עו"ד אסף ורשה
שוק המשומשות הוא לא בדיוק הענף השקוף ביותר למגזר הצרכנים, בלשון המעטה. בתוכו, ישנם מי שיושר אנושי הוא בגדר המלצה עבורם ואם יצליחו לעשות רווח על מכונית פסולה, סביר להניח שלא יאבדו בשל כך שעות שינה, גם לא דקה. זהו דפוס פעולה נפוץ מאוד שבעטיו רוכשים תמימים נופלים למלכודות כלכליות אחרי שהם מוותרים על הליך בדיקת הרכב במכון, ולמרבה הצער מגלים כעבור זמן מה כי רכשו מכונית פגומה. למזלם, בתי המשפט בישראל מגלים אפס סובלנות כלפי ההתנהגות הבזויה הזו, שעומדת בסתירה למספר חוקים ובראש ובראשונה נוגדת את העיקרון הבסיסי של חובת תום הלב.
לפני הבדיקה, בד"כ מחתימים במכון את הרוכש על טופס שלעיתים כולל סייגים שונים לגבי אחריות המכון לבדיקה לדוג' תחומי בדיקתם, אחריותו לגילוי זיופים, אחריות לגילוי תקלות מסוגים שונים, אחריות לגילוי ליקויים בלבד וכו'. אולם – לא תמיד "האותיות הקטנות" בהסכם מסייעות למכון הבדיקה. כך לדוגמא נדון בבית המשפט מקרה בו רוכש תבע מכון לאחר שהתברר כי התרשל בבדיקת מספרי המנוע והשלדה החרוטים ברכב ולא פעל באמצעים הסבירים העומדים לרשותו לחשיפת הזיוף. בית המשפט קבע כי למכון קיימת חובת זהירות ברורה כלפי מזמין הבדיקה ודחה את ניסיונו להסתתר מאחורי האותיות הקטנות. בית המשפט כתב באופן שאינו משתמע כי " מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה , ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמיתי של הרכב. חובתו של המכון , ומי שמבצע את הבדיקה חייב להפעיל את מיטב כישוריו, הבנתו המקצועית, וידיעתו, כדי לבצע בדיקה יסודית, מקיפה, ועמוקה לגבי מצבו של הרכב".
רכשתי רכב ישן מאדם פרטי ולא בצעתי בדיקה לרכב בטרם רכשתי אותו , וכעבור זמן מה התברר לי כי הרכב עבר תאונה. האם קיימת לי עילת תביעה נגד המוכר?
המוכר חייב ליידע את הקונה על ליקויים מהותיים הידועים לו ברכב, כגון בעיות בגיר או במנוע, פגיעה בשלדה ומי היו הבעלים הקודמים של הרכב, מספר קילומטרים, ובכלל זה גם על תאונות שארעו. לפיכך, במקרה בו המידע הוסתר בכוונה תחילה, הרי מדובר על הטעיה שמהווה עילה לביטול החוזה. שם המשחק כאן הוא החובה לפעול בתום לב במהלך מו"מ ועצם אי ההודעה על מצבו האמיתי של הרכב, מהווה הפרה ברורה. גם בית המשפט העליון התייחס לסוגיה וכתב כי "הטעיה היא הצהרה כוזבת .... הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעיה במחדל קרי : אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם".
אני חושד כי הרכב עבר תאונה אולם אין לי מידע קונקרטי לגבי כך. האם אני חייב לשלם כסף לשמאי רכב על מנת שיבדוק זאת?
בשלב הראשון אין צורך. על פי חוק מכירת רכב משומש, רוכש הרכב זכאי למידע וגילוי נאות על מצבו ומכוח זאת הוא יכול לפנות לכל מוסך בו תוקן הרכב על מנת שיספקו לו את המידע הדרוש. כמו כן, לרשותו עומדת האפשרות לפנות לכל מבטחת שבטחה בעבר את הרכב ולדרוש לקבל גיליון שמפרט את עברו התאונתי של הכלי.
ואם הצד השני טוען כי המכירה נעשתה לאחר שהובא בפני כל המידע לגבי מצבו ? כיצד אוכיח כי הוא משקר?
צרכן סביר משלם מחיר בהתאם למצבו של המוצר ביום המכירה. צריך להוכיח לשופט כי המחיר בו נמכר הרכב, ביחס למצבו – אינו ריאלי ומכאן שהמוכר לא יידע אותו מראש שיש לרכב בעיות ו/או תאונות משמעותיות. אולם בשונה ממקרה של פגיעה בשלדה, בה די באסמכתא השמאית שהתקבלה מחברת הביטוח או באישור המוסך, כאשר מדובר על ליקוי מכני, יידרש המוכר להביא אישור ממוסך מורשה או ממכון בדיקה שיצביע על הבעיה.
מה גובה הפיצוי שאני יכול לקבל במקרה שבית המשפט יפסוק כי המוכר הסתיר ממני את מצבו האמיתי של הרכב?
מהקטן אל הגדול: ראשית הזמן של הרוכש יקר, נכון? ברור. לפיכך ניתן יהיה לאמוד את ההפסדים שנגרמו לו בשל הזמן שהקדיש לצורך איסוף הראיות, ההגעה למשפט וכו'. גובהו תלוי בהכנסותיו אולם אפשר שבית המשפט יפסוק על דרך הוכחת הנזק או "אומדנא" ,בהעדר ראיה ממשית. ומה עם עוגמת הנפש? גם על זה ניתן לתבוע ולא מן הנמנע שבית המשפט יפסוק פיצויים. ומה לגבי הפיצוי שנובע ישירות ממצבו של הרכב ? במידה ובית המשפט קבע כי העסקה בטלה, המוכר ישיב לרוכש את מלוא התמורה ששילם. במקרה בו הרוכש החליט להמשיך להחזיק ברכב, ניתן לבקש מבית המשפט כי יחייבו לשלם פיצוי שמבטא את הפער בין מחיר המחירון של הרכב ללא נזקים או פגיעות ביום המכירה לבין המחיר המייצג את שוויו (בעדיפות לפי קביעת שמאי) בהתאם למצבו "הפגום" .
ישנו גם תסריט אחר בו הרוכש העדיף למכור את הרכב במחיר הפסד ובלבד כי יפטר ממנו. במקרה כזה בית המשפט יכול לחייב את המוכר לפצות אותו בסכום שמשקף את ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה.
האם החוק מתייחס באופן שונה לעסקה שבוצעה מול מוכר פרטי לבין סוחר רכב?
בהחלט. חוק "מכירת רכב משומש" קובע כי קיימת חובה עקרונית של סוחר רכב לגלות לרוכש את כל הפרטים הרלוונטיים אודות הרכב - פרטי העוסק, פרטי הבעלים, מס' בעלים קודם, פגיעות שנגרמו לרכב וכו'. אולם כל זאת קיים גם ביחס למוכר פרטי. אלא שבנוסף לכך, הסוחר מחויב למסור לרוכש "טופס גילוי נאות" בנוסח נוקשה, בכתב, בנוסף לחוזה המכר, שעליו צריך לחתום גם הרוכש. יודגש כי אי מתן אי מתן הטופס ואי גילוי כל הפרטים מהווה עבירה פלילית. איגוד המוסכים בישראל הכין כשירות לציבור "טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש", בהתאם לדרישות החוק.
מה הדין במקרה בו מכון הבדיקה לא זיהה את הליקוי אולם הוא מתגונן בטענה כי החוזה שנחתם מול הלקוח פוטר אותו מאחריות?
לפני הבדיקה, בד"כ מחתימים במכון את הרוכש על טופס שלעיתים כולל סייגים שונים לגבי אחריות המכון לבדיקה לדוג' תחומי בדיקתם, אחריותו לגילוי זיופים, אחריות לגילוי תקלות מסוגים שונים, אחריות לגילוי ליקויים בלבד וכו'. אולם – לא תמיד "האותיות הקטנות" בהסכם מסייעות למכון הבדיקה. כך לדוגמא נדון בבית המשפט מקרה בו רוכש תבע מכון לאחר שהתברר כי התרשל בבדיקת מספרי המנוע והשלדה החרוטים ברכב ולא פעל באמצעים הסבירים העומדים לרשותו לחשיפת הזיוף. בית המשפט קבע כי למכון קיימת חובת זהירות ברורה כלפי מזמין הבדיקה ודחה את ניסיונו להסתתר מאחורי האותיות הקטנות. בית המשפט כתב באופן שאינו משתמע כי " מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה , ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמיתי של הרכב. חובתו של המכון , ומי שמבצע את הבדיקה חייב להפעיל את מיטב כישוריו, הבנתו המקצועית, וידיעתו, כדי לבצע בדיקה יסודית, מקיפה, ועמוקה לגבי מצבו של הרכב".
הכותב הוא עו"ד, יו"ר ועדת נזקי רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין