צילום: עמית מרצ`לי
אם יש מכונית אחת בתעשייה שמעולם לא הייתה צריכה גינונים קוסמטיים כדי להסביר את עצמה, זו פיאט פנדה. ארבעה עשורים שהיא מכהנת כסוס העבודה של מעמד הביניים שמפלס את דרכו ברחובות אירופה הצפופים ביותר, בלי חשיבות עצמית ומבלי להתנצל - כלי תחבורה יעיל, תכליתי ונגיש. אלא שבפנדה דור 4 או בשמה המלא "גרנדה פנדה", הנוסחה הפשוטה הזו פוגשת מציאות מורכבת הרבה יותר: שוק רכב תובעני שדורש חשמול, קישוריות מתקדמת ומערכות בטיחות שלא משאירות מקום לפשטות של פעם.
הכניסה לזירה המקומית נעשית בסערה מושלמת, מבט מהיר על אולם התצוגה של פיאט חושף כי למעשה הגרנדה פנדה נותרה המכונית הפרטית היחידה בהיצע המקומי של המותג, אחרי היעלמותה הזמנית של ה-500 הקטנה בשנה שעברה. מצד אחד, לוחצות אותה העירוניות החשמליות מסין עם המפרטים עמוסי האבזור, ומהצד השני מחכות לה דרישות התמחור של השוק האירופי, שלא מרחמות על מכוניות קטנות וכמובן האחות C3 לבית סיטרואן. היא אולי קיבלה עיצוב עדכני, יחידות הנעה בטכנולוגיה מיקרו-היברידית ומסכים מודרניים, אבל המבחן האמיתי לא יימדד בזה, אלא ביכולת לשמור על האופי הפרקטי והקליל שהפך אותה לאייקון, ואיך היא תתמודד עם המחיר?
תקצירעיצוב ותא נוסעים: השפה העיצובית בסגנון רטרו עמוסה באזכורים מחממי לב עבור חובבי הז'אנר. תא הנוסעים מקורי בעיצובו, גם אם לא הכי איכותי בכל האזורים. והמרווח? סופר-מיני.
איכות נסיעה ואבזור: יכולת השיכוך מרשימה ביחס לממדים, בידוד הרעשים סביר אך מקובל לקטגוריה. רשימת האבזור לא ארוכה במיוחד, גם לא בגרסה הבכירה. תחשבו צנוע.
ביצועים והתנהגות: יחידת ההנעה מספקת ביצועים זריזים ברוב תנאי הדרך, בעליות נרשם מאמץ מסוים. התנהגות הכביש בטוחה הודות לאחיזה גבוהה כל עוד לא דוחקים בה.
למי מתאים: למי שמחפש רכב קטן ושימושי, שאינו רק כלי תחבורה מ-A ל-B, אלא מכונית שמעלה חיוך בכל מפגש מחודש.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-119 אלף שקל (רכב המבחן 126 אלף שקל)
עיצוב ותא נוסעים
במבט מבחוץ, הפנדה מצליחה לשמור על הקסם הבלתי אמצעי של הדורות הקודמים, כשהיא משלבת בחוכמה מחוות רטרו נוסטלגיות עם מראה קשוח של מיני-SUV. המבנה הקופסתי והמוכר קורץ לפנדה המקורית משנות ה-80, ומשדרג אותו עם חזית פיקסלים על גבי חתימת האור והגריל הקדמי, שעליו גם תבנית FIAT מובלטת. אלמנט ה"סקוורקל" האייקוני (הריבוע המעוגל) נוכח במגוון נגיעות עיצוביות מסביב למרכב, ויפרטו על נימי הרגש של חובבי המותג. לזה מתווספים מסילות גג ומגיני פלסטיק מסביב לבתי הגלגלים ולדלתות, עם טונות של אופי שבלתי אפשרי לפספס ברחוב - במיוחד בצבע הצהוב של רכב המבחן.
כשצוללים פנימה, פוגשים סביבת נהג מעוצבת באופן יצירתי וצעיר, אם כי איכות החומרים וההרכבה מזכירה מיד שמדובר במכונית שהונדסה מתוך מחשבה על תג מחיר נגיש ביחס לתקופה; הפלסטיקה נוקשה ברובה, אך התחושה הכללית עמידה והגימור הדקורטיבי והירידה לפרטים מצליחים לטשטש את הפשטות. הנדסת האנוש טובה, לרבות תפעול המערכות תוך כדי נהיגה, ללא סיבוכים מיותרים.
תנוחת הישיבה במושב הנהג גבוהה ומעניקה את התחושה ה"ג'יפונית" שרצו להשיג, התמיכה הצידית של המושב טובה מאוד, אך הוא מעט בסיסי ועשוי לעייף בנסיעות ממושכות. שדה הראייה לפנים טוב אך לצדדים הרבה פחות עקב קורות קדמיות עבות יחסית. ועדיין, יכולת התמרון בעיר – כמו שרק פנדה יודעת לתת – נהדרת (זוכרים עוד את כפתור ה-City להגה רך במיוחד?)
בשורה השנייה, תפגשו מרווח ראש מצוין הודות לקו הגג הגבוה והזקוף, ומרווח ברכיים סביר שעשוי לדרוש פשרות מצד נוסעים בוגרים, בטח אם מלפנים יושבים נהג או נוסע גבוהים. ניכר כי שורה זו תעשה עבודה טובה מאוד עבור ילדים או לנסיעות עירוניות מדודות. הנוסעים מאחור ייהנו אומנם מצמד יציאות טעינה, אך לא מיציאת מיזוג נפרדת.
תא המטען בנפח של 350 ליטר, שימושי למדי ומפתיע לטובה ביחס לממדים של המכונית. גם סף ההטענה נוח, והמבנה המרובע מאפשר ניצול מיטבי של החלל. בנוסף, תוכלו למצוא גם תאורה, ווי תלייה ועיגונים לרשתות שאנחנו פחות רגילים למצוא בסגמנט. בקומה התחתונה מסתתרת הפתעה - גלגל חלופי. הידד.
איכות נסיעה ואבזור
הפנדה מרגישה בבית בסביבה עירונית, כיול מתלים על הצד הרך שמצליח לספוג בנעימות אספלט עירוני מחוספס ושברים קטנים. עם זאת, כשהכביש משתבש באופן חמור, לרבות פסי האטה תלולים או בורות עמוקים, ספיגת המהמורות כבר פחות מלוטשת, ועלולה לגרור נדנוד קל או סגירה של הבולם בליווי חבטה. מחוץ לעיר הנסיעה הנינוחה על אספלט איכותי נשמרת, אך במהירויות גבוהות ובכבישים גליים הרכות של המתלים מתורגמת לתנועתיות של המרכב. בידוד רעשי המנוע תחת מאמץ סביר כמצופה, וגם רעשי רוח נשמעים סביב 110 קמ"ש ורעשי כביש שמושפעים מאיכות האספלט. לא משהו חריג בקטגוריה.
פיאט גרנדה פנדה משווקת בישראל ב-2 רמות גימור, הראשונה "ICON", כוללת כניסה והנעה ללא מפתח, מסך מגע "10 ולוח מחוונים דיגיטלי "10.25, תאורת לד קדמית ואחורית, חיישני חנייה אחוריים וקדמיים ומצלמת רוורס, בלם יד חשמלי, חיישני גשם ואורות, טעינה אלחוטית ו"חישוקי "16 עם כיסוי אווירודינמי" – נשבעים לכם שככה זה כתוב במפרט – ניסוח שיווקי לחישוקי ברזל עם טאסות. רמת הגימור הנבחנת "LA PRIMA" מוסיפה ריפוד דו-גוני בד משולב עור, קיפול מראות חשמלי, פסי גגון, דשבורד בחיפוי במבוק ומשענת יד מרכזית וחישוקי "17 קלים.
מערך הבטיחות ללא שינוי בין רמות הגימור ומסתפק באלו הבסיסיות, עם ציון 2 מתוך 8 במדד משרד התחבורה והיא אך אינה כוללת בקרת שיוט אדפטיבית, פשרה נפוצה בסגמנט העירוני שמכוון לתקציב נמוך. פעולת שמירת הנתיב לאורך ימי המבחן הייתה נעימה. הפנדה גם טרם נבחנה במבחני הריסוק האירופאיים נכון למועד פרסום המבחן.
נוחות הנסיעה רכה, אבל היזהרו ממפגעים חדים או עמוקים
תא המטען שימושי ביחס לממדים
הנדסת האנוש טובה. אגב, חבל שאין מנופי שליטה על תיבה ההילוכים
ביצועים והתנהגות
באירופה, מוצעת הגרנדה פנדה גם בגרסה חשמלית מלאה עם סוללה בקיבולת 44 קוט"ש וטווח זעיר של 320 ק"מ, אך אצלנו היא משווקת בשלב זה בתצורה המיקרו-היברידית והעדיפה יותר לטעמנו, שעושה שימוש במנוע המוכר מיתר דגמי סטלנטיס: 1.2 ליטר טורבו עם תמיכה 48 וולט, שבקרב הקטנות שבקונצרן הוא מפיק 110 כ"ס ומומנט מירבי של 20.9 קג"מ. היחידה מחוברת לתיבת 6 הילוכים כפולת מצמדים והזינוק ל-100 קמ"ש אורך 10 שניות.
יחידת הכוח זריזה בתנועה עירונית, המנוע החשמלי הקטן תורם למומנט מידי בסל"ד נמוך, מה שייצר זינוקים נחושים מרמזור לרמזור, אם כי העברות הכוח במהירויות זחילה אינן תמיד חלקות. מחוץ לעיר המכונית שומרת על קצב טוב, אך נקודת התורפה העיקרית נחשפת תחת עומס: תיבת ההילוכים כפולת המצמדים מגיבה באיטיות לקיק-דאון, משהה את הורדת ההילוך ומחייבת את הנהג לתכנן עקיפות מראש ולא להסתמך על תגובה מתפרצת.
היעדר מצב "ספורט" או אפשרות לתפעול ידני של התיבה חסרים בעיקר בנהיגה הררית, ובכל הנוגע להתנהגות כביש התוצאה צפויה עם רמת אחיזה נאה ויציבות מרשימה בעיקולים ביחס לממדים, אך תקשורת חסרה מכיוון ההגה והדוושות.
לאורך ימי המבחן, צריכת הדלק התייצבה על 14 ק"מ לליטר, נתון סביר למדי, אך כזה שאינו יוצא דופן ביחס לקטגוריה, ורחוק מאלו ההיברידיות.
כל עוד אתם לא מאלה עם רגל כבדה על הגז, הפנדה תרגיש זריזה מספיק
אחח... הנוסטלגיה...
סיכום
פיאט גרנדה פנדה היא תזכורת מרעננת לכך שמכונית לא צריכה עדר של מאות סוסים מתחת למכסה המנוע כדי לעורר את הרגש. בעידן שבו עולם הרכב הופך למחושב ותבניתי מאי-פעם, הפנדה מביאה איתה מנה גדושה של אופי, שמחת חיים ועיצוב קורץ - נוסחת קסם איטלקית קלאסית שמצליחה להחזיר את פיאט למגרש הביתי שבו היא זורחת - שימושיות עירונית לצד מראה אופנתי שובב שפשוט עושה טוב על הלב. היא אינה חסינה מביקורת, כמו למשל בידוד הרעשים הבינוני, איטיות תיבת ההילוכים, מערך בטיחות בסיסי, וכמובן התמחור שממש אינו נמוך כבעבר.
מול אחותה לפלטפורמה, סיטרואן C3, המציעה אחריות עדיפה ל-5 שנים ותג מחיר נגיש יותר בכ-5,000 שקל, צפוי לה קרב לא פשוט על כיסו של הלקוח. בנוסף, רמת הגימור הנבחנת נושקת למחירן של סופר-מיני מסורתיות ומאובזרות יותר כמו סיאט איביזה או אופל קורסה ואפילו לא רחוקה מקיה סטוניק או למשל מ-MG3 היברידית. ועדיין, למרות אבזור עדיך הן לא יצליחו להתחרות בתשומת הלב והמבטים להם זכתה הפנדה. עבור מי שמחפש רכב קומפקטי שימושי שאינו רק "כלי תחבורה מ-A ל-B", אלא מכונית שמעלה חיוך בכל מפגש מחדש, מדובר בשותפה עירונית שקל מאוד להתאהב בה ולשכוח ממגרעותיה.