הן היו חברות בלב ובנפש, אלא שתדלוק של הרכב שהסתבך הפך אותן לאויבות. איך שנות חברות רבות נעלמו ובמקום קשר המבוסס על אמון עברו השתיים לנהל דיאלוג בבית המשפט? הסיפור שלפנינו מתחיל כאשר 2 חברות בנות 20 יצאו לבלות ועצרו בתחנת הדלק. הנהגת נעצרת ליד המשאבה וחברתה הפזיזה פותחת את דלת ימין בחוסר זהירות. באותו הרגע בדיוק חלף במקום רכב נוסף והתוצאה – נזק של 30 אלף שקלים לרכב המעורב ונהגת כעוסה מאוד. לבילוי במועדון הן לא הגיעו, אבל לבית המשפט דווקא כן. בעל הרכב הנפגע הגיש תביעה כנגד הנהגת בגין הנזקים שנגרמו לו, אך זו לא התבלבלה והגישה תביעה נגד החברה שלה.
לכאורה, הנהגת צודקת ומי שפתחה את הדלת ברשלנות כזו ראוי שתישא בהשלכות. אולם הבעיה היא כי מלכתחילה לרכב כלל לא היה ביטוח. אז מי אשם יותר? הנהגת שהזמינה את חברתה להגיע איתה למסיבה ברכב שאינו מבוטח או החברה שסרבה לשלם את הנזק שהיא גרמה לו?
תחילה, החברות האמיצה עמדה במבחן והנהגת כלל לא התכוונה לתבוע את החברה שלה, אך מרגע שהתברר לה שהיקף הנזק נערם ל-30 אלף שקלים, המנגינה השתנתה לגמרי. אלא שאם נניח לרגע בצד את השאלה המוסרית, מתעוררת שאלה גדולה אף יותר: איך יתכן כי הנוסע יהיה האחראי לנזק ולא הנהג או בעל הרכב? דומה הדבר לנוסע במונית שיפתח את הדלת במהלך הנסיעה ויפגע ברכב אחר. האם יעלה על הדעת כי הנהג יתבע את הנוסע? אלא שבית המשפט הבהיר כי הנוסע אינו פטור באופן אוטומאטי מחובת האחריות ושחלוקתה בין הצדדים תיעשה בין היתר, על סמך גילם ומצבם המנטלי והמהלכים שעשה הנהג כדי למנוע את התאונה.
בסופו של יום, קבע בית המשפט כי מרבית האחריות תוטל על הנהגת אך חברתה תשלם סכום של 10 אלף שקלים, שמהווה 30% מסך הנזק. בא כוחה של מבטחת הרכב שנפגע, עו"ד שחף הימן, ממשרדו של עו"ד אסף ורשה: "בית המשפט מבהיר כי חובת הזהירות חלה לא רק על הנהג, אלא גם על הנוסעים ברכב. לפיכך, הפרת חובה כזו או אחרת, שגורמת לנזק, מהווה עילה להגשת תביעה כנגדם. כך גם למשל במקרה בו נוסע במונית פותח את הדלת בניגוד להוראות. במקרה כזה, נהג המונית שיתבע ע"י הרכב שנפגע, יכול להגיש תביעה כנגד הנוסע וסביר מאוד להניח כי בית המשפט יחייבו בתשלום פיצויים".