תצטרכו לעבוד קשה כדי למצוא מישהו שיגיד מילה רעה על הקורולה E100 שהוצגה ב-1990, מכונית שנחרתה בדפי ההסטוריה כאחת האיכותיות ביותר של היצרן היפני מאז הושקה המשפחתית המיתולוגית ב-1966. לא רק שהייתה ביצועיסטית לתקופתה ונערצת על ידי הנהגים המשפחתיים, אלא גם התהדרה באמינות מופלגת. את מספר הפעמים שבהן פגשתי קורולות דור שבע שהעפילו הרבה מעבר לקו חצי מיליון הקילומטרים והמשיכו להתגלגל לידיים נוספות, נחטפות תוך יממה מרגע פרסום המודעות משל מדובר ברכב שעדיין מצוי במסגרת האחריות, הפסקתי לספור. אבל מאלה היו לא מעט - ובמצב נסיעה מצוין.
לא מפתיע אם כן לקרוא דיווח של עתון ה-'ניו זילנד הרלד' אודות קבלן מקומונים וותיק מאזור האפר האט שהגיע לשיא קילומטרים חסר תקדים (ככל הידוע) על סיפונה של המכונית הזו. גרהם הבלי בן ה-71 צבר 2 מיליון קילומטרים על מד המרחק של הקורולה סטיישן 1993 אותה רכש בשנת 2000 בייבוא מטוקיו, אחרי שכבר נערמו 80 אלף קילומטרים צעירים מאחוריה. הוא מציין שנוהג בסביבות 5,000 קילומטרים על קו וולמינגטון-ניו פלימות', ששה ימים בשבוע ומפקיד אותה לטיפולים ותיקוני בלאי בסיסיים, כמעט כל שבוע שני.
בשבוע שעבר כשנכנס למוסך למסגרת הטיפולים השגרתית שלו זכה לככב בכלי התקשורת, וחלק חוויות לרגל המאורע החגיגי. "אין ספק שאם לא הייתי מטפל בה בזמן ובצורה יסודית - לא הייתי מגיע להישג הזה. ועדיין, אני חושב שהקורולה של העידן הזה הייתה אמינה בצורה בלתי רגילה". ומה לגבי תיקונים? "המנוע, הגיר, כל מערכת ההינע והמרכב מקוריים. הדבר היחיד שהחלפתי בתדירות גבוהה הם רצועת תזמון - בערך 20 פעם, ומיסבים בגלגלים. אני מוציא עליה בסביבות 1200 דולר בחודש (דולר ניו זילנדי אחד הוא כ-2.2 שקלים) אבל זה משתלם לי מאוד בטווח הארוך. כמובן שגם צריך לנהוג באחריות ולא להתעלל בה".
כלי רכב עתירי קילומטרים זכאים להכנס למועדון 'מיליון המיילים' הרשמי (כ-1.6 מיליון קילומטרים). יש בקהילה המובחרת הזו הרבה מאוד כלי רכב, אולם מעטים היו בשימוש פרטי לאורך עשרות שנים ללא החלפת בעלים וגם נותרו על המכללים המקוריים בדומה לקורולה של הבלי. השיאנית היא וולוו 1800S עם 5.2 מיליון קילומטרים שנרכשה ב-1966 ונשארה אצל היד הראשונה עד מותו בשנת 2020. ניתן למצוא שם עוד מכוניות שונות ומשונות כמו פולקסווגן חיפושית או רכבי סדאן אמריקניים, אך אחוז ניכר מהן החליף מנוע לפחות פעמיים ותיבות הילוכים 3-4 פעמים, שלא לדבר על חלקי חילוף אחרים. ולכן, הקריטריונים שבהם נמדדת הקורולה של הבלי מעניקים לה מקום של כבוד.
"עדיין יש לו את המנוע וההילוכים המקוריים", אמר המכונאי המקומי ג'ון שרמן, שמטפל בקורולה של הבלי. "אם לא הייתי עובד על זה, לא הייתי מאמין לזה. לא הייתי מאמין שזה יכול לעשות שני מיליון קילומטרים בלי שמשהו ישתבש. זה רק בגלל שאני מאמין במכניקה של הרכב. אחרת, לא הייתי עושה זאת". שרמן אמר כי המחויבות של יבלי, כלומר טיפול תכוף והאופן שבו מקדיש לרכב תשומת לב, הם הסיבה שהרכב עדיין חי ובועט אבל נותן המון קרדיט ליצרן. "לעידן ההוא של טויוטה יש אמינות מובנית שקשה לפגוש היום".
כמות הקילומטרים הגבוהה ביותר ששרמן ראה על מכונית, מלבד זו של הבלי הייתה בסביבות ה-700,000 ק"מ. "שום דבר כזה. בכל הקריירה שלי, זה הכי גבוה שראיתי". הייבלי, שנסע הרבה יותר משלושה מיליון קילומטרים בסך הכל מאז שהחל לעבוד בתחום הפצת עיתונים ב-1968, אמר שעדיין לא מאס בנהיגה. "איך אפשר שלא לאהוב את המכונית הזו? מה שלא תעשה לה ואיתה, היא פשוט מתאוששת בקלות. יש לי תחושה שהמכונית תאריך ימים הרבה אחריי".