(בווידאו: תקציר טקס הפתיחה הנוצץ של האולימפיאדה)
זו משימה כמעט בלתי אפשרית לסכם ב-500 מילים אירוע שאפשר לשפוך עליו גם 5,000. כמעט ארבע שעות נמשך טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו וכמי שהתמזל מזלו להיות הלילה (בין שישי לשבת) במרקאנה, אני יכול להעיד שהקהל היה פשוט באקסטזה. לראיה: למעלה מ-95 אחוזים מהצופים באצטדיון ההיסטורי הזה נשארו במקומותיהם עד הסוף של הסוף. זה לא דבר מובן מאליו כשאתה מביא בחשבון את פקקי הענק שייווצרו עקב כך עד השעות הקטנות של הלילה.
לגבי התוכנית האמנותית, אני רחוק מלהיות מומחה אבל לפחות לטעמי הכוראוגרפיה הייתה כיפית, משוחררת למדי ואפילו שכונתית לפרקים. אם תרצו, גרסת הקפוארה של הטקס שראינו בלונדון 2012, ומנגד, שונה ב-180 מעלות מהאגרוף הקומוניסטי הקפוץ של בייג׳ין 2008.
הברזילאים מצויים בימים אלה בעיצומו של משבר פוליטי חמור, המצב הכלכלי על הפנים ואפילו נבחרת הכדורגל כבר לא מספקת סיבות לנחמה. כל זה התנקז לכדי פרץ פטריוטי מדהים, לא לאומני ומעיק, אלא יותר בגדר גל של גאווה תרבותית, כזו שבה האנשים מתחבקים והאגן זז מצד לצד. הנשיא הזמני שלהם, מישל טמר, דמות שנויה במחלוקת (ובצדק) הבין לאן הרוח נושבת וביקש מראש שלא יציגו אותו בשמו על הבמה, מה שכמובן לא מנע מההמונים כאן לפתוח בשריקות בוז צורמות בשניות הספורות שבהן הכריז על פתיחת המשחקים.
הרגע הכי מרגש בערב הזה היה, לדעת הרוב, כניסתם של הספורטאים הפליטים. זה היה מצמרר מכף רגל ועד ראש. בעניין זה ראוי גם לשבח גוף שלא רגיל לקבל מחמאות: הוועד האולימפי הבינלאומי, ש״המציא״ את המשלחת הזו כדי לא להתעלם מהתופעה ההולכת וגוברת.
אלא שכאן פחות או יותר נגמרים השבחים שלי. בכל זאת, עיתונאי ציני טיפוסי. קודם כל, בחוץ הברזילאים התקשו מאוד להתמודד עם עשרות האלפים שהגיעו מרחבי תבל. ולא שאני חלילה מזלזל באיום הטרוריסטי ו/או הפלילי, אבל שעות ארוכות לפני האירוע, התורים לבידוק הבטחוני היו אדירים ואף מסוכנים, כולל דחיפות ודוחק על הגדרות.
אבל עם כל הכבוד למעטפת, אותי הטריד עוד יותר הניסיון הפאתטי למצוא מסר מאחד לכמעט 7.5 מיליארד בני אדם. "כולנו דומים", "הפסיקו לריב" ו"די למלחמות" זה אחלה, באמת. וגם השאיפה לעולם ירוק יותר ובר-קיימא (התמה המרכזית של האולימפיאדה הזו) בהחלט מבורכת. אבל איך כל זה מסתדר עם העובדה שהטקס הזה זלל בערב אחד תצרוכת חשמל של מדינה קטנה? לזה קוראים צביעות.
והיה שם עוד דבר תמוה: ההתעלמות הגורפת מהענף ההוא עם האחד-עשר שרודפים אחרי כדור. הרי כדורגלנים הם פחות או יותר ענף הייצוא מספר אחת של המדינה הזו. גם אם המארגנים עשו זאת בקטע מודע, כלומר ״ברזיל זה לא רק כדורגל״, יש גבול לכל תעלול. וזה עוד לפני שהזכרנו את תאוריות הקונספירציה כאילו פלה הבריז מהטקס כי לא היה אמור להדליק את הלפיד.
ולסיום: אני שומע מהארץ לא מעט תלונות על כך שהטקס היה משעמם. בעניין הזה אני קצת משוחד, אבל ייתכן מאוד שזו גם תוצאה של איזה נאום אחד או שניים שגלשו הרבה אל מעבר לפרוטוקול. אה, כן, והפרשי השעות, שהולכים לסבך את החיים להרבה מאוד חובבי ספורט במהלך 16 הימים הקרובים. אבל איזה כיף זה הולך להיות!