בית משפט השלום קיבל לאחרונה תביעה שהתבססה על פתק אנונימי שהותיר עד ראייה, וקבע כי עורכת דין שרכבה נפגע בתאונת "פגע וברח" תפוצה בכ-85.4 אלף שקלים.
הפרשה החלה כשגילתה התובעת את רכבה שרוט ועל השמשה המתין פתק שתיאר משאית מאתר בנייה סמוך שפגעה ברכב ונמלטה. התובעת איתרה את הנהג באמצעות מספר הרישוי שצוין בפתק ופנייה למנהל האתר. הנתבעים – הנהג וחברת הביטוח – טענו כי לא היה מגע בין הרכבים והציגו גרסה לפיה המשאית שהתה במוסך.
השופטת זהר דיבון סגל דחתה את גרסתם, תוך שציינה כי הנהג לא הזכיר זאת בשיחתו הראשונה עם התובעת, והמסמכים שהציג היו חסרי חתימה תקינה. בפסק הדין הביעה השופטת אמון מלא בגרסת התובעת, וקבעה כי הפתק מהווה ראיה קבילה תחת חריגי עדות מפי השמועה, שכן נכתב בסמוך לאירוע חריג. הנתבעים חויבו ב-73 אלף שקלים בתוספת הוצאות ושכר טרחה.
תופעת הפגע וברח ברכבים, מרביתם חונים, רחבת היקף. נתוני פורום הנזיקין האחרונים מלמדים כי 14.6% מהפניות למוסכים ו/או לחברות הביטוח לצורך תיקון נזקי פח במהלך המחצית הראשונה של שנת 2024 היו בגין תאונות פגע וברח. הסקר שתכליתו לאמוד את תופעת תאונות הפגע וברח בישראל (סוקר נזקי רכוש בלבד) נערך החל משנת 2016, במסגרתו מנותחים מידי שנה 1,050 טפסי הודעות על תאונות אותם מלאו המבוטחים לאחר קרות הנזק.
המצב בעולם
מתברר כי אין מדובר רק על התנהגות בזויה שנפוצה רק בישראל, אלא מכת ה"פגע וברח" (בתאונות המסתכמות בנזק רכוש בלבד) הפכה לתופעה גלובלית רחבת היקף, שמרביתה נותרת הרחק מעיני המשטרה.
בארה"ב לבדה מתועדות מעל 682 אלף תאונות פגע וברח בשנה, כאשר כ-74% מהן מוגדרות כנזק רכוש בלבד. המציאות בדרכים מלמדת כי מדובר ב"קרחון נסתר": נהגים רבים כלל אינם מדווחים על האירוע לרשויות או לחברות הביטוח, מתוך חשש מעליית פרמיות או בשל העובדה שהנזק נמוך מגובה ההשתתפות העצמית. כתוצאה מכך, מרבית האירועים הללו – בהם 69% מתאונות הפגיעה הם ברכבים חונים – נבלעים בסטטיסטיקות של המוסכים מבלי להוביל להליך משפטי או לאיתור הנהג הפוגע.
ברמה האכיפתית, ניכר פער משמעותי בין חומרת התופעה לבין יכולת ההעמדה לדין. בבריטניה, למשל, היחס בין תאונות נזק רכוש לבין הגשת כתבי אישום עומד על כ-4% בלבד. מנגד, ישנן מדינות שנוקטות בגישה פחות סבלנית כלפי התופעה: בערב הסעודית מוטל קנס של 10,000 ריאל (כ-8,000 שקל) ומאסר של עד 3 חודשים לפגע וברח בנזק רכוש בלבד. באיחוד האמירויות בתאונות נזק רכוש קלות, הענישה כוללת קנס של 500 דירהם (כ-410 שקל), 8 נקודות ועיקול של הרכב. בנוסף, סעיף 28 לחוק התנועה האמירתי (2025) אוסר על כל מוסך לתקן רכב עם נזק תאונה ללא אישור משטרה תחילה. בסין, בעוד שעזיבת זירה בתאונות עם נפגעי גוף עשויה להוביל למאסר של 5 שנים ומעלה ולביטול רישיון לצמיתות, בתאונות נזק רכוש בלבד הענישה מתונה משמעותית ועומדת על קנס של עד 2,000 יואן (כ-885 שקל).
שאלנו את עורך הדין אסף ורשה (צילום: שחר כלב)
ומה הדין בישראל?
תקנה 145 לתקנות התעבורה קובעת כי היה והרכב שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום, ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין ובה יפרט את המידע הרלוונטי. כמו כן, סעיף 2 לתקנה קובע כי מחובת הנוהג ברכב להודיע בתוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה ויפרט את שמו וכתובתו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו.
עו"ד אסף ורשה, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח והנזיקין מבהיר כי מרביתם של התיקים המשטרתיים הנפתחים בגין תאונות "פגע וברח" מסתיימים בסגירתם מחמת "חוסר עניין לציבור". מגמה זו מזינה תחושת הפקרות הולכת וגוברת, המובילה לשחיקה מתמשכת בנורמות הציות לחוק. לדברי עו"ד ורשה, מגבלות כוח אדם וסדרי עדיפויות מוסדיים, המציבים את עבירות הרכוש בתחתית סדר העדיפויות, מותירים את הנפגעים חסרי אונים; גם במקרים שבהם מוצגות ראיות מוצקות המזהות את הנהג הפוגע, הסיכוי למיצוי הדין הפלילי נותר קלוש.
אומנם אין לשלול את האפשרות כי הנהג יזומן לחקירה משטרתית, אך הסבירות להגשת כתב אישום נמוכה באופן מובהק. לפיכך, מבהיר עו"ד ורשה כי בהיעדר אכיפה אפקטיבית, הערכאות האזרחיות הן האפיק היחיד המקנה מזור לנפגעים, וזאת בתנאי שיעלה בידם לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש.