נמצא הפתרון לבור התקציבי: מצלמות מהירות משוכללות יותר

עזבו, רק לרגע, את השלכות המהפכה המשפטית על כלכלת ישראל. כולנו מקווים, מתפללים, כי התחזיות לא תתגשמנה, וכלכלת ישראל תישאר איתנה, בריאה, משגשגת. אולם בה בעת, בל נשכח כי קופת האוצר נושאת עדיין את הגיבנת שנוצרה בצל הקורונה והשלכותיה, זאת עוד בטרם דיברנו על זוועות האינפלציה, המלחמה באוקראינה, ושער מרעין בשין שמתרגשים על המשק הישראלי.

בשורה התחתונה: המדינה משוועת להכנסות נוספות. בעולם מתוקן, המערכת היתה מהדקת את החגורה, מבצעת תהליכי התייעלות, ובראש ובראשונה - מטפלת בסוגיית האבטלה הסמויה במגזר הציבורי. אולם מדוע להסתבך עם ועדי עובדים אם אפשר לשכלל את תפוקת החליבה של ציבור הנהגים בישראל?

לפני כמספר שבועות פורסם כי משטרת ישראל לוקחת צעד אחד קדימה את האכיפה בגין עבירות המהירות, או במילים אחרות - תכינו את הארנקים, תבטלו חופשות, תצמצמו הוצאות ותתכוננו להעביר חלק מכובד עוד יותר מהמשכורת שלכם - לקופת המדינה. היא כבר תמצא מה לעשות עם הכסף, אל תדאגו.

הטכנולוגיה הקיימת
עד כה, נאכפה עבירה זו, בעיקר באמצעות שימוש במערכת א'3 - מערכת אוטומטית הפועלת על שדה מגנטי ומחשבת את מהירות הרכב במרחק קבוע בין נקודה א' לנקודה ב'. בכביש, סמוך למצלמת א3, מושתלים שני פסים מגנטים במרחק קבוע וידוע מראש (2.5  מטר בדיוק בין אחד לשני) הנדרכים כאשר רכב חולף על פניהם. ברחבי הארץ הוצבו עשרות רבות של מצלמות והתוצאה, לפחות מבחינת עלות תועלת לקופת המדינה, לא פחות ממדהימה -  במהלך שנת 2021 נרשמה עליה חדה של 74% ומספר הדוחות עומד על כ-477,800 דו"חות בגין עבירת מהירות, בתקופה מקבילה בשנת 2020 נרשמו סה"כ כ-274,200 דו"חות בגין עבירה זו.

אכיפה באותה העצימות נרשמה גם בשנת 2022 וסביר להניח, כי בתום השנה הנוכחית, עם פרסום נתוני המשטרה - יתברר כי היקף הדוחות לא ירד. לכאורה, מדובר על מדיניות מתבקשת נוכח ריבוי תאונות הדרכים במדינה, אולם בפועל, חרף האכיפה האגרסיבית - מספר התאונות לא ירד. גם לא מספר ההרוגים. וכן, גם לא מספר הפצועים קשה.

מדוע? דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם בעבר קבע כי מהירות מופרזת ביחס לחוק, גורמת לשיעור זניח של תאונות עם נפגעים.על-פי פרסום רשמי של הלמ"ס, עבירת מהירות מופרזת מעל המותר בחוק נמנית עם "עבירות הנהיגה ששכיחותן נמוכה ביותר, גם בקרב נהגים ערבים וגם בקרב נהגים יהודים.

למעשה, מהירות גבוהה עלולה אמנם להחמיר את תוצאותיה של תאונת דרכים, אך יש לא מעט מחלוקות באשר לתרומת המהירות להגברת ההסתברות להתרחשות תאונה. כמו כן, רבים מהמחקרים שבהם משתמשים ברשות לבטיחות נערכו לפני שנים רבות, וממצאיהם אינם תקפים בהכרח כיום. כך למשל, המחקרים אינם מתייחסים למערכות הבלימה האוטונומיות, לשיפור המשמעותי שחל באיכות הסלילה של לא מעט כבישים בארץ, וכמובן לטיוב מערכות הרכב שמגבירות את יציבותו.

אולם המערכת לא נותנת למספרים לבלבל אותה והעובדה כי ציבור הנהגים שילם במצטבר בשנים האחרונות למעלה ממיליארד שקלים בגין ביצוע עבירה זו, אינה מטרידה את מקבלי ההחלטות. ההיפך הוא הנכון: במקום לבחון מחדש את מדיניות האכיפה כלפי עבירות מהירות, הוחלט לשכלל את השיטה. לאחרונה הוכרז על פיילוט חדש של המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל למצלמות מהירות חדשות. המצלמות החדשות שיוצבו ברחבי הארץ לא יבדקו את מהירות הנסיעה בנקודה אחת לאורך הכביש, אלא יחשבו מהירות נסיעה ממוצעת לאורך מספר קילומטרים.  

אכיפה במקומות שלא צריך
עתה, מילא כי מצלמות המהירות החדשות היו מוצבות רק בכבישים בהם ניתוח התפלגות הסיבות לתאונות, מעלה כי מהירות היא הרכיב הדומיננטי שתרם להיווצרותן. אבל לא. כך למשל, לאחרונה, במסגרת פיילוט, הוצבה מצלמה כזו בכביש מספר 90. הבעיה היא כי מרבית התאונות הקשות שהתרחשו בו, כלל לא קשורות לעבירת מהירות, אלא לסטייה מנתיב, תוך עקיפה רשלנית ואי ציות לחוקים שונים.

בשורה התחתונה - זה לא שהמדינה לא רוצה להקטין את מספר תאונות הדרכים. יש לה אינטרס ברור לעשות זאת, גם בשל הנזק העקיף המצטבר למשק שעומד על סכום מפלצתי - למעלה מ 20 מיליארד שקלים בשנה. הבעיה היא שהיא התמכרה לרווחים האסטרונומיים שמצלמות המהירות מספקות לה, ואף אם הן לא מועילות, הן לבטח לא מזיקות, לה הכוונה.

ולנו, ציבור הנהגים והולכי הרגל, נותר רק לקוות כי מיליארדי השקלים שיתאדו מחשבוננו, יתועלו לטובת סלילת כבישים איכותיים יותר, הגדלה משמעותית של מספר הניידות והשקעה מאסיבית בחינוך - אלמנטים שאין עוררין לגבי תרומתם ליצירת תרבות נהיגה אדיבה, מתחשבת ובטוחה.

הכותב הוא עו"ד, מומחה לדיני תעבורה