צילום: רן סגל
מאז ש-KG רכשה את סאנגיונג והפכה אותו ל-KGM (KG Mobility), מותג הרכב הקוריאני הקטן נמצא בתנופה מתמדת. ההשקעה של הקונצרן הגיע מהר מאוד עם חידוש מתבקש לרקסטון, ולאחר מכן הטורס, שבעיקר יישר קו עם המקובל בסגמנט רכבי הפנאי, כולל הטורס EVX החשמלי, אחרי שהקורנדו היה צריך לעשות את הקפיצה ולא צלח. יש לנו גם מוסו EV שהוא בעצם טורס EVX עם ארגז, האקטיון חזר מודרני מתמיד כ-D-SUV (אבל לא אצלנו) ודור חדש לטיבולי כבר בקנה.
כשאומרים סאנגיונג (סליחה, KGM), ישר חושבים רקסטון, אבל גם למוסו יש מקום של כבוד בהיסטוריה הלא קצרה של המותג. מבחינת KGM, המוסו החדש הוא דור שני לטנדר הקוריאני - עם עיצוב חיצוני חדש לגמרי, תא נוסעים חדש ומשודרג, מעבר להגה חשמלי בשם הוספת שלל מערכות בטיחות ורק המידות נותרו דומות ומתחת לפני השטח זוהי אותה שלדת סולם, אותו מערך מתלים וגם אותה יחידת הנעה. האם שלל העדכונים ומחיר נמוך משמעותית מהמתחרים יקפיצו אותו לתודעה בקרב הקהל השמרני של בעלי הטנדרים?
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: העיצוב החיצוני קשוח ומעניין, למעט חישוקים פשוטים. תא הנוסעים מודרני ואיכותי, המרווח טוב ליושבים מאחור והארגז גדול משל המתחרים, לצד פער קטן בכושר העמסה.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה על הצד הנוקשה, אך סבירה ביחס לקטגוריה. רשימת האבזור ארוכה ביחס למתחרים וגם מערך הבטיחות מקיף.
ביצועים והתנהגות: ביצוע המנוע מספקים, המוסו לא נמרץ אבל גם לא עצלן. התנהגות הכביש בטוחה ונשלטת וגם המצב בשטח השתפר לעומת הדגם היוצא.
למי מתאים: למי שצריך רכב עבודה ורוצה לקבל יותר - מרווח מאחור, גודל ארגז, אבזור - בפחות כסף
מחיר עדכני למועד המבחן: 275 אלף שקל (רכב המבחן 275 אלף שקל)
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
עיצוב ותא נוסעים
העיצוב החיצוני מדבר בשפה החדשה של המותג, כזו שמפסיקה להתנצל ורוצה להחצין את הקשיחות שלה. חזית אגרסיבית שמבליטה את החריצים הרחבים, סבכה במראה חסון שמשלבת בין פגוש שחור לגימור בגון אפור, ויחידות תאורה גדולות עם תאורת יום מפוצלת – אחת אנכית ואחת אופקית, ויודעים מה, זה אשכרה טנדר שהצליח למשוך מבטים ופנים שנראו כאילו שואלים "מה זה הרכב הזה?". אבל תאורת לד ראשית אין כאן ופתאום תאורת ההולגן נראית פשוטה בתוך המראה הכללי ובנוסף כאילו דווקא על הגלגלים חסכו, והם נראים קטנים. ויודעים מה, שישארו "17, זה רכב עבודה, רק תנו לנו איזה עיצוב שיהלום את האופי הקשוח.
מבפנים מתקבל עיצוב מודרני, אבל לא כזה מתאמץ או יומרני – קווים אופקיים, חופה קלאסית ללוח המחוונים, מסך מולטימדיה זקוף במרכז, משהו שמשלב בין רכב פרטי למסחרי, ורק המסילה המפותלת של ידית ההילוכים נראית עתיקה. איכות החומרים מרשימה ביחס לרכב עבודה, עם דיפוני גומי בחלק העליון של תא הנוסעים, ציפוי עור להגה, משענת היד ולרוחב הדשבורד, ובכלל למרות האווירה הכהה מתקבלת תחושה נעימה מאוד. איכות ההרכבה טובה מאוד, כזו ששרדה היטב נסיעת שטח מרעידה במיוחד.
הנדסת האנוש טובה, אבל לא מצוינת. תפעול המולטימדיה ("12.3) פשוט - היא אומנם איטית יחסית, אבל לא עמוסה ויש גם "וילון" שנפתח במשיכה מטה עם אפשרות לקביעת כמה קיצורי דרך. דרכה אגב, תוכלו להגדיר באיזו מהירות הדלתות ינעלו, זה מצוין אם אתם למשל נוסעים בשדה שלכם ועובדים שונים נכנסים באופן תכוף. גם תפעול לוח המחוונים הדיגיטלי ("12.3) ומחשב הדרך, הרדיו ובקרת השיוט מהלחצנים שעל ההגה - נותר פשוט וקל. ומה פחות טוב? ובכן, אומנם יש גלגלות לתפעול בקרת האקלים המפוצלת, אבל בורר כיוון יציאת האוויר הוא לחצן מגע שגם חסר פידבק, ידית ההילוכים מזכירה נשכחות כשבראשה ניצב כפתור קטן לתפעול הידני, וזה לא ממש נוח. במקום מוזר, בקצה המסילה המפותלת של ההילוכים, שוכן כפתור בורר מצבי הנהיגה. ולמה לעזאזל רק הנהג יכול לשלוט על עוצמת השמע?!
הכניסה לרכב, אחרי כל רכב פנאי אחר, מבהירה שהוא גבוה. תנוחת הישיבה גבוהה כמובן ושדה הראייה טוב מאוד לכל הכיוונים. קל להבין איפה הרכב מתחיל ונגמר, ובשטח פשוט למקם את הגלגלים איפה שרוצים. המושבים מתכווננים חשמלית ומחוממים, ונוחים גם בנסיעות ארוכות, כולל ניפוח לכרית הגב התחתון ויש גם הארכה לסוככי השמש שזה מצוין. ריפודי העור (הסינטטי כמובן) נעימים ומזל שכבר אוקטובר והשמש הישראלית יצאה לנוח קצת, כי כרגע הם לא בערו כשנכנסנו לרכב, אבל אחרי נסיעה לא ארוכה כבר התחלנו להידבק אליהם.
הכניסה למושב האחורי דורשת גם היא טיפוס וב-KGM דאגו להתקין ידיות אחיזה גם בקורות. המרווח טוב לשלושה, כשתעלת ההינע לא גבוהה במיוחד. גם פה יש חימום במושבים, שני שקעי USB, משענת יד עם מחזיקי כוסות ופתחי מיזוג. המוסו לא הזניח את המשפחה.
לפני שנגיע לארגז, נספר לכם שבתוך תא הנוסעים אין אקסטרה תאי אחסון. תא כפפות ננעל, תא מתחת למשענת היד המרכזית, תאים גדולים יחסית בדלתות ומאחורי משענת הגב של המושב האחורי תוכלו לזרוק עוד כמה דברים פחות שימושיים ביום-יום. גם מתחת למושב יש מקום לאחסן חפצים, אבל עדיף לא כאלה שיחליקו משם.
המוסו, הוא בעצם גרנד מוסו (כן יש בניכר גם מוסו קצר יותר, ב-31 ס"מ לאורך וב-11 ס"מ בבסיס הגלגלים), ובהתאם הארגז שלו גדול יותר משל טויוטה היילקס למשל, עוד 6 ס"מ לאורך (1.61 מטר) עוד 3 ס"מ לרוחב (1.57 מטר) ועוד 9 ס"מ לגובה (57 ס"מ), ומבחינת כושר העמסה - טנדר טון קלאסי, על הנקודה (היילקס יכול עוד כמה עשרות) וכושר גרירה של עד 3,500 ק"ג (זהה).
לטובת נוחות השימוש, יש מדרגות קטנות בקצות המרכב, תאורה בצידו השמאלי והארגז מגיע עם אמבטיה מקורית, רק משום מה היא לא מכסה גם את שפת הארגז העליונה, שתחטוף לא מעט במשך הזמן (אפילו במוסו EV הרך היא מכסה את המסגרת). את הגלגל החלופי התקינו בארגז בצידו השמאלי (התקנה מקומית), כי מקום מתחת למרכב כבר אין, ובאופן אישי הוא תמיד בלט בכל מבט במראה במרכזית ולכן אם כבר נאלצנו לוותר על מקום בארגז, הייתי מתקין אותו בצד שמאל, אולי אפילו על בליטת בית הגלגל.
עיצוב מודרני ולא מתאמץ עם איכות חומרים גבוהה ביחס לטנדרי טון
שדה ראייה טוב לכל הכיוונים והמושבים נוחים, מתכווננים חשמלית וגם מחוממים
איכות נסיעה ואבזור
נוחות הנסיעה בעיר מרגישה נוקשה יחסית, ולמרות זאת נראה שהמוסו משתדל למנוע מכם לחטוף חבטה. והאמת, החוויה לא שונה מטנדרים אחרים. כושר התמרון טוב מאוד, בכניסה לחניות מסייעים חיישני ומצלמת הרוורס עם הנחייה דינמית ויש גם חיישני חניה קדמיים. אגב, למוסו קוטר סיבוב של 12.2 מטר, בעוד ההיילקס יזדקק ל-40 ס"מ נוספים.
הנוחות בדרך בין עירונית ומהירה טובה, כאשר קיימת תחושת הנדנוד האופיינית ללא מעט רכבים מסחריים שמצוידים במתלי עלים. בידוד הרעשים טוב בסך הכל לרכב עבודה.
למוסו רמת גימור אחת מאובזרת היטב ביחס לטנדרי טון קלאסים כמו ההיילקס החדש שהזכרנו ואיסוזו די-מקס המחודש. בנוסף למה שהזכרנו קודם, יש גם קי-לס מלא, חיישני גשם ותאורה, הגה מחומם, מראה מרכזית נגד סנוור, את בלם היד המכני החליף כזה חשמלי עם "אוטו-הולד" ויש אפילו תאורת אווירה. אגב, בהשוואה לגרסת הבסיס של ההיילקס, הוא זול ב-35 אלף שקל, ואם נשווה לגרסה בעלת אבזור דומה, הפער גדל ל-55 אלף שקל.
מערך הבטיחות מקיף, וכולל למשל התרעת רכב בשטח מת כולל התערבות למניעת תאונה, התרעת תנועה חוצה מאחור כולל בלימה ועוד. נציין שבקרת הסטייה ושמירת מרכז הנתיב פועלת היטב ולא בחדות, גם בקרת השיוט האדפטיבית מקלה על נסיעות ארוכות. אבל... את התרעת המהירות אי אפשר להגדיר לסף חריגה מסוים, והתרעות ניטור הנהג חולות בצפצפת. לשמחתנו, לכולן אפשר להגדיר קיצורי דרך לנטרול זריז.
מרווח טוב לשלושה, וגם פה יש חימום במושבים ופתחי מיזוג. אבזור נדיר בקטגוריה
ארגז גדול מהמתחרים הישירים, אבל הגלגל החלופי גוזל מקום וגם האמבטיה המקורית לא מכסה את שפת הארגז
נוחות הנסיעה נוקשה, אבל ניכר שהמוסו משתדל שלא תחטפו
ביצועים והתנהגות
למוסו החדש, יחידת הנעה אחת ומתחת למכסה המנוע, נמצא מנוע דיזל כמו של פעם - לא של פעם פעם, בכל זאת יש טורבו - ובלי סיוע חשמלי כלשהו. נפח של 2.2 ליטר שמחלצים 202 כ"ס ומומנט של 45 קג"מ ב-1,600 סל"ד, ואלו עוברים דרך תיבה אוטומטית עם 6 הילוכים אל הגלגלים האחוריים, כשבורר ההנעה מאפשר מצב 4X4 High ו-4X4 Low. על הנייר, ביחס להיילקס הנתונים דומים, אם כי ליפני עקומת כוח רחבה יותר וגם עוד 6 קג"מ, לעומת זאת, מול הדי-מקס המחודש, לקוריאני יש 39 כ"ס יותר וגם 4.3 קג"מ (באותו סל"ד).
פעולת המנוע ליניארית מאוד, עם צליל דיזל נוכח כשתיבת ההילוכים פועלת באופן חלק. המוסו לא נמרץ במיוחד, גם לא במצב ספורט (ויש גם מצב "חורף"), ואם צריך להאיץ, יש לו את הקצב שלו. זה לא שהוא עצלן, פשוט הוא בא לעבוד, לא לעשות פוזות.
בסיום המבחן, הפתעה. צריכת הדלק עמדה בדיוק על 10.1 ק"מ לליטר, ממש כמו בדף הנתונים. כמובן לא תופתעו שעם מטען כבד יותר צריכת הדלק ירדה וגם בנהיגת השטח, כך שאפשר לסכם שבתנאי עבודה יום-יומיים, על אחת אצל בעלי מקצוע שבאופן קבוע הארגז מלא, אין מה לצפות להשיג את נתוני היצרן, אבל טוב לדעת שהמוסו יודע לקלוע בול.
התנהגות הכביש בסך הכל בטוחה, לא הרגשנו משהו חריג לעומת טנדרים אחרים. הרכינה בולטת ולהגה משקל כבד, אולי יש מקום לשקול כיול רך יותר, ומהבלמים ציפינו לתגובה יותר רצינית ופחות רכות.
מהכביש ירדנו אל השטח, וכמו הדור הקודם, יש כאן בורר הנעה (2H, 4H, 4L) וגם נעילת דיפרנציאל אחורי מכאנית אוטומטית (ללא שליטה כמו בצמד היפנים), אבל זווית הגישה השתפרה ב-11.1 מעלות משמעותיות (30.6), זווית הנטישה השתפרה ב-4 מעלות (24.5) ומרווח הגחון גבה ב-2.8 ס"מ (24.8 ס"מ). הנסיעה בשטח נוחה יחסית והשיפור בזוויות בהחלט בא לידי ביטוי, בעיקר בתחושה בטוחה יותר במעברים שונים, אבל בסופו של יום המוסו מרגיש יותר כרכב עבודה ופחות של הרפתקאות.
הנדסת האנוש דורשת כמה שיופים ויש פה לא מעט אבזור
יכולות השטח השתפרו קלות לעומת הדגם היוצא, אבל הוא עדיין לא מאיים על ההיילקס בסעיף הזה
ביצוע המנוע מספקים בהחלט וגם צריכת הדלק הפתיעה לטובה
סיכוםKGM מוסו החדש הוא לא רק מעטפת יפה יותר, עניין חיובי בפני עצמו, אלא מצליח לשדרג את החוויה של קודמו. הדור הנוכחי או מתיחת הפנים המקיפה, לא באמת חשוב איך תקראו לזה, מצליח להביא לקטגוריית טנדרי הטון רשימת אבזור מכובדת, מרווח חשוב לנוסעים מאחור וארגז גדול, זאת עבור פער זניח של כמה עשרות ק"ג בכושר העמסה לעומת המתחרים הקלאסיים.
יכולת השטח השתפרה, אבל עוד לא ברמה של המתחרים, וגם הנדסת האנוש דורשת עוד כמה שיופים ונכון שאין לו את המוניטין של טויוטה היילקס או איסוזו די-מקס, אך הוא זול מהם בעשרות אלפי שקלים כ-25-35 אלף שקל בהשוואה לגרסאות ההנעה הכפולה, ואף יותר מכך אם גם נשקלל את רשימת האבזור. ועוד משהו, מושבים מרופדים עור שחור, שגם נטולי אוורור, זה לא בדיוק נעים בחודשי הקיץ ולא בטוח שיחזיקו מעמד ברכב עבודה.
מה שמוביל אותנו לתהייה האם אפשר לוותר על הריפודים הללו, גם על החימום שלהם הייתי מוותר, ויודעים מה אפילו על הכוונון החשמלי (וגם ככה לא קיבלנו פה את המוסו עם הג'אנטים היפים ומגני הצד המעוצבים) ולו רק כדי ליצור גרסה שזולה עוד יותר מהמתחרים, בפער כזה שיותר אנשי עבודה הזקוקים לטנדר יראו בו רכב עבודה שיהיה יותר נגיש ופחות רגיש, ומי שרוצה את הפינוקים יוכל לבחור בגרסה המאובזרת או בכלל ללכת בכל הכוח על אווירת הפנאי עם ה
מוסו EV.