סתם עוד נבחרת: אין למה לצפות מברזיל

"זו נבחרת ברזיל?", "עוד תוצאה מאכזבת לסלסאו, ככה היא לא תעבור את שלב הבתים בכלל", "תיקו אפס עם יכולת כזאת, זו לא ברזיל, זו מתחזה". זה לקט מההודעות שהטלפון שלי קיבל אחרי ה-0:0 של ברזיל עם אקוודור במשחק הראשון בקופה אמריקה סנטנריו. כן, שבע בבוקר וזה מה שאני צריך לראות על המסך של הסלולרי בעודי מנסה להירדם מחדש אחרי שהסלסאו הרדימה אותי למשך 90 דקות מול מסך הטלוויזיה. אני באמת לא מצליח להבין אתכם "המצפים", שכל משחק מחדש "מצפים", בכל פעם שיש טורניר בפתח אתם "מצפים". הרי אתם כותבים לי את ההודעות האלה כבר כמעט 10 שנים. בדיוק אותו דבר, אז למה אתם מצפים?

ברזיל מזמן איבדה את הברזילאיות שלה. תפנימו, זו לא נבחרת הדריבלים של פלה וטוסטאו, לא הסלסאו עם הז'וגו בוניטו של רומאריו ובבטו, לא הנבחרת הכובשת של רונאלדו, ואפילו לא הקנריות של רוביניו שהייתה יכולה לתת 0:3 לארגנטינה. זו נבחרת צהובה-כחולה-אפורה, שמנסה להיראות כמו משהו שלא קיים וכל פעם מחדש היא, ביחד עם "המצפים" לא מצליחה להבין מה לא עובד וחוזרת על הטעויות.

ביולי 2014, אחרי אותו יום ארור בבלו הוריזונטה בו ברזיל ספגה את התבוסה הגדולה בהיסטוריה שלה, 7:1 לגרמניה בחצי גמר המונדיאל, דונגה חזר לעמדת המאמן. אותו מאמן שהפך את ברזיל, מלכת דרום אמריקה, לעוד אחת מאירופה עם סגנון משחק דהוי ומשעמם – הכי לא ברזילאי שיש. "כולם היו נגד נלסון מנדלה, אבל מבלי לירות אפילו כדור אחד, הוא הצליח לשנות את הדרך בה אנשים חשבו עליו. אצטרך למצוא את האנרגיות מהאנשים שחושבים שאני מתאים ולהשיג את האמון והביטחון אצל השאר", אלו היו המילים שלו במסיבת העיתונאים שהוצג מחדש בתפקיד. שוב הוא, אז למה אתם מצפים?

דונגה היה אמור להביא שינוי, לעשות משהו אחר מלואיס פליפה סקולארי. בפועל הוא זימן פעם אחר פעם את מלך החורים בהגנה והדמעות, דויד לואיז, וחזר למערך המבוקר שלו כשמספר פעמים פתח עם שלושה קשרים הורסי משחק באמצע. אבל הוא החל לנצח, אז התחלתם "לצפות". עשרה משחקי ידידות רצופים הוא ניצח, אך רק פעם אחת ברזיל כבשה 3 שערים ופעמיים שני שערים למשחק, והרבה תודות להברקות אישיות של ניימאר שעשו את ההבדל.

דונגה עצר לרגע, חשב וניסה לזמן שחקנים חדשים. פיליפה לואיס, סגן אלוף אירופה מאתלטיקו מדריד, מרקיניוס של פ.ס.ז׳ שמבוקש אצל הגדולות, קאסמירו שרק עושה את צעדיו הראשונים במדים הלאומיים, ו-וויליאן, שנתן עונה טובה בצ'לסי הבינונית, הם בהחלט משהו שאפשר לעבוד איתו. אבל מי השאר שיש לבורו דונגה (חמור בפורטוגזית) להציע? במרכז ההגנה תמצאו היום את ז'יל, בלם בן 28 שמשחק בליגה הסינית, אליו מצטרף רנאטו אוגוסטו, שגם הלך אל הכסף באסיה ולא אל היכולת באירופה. ומה עם אליאס בן ה-31 מקורינתיאנס? הקריירה שלו באירופה מסתכמת בעונה וחצי באתלטיקו מדריד וספורטינג ליסבון שם לא השאיר חותם. אז אם אלו השחקנים שנמצאים בהרכב של הסלסאו, למה אם אתם מצפים?

בואו נלך לנבחרת מצליחה: ברזיל עד גיל 20 זכתה באליפות העולם בשנת 2011 בקולומביה. ההיגיון אומר שאחרי הפיאסקו של 2014, ינסו לבנות על השחקנים ההם, כדי שיהיה משהו אחר וטוב. אבל איפה נמצאים הצעירים שהבטיחו כל כך? החלוץ הנריקה אלמיידהֿ, כוכב הטורניר, כבש 5 שערים והיום הוא בן 25. שיא הקריירה אמור להיות כרגע, אבל הוא מחפש את עצמו שוב בגרמיו בליגה המקומית אחרי עונה בקוריטיבה בתחתית. ברונו אוויני, הקפטן דאז, משחק בהולנד אצל טוונטה שסיימה באמצע הטבלה, ז׳ואן ז׳סוס הוא לא יותר ממחליף באינטר, גבריאל סילבה פתח את העונה אצל קארפי הקטנה באיטליה וסיים אותה מושאל לגנואה בקול ענות חלושה. ואוסקר של צ'לסי אפילו לא היה קרוב לזימון. מתערב איתכם שאת השחקנים שהיו על הספסל במשחק הגמר מול פורטוגל אתם אפילו לא מכירים, אבל אתם "מצפים".

שלא נדבר על עמדת החוד של ברזיל, שמאז רונאלדו פנומנו לא מצליחה למצוא חלוץ אמיתי שיאייש אותה. במונדיאל האחרון זה היה שוב פרד, שתקופת הזוהר שלו היתה ב-2009 בליון. עוד ניסויים בינוניים הם הולק מזניט סנט פטרסבורג, ז'ו שהיה באתלטיקו מיניירו ומי זוכר בכלל את לאנדרו דמיאו, אוסבלדו ודייגו טארדלי. איפה אנחנו עומדים היום? לקראת הקופה סנטנריו, דונגה בנה על ריקרדו אוליביירה בן ה-36, אבל הוא נפצע. המאמן זימן את ז'ונאס, שנתן שתי עונות גדולות בבנפיקה, אבל בנבחרת הוא עדיין לא מתחבר. אגב, אם שאלתם את עצמכם מי כרגע מלך השערים של הליגה בברזיל, זהו גראפיטה בן ה-37, אותו אחד מוולפסבורג של אז. כן, יש בעיה. ואתם "מצפים".

אז אחרי כל מה שקראתם, אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם להפסיק "לצפות", כי אם לא תצפו - לא תתאכזבו. יש לי אפילו רעיון: בואו נופתע. ברזיל פוגשת את האיטי במשחק הבא שלה, נבחרת שמדורגת במקום ה-71 בעולם. אם היא תנצח ותכבוש שערים, ומי יודע, אולי אפילו תזכה בקופה אמריקה, אשמח להודעות "הפתעתם, כל הכבוד" בטלפון שלי. בואו נופתע, כי הרי אין לנו ציפיות.