המכונית המודרנית מצוידת באזורי ריסוק/קריסה ואמצעים בטיחותיים היקפיים שמטרתם להגן עלינו בצורה מיטבית בזמן תאונה. אבל ליצרני הרכב אין יכולת למנוע פציעות קשות ממי שמאתגרים את המהנדסים בצורות ישיבה מעוותות שיש בהן סכנה ממשית לפגיעות בנפש. האחריות, בסופו של דבר היא עלינו. ואחת מהתופעות החמורות ביותר היא הנחת רגליים על הדשבורד בזמן נהיגה, ויש גם מי שמעזים להוציא רגל מהחלונות, משל חופשת בטן-הגב טרם הסתיימה.
"תאונות רבות, שיכולות היו להסתיים בפציעה קלה מסתיימות בפציעות קשות, שמחייבות אשפוז ארוך ומסבות לנפגע כאבים עזים. זו סכנת נפשות, אני מפציר בציבור הישראלי – להפסיק עם המנהג המגונה הזה ולא לשבת עם הרגל על הדשבורד". דברים אלה מסר לנו לנו ד"ר שפיר בוטנר, מנהל בית הספר לפרמדיקים של מד"א, וכדאי לקחת אותם לתשומת הלב: אם יש מישהו שנחשף ביום יום להשלכות הקשות של הנחת רגליים על הדשבורד במהלך ישיבה בכיסא ליד הנהג – הם מאות הפרמדיקים של מד"א שמוזעקים לטפל בנפגע תאונות הדרכים.
סטטיסטית, אין זה נדיר לראות על הכביש נוסעים במושב הקדמי שמניחים במהלך הנסיעה את הרגל על המפלס העליון של הדשבורד. אומנם זה נוח , אולם הסיכון שכרוך בכך – עצום ורחוק מהאופן בו הציבור מבין אותו. לדברי ד"ר בוטנר, ההשלכות הפיזיולוגית של תאונה כזו עשויות להיות גורליות. ראשית, כרית האוויר נפתחת במהירות של 300 קמ"ש - די בתאונת חזית אחור קלה, על מנת לגרום להן להיפתח ולרסק את העצמות ברגליים. שנית, הוא מסביר כי מנח הרגליים מוביל בעת תאונה לדחיקתן לעבור הבטן, ולפגיעות באיברים הפנימיים. על פי נתוני פורום הנזיקין, במהלך שנת 2022 הובהלו לבתי החולים, לא פחות מ 100 נפגעי תאונות דרכים, שפציעתם הוחמרה משמעותית בעקבות הנחת הרגליים על הדשבורד.
"אנחנו, אנשי רפואת החירום, נתקלים יותר פעמים ממה שהיינו רוצים בתאונות שנגמרות רע רק בגלל אי חגירה, אי שימוש בכיסאות בטיחות או ישיבה לא בטוחה ברכב. הוראות הבטיחות הללו נכתבו בדם. בלי ציניות ובלי מניירות - לחלוטין בדם", כתב איש רפואת החירום, יאיר אבלסון, במסגרת פוסט שהעלה לאחרונה בפייסבוק. לדבריו הוא הגיע לפני מספר ימים לתאונת דרכים קלה, וראה את נהג הרכב מתהלך לצידו ויצא ללא פגע, אולם המראה שנגלה בתוך המכונית – היה שונה לחלוטין. "הנוסעת שלידו ישבה עם הרגליים על הדשבורד. מעוצמת המכה ופתיחת כרית האוויר הרגליים שלה עפו בעוצמה ישירות אל בית החזה שלה, שם נשברו לה (לפי החשד בשטח) מספר צלעות, בנוסף לשינוי צורה ברור בברך שלה (פריקה או שבר, ניתן להבין רק אחרי צילום). היא נזקקה לחמצן ופינוי מהיר בזמן שהיא נאנקת מכאבים ומקושי בנשימה".
"הציבור הרחב לא ממש מפנים את גודל הסיכון שהוא נוטל כאשר הוא יושב בצורה הזו", אומר דוקטור קיש בנימין, מומחה בכירורגיה אורתופדית. "כרית האוויר נפתחת בעוצמה של מאות קמ"ש והפגיעה הישירה ברגל שמונחת על הדשבורד - משולה להנחת הרגל על פצצה. לא פחות מכך. האנרגיה שמשתחררת מפתיחת כרית האוויר והפגיעה שהיא יוצרת ברגל ובקרסול - כאילו הנפגע נפל משלושה מטרים. במהלך השנים טיפלתי בלא מעט מקרים של נפגעים שחייהם השתנו בעקבות ההחלטה שהם קיבלו לשבת באופן הזה. מבחינה פיזיולוגית זאת פשוט קטסטרופה. המכה יוצרת נזק משמעותי הן לרקמה והן לעצם - פגיעה משולבת שמצריכה פעמים רבות חודשים ארוכים של החלמה, שבמקרים מסוימים, בסופו תיווצר לנפגע נכות צמיתה".
מה כתוב?
"החוק בישראל שותק בעניין צורת הישיבה המסוכנת, ואינו מגדיר כיצד על הנוסעים לשבת", מציין עו"ד ורשה. לדבריו, למשטרת ישראל נתונה האפשרות לקבוע כי מדובר על נהיגה בקלות ראש בהתאם לסעיף 21/ג. אלא שבדיקה שערכנו עם מספר עורכי דין בתחום התעבורה מלמדת כי מספר הדוחות שנתנו בגין עבירה על סעיף זה, בהקשר של ישיבה עם רגליים על הדשבורד – שואפים לאפס. וכך, בהעדר אכיפה, אין קיטון בתופעה המסוכנת הזו.
עו"ד יניב יעקב מנכ"ל עמותת אור ירוק: "מדובר בתופעה מאוד נפוצה ואנשים פשוט לא מבינים עד כמה היא מסוכנת. בעבר הרחוק מאוד היה נהוג להניח רגליים על הדשבורד, אבל פעולה זו הפכה מסוכנת עם כניסתן של כרית האוויר. כולנו ראינו נוסע או נוסעת שמניחים רגליים על הדשבורד גם בעיר וגם בנסיעה בכבישים בינעירוניים. מטרתה של כרית האוויר הוא להגן על הנוסע ולמנוע פגיעה שלו בחלק הקידמי של הרכב. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים להעלות את המודעת בקרב הציבור לטעות הנפוצה כדי למנוע את הפגיעה הבאה".
.