ראשיתו של המקרה בשנת 2016, אז היה מעורב הנהג בתאונת דרכים קשה. בבית החולים סורוקה בבאר שבע אובחן כי הוא סובל מפגיעת ראש, בעטיה אושפז במחלקה נוירוכירוגית למשך למעלה משבעה ימים. עם שחרורו, פונה לבית החולים לוינשטיין, שם שהה במשך כחודשיים ימים. עם שחרורו, החל הנהג להתלונן על ירידה דרסטית בכישוריו הקוגניטביים ועל חוסר מסוגלות לבצע פעולות מורכבות, תוך קשיי התמדה וצלילה ברמת המוטיבציה.
לאור מצבו, הוא איבד את כושר עבודתו, ולפיכך הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח, אולם זו מצאה את הדרך להתחמק מתשלום: לטענתה, אין הוא זכאי לכיסוי ביטוחי מאחר ובבדיקה שנערכה, הוברר כי רישיון נהיגתו לא היה תקף ביום התאונה. המבטחת כפרה באחריותה והשיבה לבית המשפט כי בשנת 2013, רישיונו הותלה בשל חוב בהוצאה לפועל. כמו כן, כשלוש שנים לאחר מכן, רישיונו פקע והוא חויב לעבור מבחני ראייה, כמו גם שעליו היה לשלם קנסות כתנאי לחידוש הרישיון. אי לכך, לעמדתה, במועד התאונה לא היה לתובע כיסוי ביטוחי.
במהלך הדיון הבהירה חברת הביטוח כי ההודעה על עצם התליית הרישיון נמסרה לאימו של הנהג, עימה התגורר באותה העת. כמו כן, לדבריה, התובע מתחמק באופן סדרתי מקבלת דואר ולפיכך גם לא עדכן את כתובת מגוריו במרשם האוכלוסין. בנוסף, ציינה כי חוקר פרטי ששלחה על מנת למסור דואר לתובע הופנה על ידו לעיר אחרת. מנגד, להגנתו טען התובע כי לא היה לו מושג כי רישיונו הותלה ואף אם כן, זה נשלל בשל מניעים כלכליים או טכניים, אך לא בגלל סיבה מהותית שקשורה למסוגלות הנהיגה שלו. אי לכך, על חברת הביטוח לפצותו בגין מלוא נזקיו.
ומה פסקה השופטת? אירית קלמן ברום מבית המשפט המחוזי בתל אביב כתבה כי אכן מדובר על נהג שכנגדו נפתח תיק בהוצאה לפעול, במסגרתו הוגבלה זכותו להחזיק רישיון נהיגה, החל מיוני 2013. על כך נמסרה לו התראה בדואר רגיל ללא אישור מסירה. לדבריה, אכן מתעורר ספק ראייתי בנוגע לשאלה האם הנהג קיבל את ההודעה על התליית הרישיון. מעיון בראיות עולה כי המכתב נשלח לכתובת אמו של התובע, וטענתו כי לא גר עמה באותה תקופה לא נסתרה, כל שכן בנסיבות בהן התברר שאמו של התובע נושאת תעודת עיוור ואין כל וודאות שהדואר שנמסר לה עבור התובע אכן הגיע לידיו. סוף דבר, חברת הביטוח חויבה לפצות את התובע בסכום של לא פחות ממיליון וחצי שקלים.
עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין: "כב' השופטת אירית קלמן ברום ציינה מפורשות כי אין להתעלם מכך שהתובע יכול היה לדעת כי תוקף רישיונו פג במועד התאונה. אולם, אין בכך להצביע על ידיעה פוזיטיבית שלו כי היה עליו לעבור בדיקת ראיה. עוד היא הוסיפה כי לאחר שקבעה כי שיש אפשרות שהתובע לא היה מודע לשלילת הרישיון, ולא קיבל הודעה בדבר חידוש הרישיון והתניית החידוש בבדיקת ראיה, לזכותו היא קבעה כי שלא היה מודע לכך שפג תוקפו של הרישיון. אי לכך, היא פסקה כי במקרה כזה, חברת הביטוח אינה יכולה להתנער מאחריותה".