הפועלים זרקו פסולת על המכונית במסגרת שיפוץ בניין

סיפורנו מתחיל כאשר שבו בני זוג מחופשה בחו"ל ונחרדו לגלות פגיעות פח קשות ברכב שהותירו בחניית הבניין. בעלי הרכב ניסו להבין מהיכן נחתה עליהם "המכה" הזו, והתשובה איננה אפופה מסתורין – על גג הבניין מזהה אחד מבעלי הרכב פועלים שמחליפים יריעות ביטומניות. זועם לנגד המראה של רכבו, הוא עולה לגג ושואל את השניים אם אינם ערים למתרחש סביבם. במקום להתנצל עמוקות, השניים שומרים על קו אחיד ומסבירים לו כי הוא האשם בכל הסיפור. מדוע? לטענתם, הפריע להם הרכב למקם את המכולה, אז באין ברירה – נאלצו לזרוק את הפסולת מהגג. לכל אוזן קשבת נשמעת התואנה הזו כמו רשלנות על גבול הפושעת, אין ספק – אולם דבר אינו הכין את בעלי הרכב לתשובה הסתומה שסיפקה המעסיקה שלהם. לדבריה, אף אחד לא זרק אבנים. היריעות שהוסרו הורדו במעלית, כוסו בקרטונים ולאחר מכן הועברו במריצה לעגלת הפסולת שהיתה בחנייה. תוך כדי העברתן, נפלו לקרקע חתיכות מהזפת אותו גילה הבעלים מתחת לרכב, אך איש לא השליך דבר מלמעלה.

סיפורי אלף לילה ולילה

האם מדובר על עצם בלתי מזוהה שנפל מן השמים? אולי פגיעה של אסטרואיד? האם הקבלן האמין לעצמו כאשר הוא סיפק את טענות ההגנה התלושות? לא ברור. גם השופט הרים גבה לנוכח ההסברים הפריכים והניסיון הלא מוצלח בעליל של החברה למלט את עצמה מתשלום פיצויים, אולם החותמת הסופית למהימנות גרסת התובע נתקבלה מעדותו של שכן לבניין. זה מתאר מחזה סוריאליסטי בפני בית המשפט: "אני מטייל עם הכלב ולפתע הכלב צורח לאחר שנפלה לידו אבן. ואז אני מבחין בדברים שנופלים מלמעלה".

החברה הקבלנית לא נסוגה מקו ההגנה. לטענתה, איך יתכן כי בני הזוג הבחינו בחתיכות זפת רק מתחת לרכב ואילו על הגג לא היה זכר לכך? לא צריך להיות משפטן מנוסה בשביל להניח שהפועלים שעבדו על הגג והבחינו בנזקים שנגרמו – פעלו לטשטש אותם. או במילים אחרות: אספו את האבנים מחניית הבניין ומגג הרכב. כן, גם בית המשפט אימץ את קו המחשבה הזה: "האזור כולו נוקה. המסקנה הברורה היא כי הרכב נפגע כתוצאה מאבנים או חתיכות זפת שהושלכו מגג הבניין".

סוף דבר – בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם פיצוי בגובה של 20 אלף שקלים בקירוב בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.