איכון טלפון מוגדר כפעולה פולשנית. הנחת היסוד היא כי רק במקרים של חיים ומוות, יאשר בית המשפט לבצע פעולה כזו בחסות החוק. אולם מסתבר, כי מידי שנה, ניתנים אלפי צווים לאיכון של מכשירים סלולאריים במסגרת מחלוקות שמתעוררות בין חברות הביטוח ומבוטחיהם השונים. לרוב, מסביר עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, הדבר ניתן כאשר מתגלעת מחלוקת בין המבטחת והתובע בנוגע לדיווח על תאונת דרכים, תוך שמתעורר ספק בנוגע למהימנות הדיווח שנמסר. במילים אחרות – כאשר המבטחת חושדת שלקוחותיה "מכבסים" את העובדות ומעוניינים להוציא ממנה כספים בדרכי מרמה.
המציאות בשטח משקפת לא מעט מקרים כאלה. משום שמערכת היחסים הטעונה בין לקוח למבטחת אוצרת שלל סיטואציות, לעתים תאטרליות, בהן מתבקש צו איכון במסגרת מחלוקת סביב אמינותו של הדיווח. כך למשל, כאשר עולה ספק בנוגע להימצאותו של רכב בזירת תאונה בנקודת זמן ספציפית, וקשה לפענח את השתלשלות לוח הזמנים: "זה מאוד שכיח כאשר מורמת גבה בנוגע לנסיבות התאונה או שברור כי אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב לא תואמים את הנסיבות של האירוע", מסביר ורשה.
לדבריו, הדבר נפוץ בנזקים בהם המבטחת הסיקה שהנזק נגרם ע"י רכב אחר (צד לא ידוע). במקרה כזה, ביצוע איכון מאפשר לה לקבל תמונת מצב פחות מעורפלת. בקשה לאיכון מתבקשת גם כאשר המבטחת חושדת שמי שנהג ברכב בזמן התאונה, אינו מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה. וגם בחשד להצתות, כך מתברר, נעשה שימוש בכלי הזה, כאשר עולה החשד שהמבוטח הוא שהצית את הרכב על מנת לגבות את כספי הביטוח.
פרשנות החוק
כאמור, מדובר על כלי שחודר באופן בוטה לפרטיות האזרח ולפיכך, אין בית המשפט מקבל את הבקשה באופן אוטומטי אלא מבקש לרוב לקבל את הסכמת בעל הטלפון. "מרבית המבוטחים, שאין להם מה להסתיר, שמים בצד את אי הנעימות שנגרמת כתוצאה מהפעולה ה"דורסנית" הזו, מתוך הבנה שסירוב לביצועה עשוי להתפרש ע"י בית המשפט ככוונה להסתיר משהו", מסביר ורשה.
הנושא הרגיש הגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון, שנדרש לפסוק האם בסמכות בית המשפט להורות בהליכים אזרחיים על מתן צו איכון לחברות הסלולר. בפסק דינו, שניתן ביום בסוף חודש יולי, נקבע כי אכן יש בידי בית המשפט הסמכות להורות על מתן צו איכון. אך לא בכל מקרה על בית המשפט להיעתר לבקשה כזו, אף אם המידע רלוונטי להליך.
פסק הדין התייחס בין היתר, לשאלת הסמכות של בית המשפט להחליט על מהלך כזה, כאשר אין מדובר על סוגיה גורלית של חיים ומוות. השופטת קבעה כי ראשית, נקבע, כי עצם הסמכות שקבע המחוקק מאפשר לו להורות על הליכי גילוי ועיון מסמכים. שנית, תקנה 69 קובעת כי בית המשפט רשאי לזמן כל אדם לתת עדות, לדרוש מכל אדם הנוכח באולם בית המשפט להעיד, ולשוב ולזמן לעדות נוספת עד שכבר נחקר.
לצד כל זאת, מציין עו"ד ורשה כי יש לא מעט תובעים שמבקשים להונות את המבטחת ומודעים היטב לעניין האיכון ומתנהלים בהתאם. "תובעים סדרתיים שפועלים מתוך כוונת מרמה ברורה, מכירים באפשרות של המבטחות לבקש איכון ולפיכך, הם פועלים בהתאם, על מנת לשבש את הבדיקה. אני לא רוצה להרחיב בשביל שלא לספק רעיונות לקוראים עם כוונות פליליות אך ישנן לא מעט שיטות באמצעותן מנסים התובעים להערים על המבטחות".