צילום: רן סגל
שיק היסטורישיעור היסטוריה קצרצר בנוגע ל-DS, ולא נלך אחורה עד לסיטרואן DS (מ-1955 עד 1975), אלא נדלג לשנת 2009, אז הוקם תת המותג DS שהיה למעשה גרסאות מעוצבות (וגם חזקות יותר) לדגמי סיטרואן, תחילה עם ה-DS3 ולאחר מכן DS4 ו-DS5, אבל רק ב-2014, אחרי שהצרפתים ראו כי טוב, החליטו להפריד בין השניים ולהפוך את DS למותג נפרד. הרכב העצמאי הראשון היה ה-DS7 קרוסבק, שהוצג לראשונה ב-2017, וכדי לבדל את את ה-3, 4 ו-5 מסיטרואן, הם עברו מתיחות פנים וקיבלו חזית שונה ואת לוגו DS כמובן.
מאז, ה-DS3 בדור השני הפכה לרכב פנאי וקיבלה סיומת "קרוסבק", ואחרי מתיחת הפנים גם היא ויתרה על הכינוי הנוסף; לאחר מכן הצטרפה ה-DS4 בדור השני ויש לה גרסת "קרוס" אופנתית; לזמן קצר אפילו שווקה באירופה ה-DS9, משפחתית גדולה, אך היא לא שרדה יותר מדי. עם השנים ה-4 וה-7 עברו מתיחות פנים שתואמות את שפת העיצוב החדשה שהוצגה ב-DS No.8, שתפסה את מקומה של ה-9, וזכתה לפלטפורמת STLA Medium.
והנה מגיע ה"נאמבר סבן", מחליפו של ה-DS7, שתוכנן ועוצב בצרפת, כשהוא מיוצר במפעל מלפי שבאיטליה, והסוללות בגרסתו החשמלית תוצרת סטלנטיס, שמגיעות מה"גיגה-פקטורי" שבצפון צרפת. ה-7 היה לדגם הנמכר ביותר של DS, עם 200 אלף יחידות, שהם כ-50% מסך המכירות של המותג, ומכאן החשיבות הרבה אותה תולים אנשי היצרנית בדגם החדש. פגשנו אותו לראשונה בנהיגת השקה בכבישי דרום צרפת וניסינו להבין האם ה-No.7 יצליח להסיט את החרב המונפת מעל עתידו של המותג.
DS7 קרוסבק (משמאל) וה-DS No.7 (מימין) - קפיצת מדרגה לדגם שמהווה 50% ממכירות המותג
קו דגמי DS (משמאל לימין): DS3, DS No.4, DS No.7, DS No.8
יופי פנימי
כידוע, המותג משקיע רבות בעיצוב ובירידה לפרטים, וב-DS No.7 הם הלכו עוד צעד קדימה, ונתחיל הפעם מתא הנוסעים. נכון, אפשר להגיד שאין פה שום דבר חדש - שוב העיצוב הנפוץ למדי, עם דשבורד אופקי, מסכים דיגיטליים ("10 ללוח ו-"16 למולטימדיה, כשהוא צר וארוך ובעצם מאפשר גישה נוחה גם לנוסע), וקונסולת גשר שמפרידה בין הנהג לנוסע. אבל, וזה אבל גדול, יש פה כמה מאפיינים שחייבים להתייחס אליהם, וכולם יחדיו יוצרים תא נוסעים ייחודי.
נתחיל מההגה בצורת X שנראה מוזר במבט ראשון, אבל החישורים לא מסתירים את לוח המחוונים, ישנה גישה נוחה ללחצי מערכת השמע ובקרת השיוט שבסמוך לטבור, וגם ישנם שקעים במיקום "3 ו-9" כך שנוח לאחוז בו ולהניח את הידיים. הדשבורד מעוצב בצורת מדרגה, כשחלקו העליון גומי עבה, במרכז דיפון עץ אמיתי (עץ מיילה) וחלקו התחלון מדופן עור. המצב דומה גם בדלתות עם משטחי עור גדולים ותפירת הפנינים המוכרת של DS, כיסויי הרמקולים מעץ עם חיתוך לייזר, שהם גם ידית הסגירה וריפודי עור נאפה בדוגמת "שוקולד" מדגמי עבר.
מהקונסולה שבין המושבים גם כן בוקעת תאורת אווירה חביבה ויחד עם עיצוב מתכנס, מתקבל מראה דינאמי. במרכזה, במה שנראה כמשענת לפרק כף יד, מסתתר מחזיק כוסות ולפנים בורר ההילוכים, כפתור "בית" למסך המולטימדיה, בורר מצבי הנהיגה, כפתורי עוצמת שמע והשתקה; ובקצה הרחוק, משטח טעינה אלחוטית מאוורר. רק חבל שאיכות הפלסטיק שלה פשוטה, וגם היו כמה משטחים שלא הרגישו מהודקים מאוד, מה שמעיב על התחושה הכללית. אבל כמו בהשקות רבות, אנשי המותג ציינו שמדובר בסדרת הייצור הראשונה – נושא מוכר בתעשיית הרכב.
בשיחה עם סילבן שמפומיר, מנהל פרויקט ה-No.7, הוא לא הופתע כשציינתי את איכות הפלסטיקה של הקונסולה המרכזית ואמר שהם בחנו מספר אופציות בנושא. האם הם יהיו זריזים כמו הסינים או ששוב נצטרך לחכות שלוש שנים לאיזו מתיחת פנים, וגם אז לא בטוח שהנושא יטופל? ימים יגידו.
טרה ז'ולי
גם העיצוב החיצוני מסמן V על כל פריט בשפת העיצוב החדשה של DS וזה מתחיל בחזית עם יחידות תאורה דקות ובתוכן מודולים של תאורת פיקסל-לד ובקצות הפגוש תאורת יום בסגנון V וסבכה עליונה אטומה שאולי מנסה לרמוז לזו השקופה של של סיטרואן SM האייקונית, כשהיא מוארת בקווים עדינים וסמל המותג המעודכן. הסבכה התחתונה אקטיבית ונפתחת במידת הצורך והסמל שעל מכסה המנוע מתאר את רמת הגימור.
מסביב לרכב חצאית ובתי גלגלים בשחור מבריק והפרופיל נקי למדי ויוצר קו כתפיים מוגבה. ידיות הפתיחה הקדמיות נשלפות (וכדי לשלוף אותן ידנית אפשר פשוט ללחוץ עליהם) ואלו האחוריות הוטמעו בתוך קורת הדלת. ל-No.7 חישוקים בגודל "19 ועד "21 ופתח התדלוק/טעינה הוא מהגדולים שפגשנו, יתכן שהדבר נבע מהצורך להימנע בחיתוך מורכב לכנף האחורית.
מאחור הוא שומר על המראה הקשוח-אלגנטי, עם דלת תא מטען כמעט ישרה, כל מיני זוויות וחיתוכים ופנסים אחוריים דקיקים ומחודדים שחודרים אל דלת תא המטען, הפגוש וגם הכנפיים האחוריות. לבסוף, למרות שכל אזור לא מרגיש הרמוני במיוחד, השילוב הסופי יוצר מראה נאה, מיוחד ולא שגרתי, ובעידן בו לא מעט מכוניות נראות אותו הדבר, זהו מעשה מבורך.
ה-DS No.7 מוגדר C-SUV כשממדי קודמו תאמו בדיוק את הקטגוריה ואילו הדגם החדש מציג צמיחה מבורכת ולא מוגזמת. הוא ארוך ב-7 ס"מ (4.66 מטר) ובסיס הגלגלים ארוך ב-5 ס"מ (2.79 מטר), בעוד ממדי הרוחב והגובה נותרו זהים (1.90 מטר ו-1.63 מטר, בהתאמה).
ממדים אלו מובילים לשיפור בפרקטיקה. הכניסה למושב האחורי חושפת דלת גדולה מבעבר עם מפתח רחב ומרווח פנים טוב מאוד שיכיל שני מבוגרים וילד במרכז, שעל הדרך ייהנו מחימום במושבים ובקרת אקלים נפרדת, שני שקעי USB ואפילו שקע 12 וולט, אבל כבר לא יקבלו כוונון מסעד חשמלי שהיה בדור הקודם. עוד שיפור נוגע לתא המטען, עם נפח של 560 ליטר, מהגדולים בקטגוריה ואפילו מרוב המתחרים מקטגוריית ה-D-SUV. מאידך, שדה הראייה לאחור מצומצם, ובטח אם הרמתם את משענות הראש. מזל שיש מראה מרכזית דיגיטלית.
ירידה לפרטים ועיצוב פחות שגרתי. מסך המגע הצר והמוארך מאפשר גישה נוחה גם לנוסע
הגה X וקונסולה זוויתית בין המושבים - מצד אחד קל לגשת לתא שתחתיה, מצד שני היא עשויה פלסטיק
גם מבחוץ הוא לא נראה כמו עוד רכב פנאי ובטח לא סיני
ולבסוף מתקבלת הופעה ייחודית ולא שגרתית
לא על החשמל לבדו
דגש תחילה השיווק של ה-No.7 הוא עם הנעה חשמלית מלאה, ולהשקה הגיעה גרסת הטווח המוגדל עם סוללה בקיבולת 97.2 קוט"ש וטווח מוצהר של 740 ק"מ, כשב-DS מציינים שגם במהירות קבועה של 120 קמ"ש תשיגו טווח נסיעה של 450 ק"מ.
ההנעה קדמית ובעלת הספק של 245 כ"ס ועד 280 כ"ס במצב "בוסט", כשההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 7.8 שניות. בפועל, בכבישים הארוכים והמתפתלים בהרי דרום צרפת, לא הרגשנו מחסור בכוח, הזמינות מידית כמצופה מחשמלית, וכל זה במסע של כ-3 שעות נהיגה רצופה, לא חסכונית בלשון המעטה, עם רגל כבדה ולא מעט עליות, מסע שיצאנו אליו עם פחות מ-80% סוללה וחזרנו עם עוד כ-200 ק"מ טווח על השעון. טעינה מהירה בהספק 160 קילוואט אורכת 27 דקות מ-20% ל-80%.
אגב, ישנן 3 עוצמות רגנרציה עם תפעול בסיוע לחצנים מאחורי ההגה (אלו שמשמשים להחלפת ההילוכים בגרסת הבנזין) ויש גם מצב נהיגה בדוושה אחת עד לעצירה מלאה, שפשוט מופעל בלחיצת כפתור בסמוך לבורר ההילוכים.
לצד גרסת ה-LR תוצע גרסת סטנדרט ריינג', עם סוללה קטנה יותר בקיבולת 73.7 קוט"ש וטווח נסיעה של 543 ק"מ, והספק המנוע נמוך יותר - 230 כ"ס (ועוד 30 כ"ס במצב "בוסט") עם 7.7 שניות ל-100 קמ"ש. כן זריזה במעט לנוכח משקל נמוך יותר. ומעל כולן - גרסת הנעה כפולה בהספק של 350 כ"ס, ועוד 25 כ"ס במצב "בוסט", עם האצה ל-100 קמ"ש ב-5.4 שניות. לגרסה זו הסוללה הגדולה אך מן הסתם הטווח קצר יותר ועומד על 679 ק"מ.
לצד ההנעה החשמלית תוצע גרסת כניסה עם מנוע בנזין צנוע ומוכר: 1.2 ליטר טורבו, עם סיוע מיקרו היברידי והספק של 145 כ"ס ושידוך לתיבה כפולת מצמדים עם 6 הילוכים. כאן ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 10.4 שניות וצריכת דלק משולבת של 18.8-17.8 ק"מ לליטר (בהתאם לרמת הגימור). הספקנו לגנוב סיבוב גם על גרסה זו, כשאת המנוע הזה אנחנו מכירים הייטב, נהגנו בו בפיג'ו 3008 ו-5008, באופל גרנדלנד ובסיטרואן C5 איירקרוס, ולאחרונה הוא גם הגיע לג'יפ קומפאס החדש, וכן, כולם חולקים את פלטפורמת STLA Medium. תחילת הנסיעה מהוססת משהו עם רעד שלושה צילינדרים אופייני, אבל ברגע שמתקדמים הוא כבר חלק הרבה יותר וגם תיבת ההילוכים פועלת בצורה טובה.
אבל אחרי שנסענו בגרסה החשמלית, קשה שלא להתאכזב, ולכן ב-DS מבינים שגרסת בנזין בסיסית זה טוב ויפה בשביל תקנות זיהום ומחיר כניסה, ומכינים בקנה הנעת כלאיים חדשה, כשאנשי המותג סרבו בתוקף לומר אם מדובר בהנעות הפלאג-אין החדשות שהוטמעו כבר בשאר הדגמים החולקים את אותה הפלטפורמה או שמדובר בהנעה היברידית חדשה.
שלוש יחידות הנעה חשמליות: טווח סטנדרטי, מוארך וגרסת הנעה כפולה חזקה
יש גם גרסת בנזין בסיסית בשם תקנות הזיהום, אבל בקרוב תגיע הנעת כלאיים חדשה
מושבים מפנקים, עם חימום, אוורור וגם עיסוי
בסיס גלגלים שצמח ב-5 ס“מ מאפשר מרווח טוב מאחור
ותא מטען מהגדולים שבקטגוריה
נוחות מעל הכל
כמו שהבנתם, מרבית הנהיגה בוצעה בגרסה החשמלית, וכמו חשמליות רבות – אין חדש תחת השמש – הכוח זמין תמיד, בעליות, בעקיפות ומה לא. אבל הדגש ב-DS No.7 הוא בכלל לא על ביצועים, בשביל זה יש לכם את גרסת ההנעה הכפולה וגם היא בעיקר חזקה ותו לא, וגם גרסת "פרפורמנס", אם תהיה, תהיה יותר בשביל הנראות ופחות בשביל התנהגות.
וזה לא שההתנהגות כאן לא טובה. האחיזה טובה מאוד עם תת היגוי שמתקבל באופן מדוד ונשלט, הבלמים עשו רושם מספק וגם ההגה, ובכן, מצליח להפנות את הרכב לאן שתרצו. שוקינג! ההיזון החוזר מהשלדה טוב מאוד, מרגישים את הקשר לפלטפורמה המוצלחת, אבל כזו שעברה כיול שונה, פחות דינאמי ויותר ניטרלי, על סף מנותק, כזה שיוצר את אותו בידוד מהסביבה, ויחד עם בידוד רעשים מוצלח בזכות זיגוג כפול בחלונות הקדמיים וגם באלו האחוריים (עניין נדיר בסגמנט), ומתלים אדפטיביים עם מצלמה הסורקת את הכביש (כמו בדור הקודם) ומתאימה את תגובת הבולם, כשהם גם משנים קשיחותם בהתאם למצב הנהיגה הנבחר (חיסכון, נוחות, רגיל וספורט) - מתקבלת איכות נסיעה מרשימה. נציין שאנו נהגנו בדגם עם חישוקי "20 והנוחות מצוינת, אבל זכינו בעיקר בכבישים מדהימים, אז נשים על זה כוכבית בינתיים, למרות שאנחנו לא צופים אכזבה.
התחושה המפנקת לא מחסירה גם מהנאות היום-יום, המושבים כמובן חשמליים, מחוממים, מאווררים ועם מערכת עיסוי, יש משטח טעינה אלחוטית מאוורר, מערכת שמע של "פוקאל" 3D "אלקטרה" שנשמעת מצוין, גג פנורמי שגדל ב-40% לעומת ה-DS7 היוצא, אבל הוא לא נפתח וגם אין וילון, כך שב-35 המעלות של דרום צרפת, בכניסה לרכב הורגש חום מכיוון הגג, אבל מערכת המיזוג הייתה יעילה ומהר מאוד שכחנו מקיומו. לסיום, ב-DS הטמיעו את מערך הבטיחות המתקדם של הקונצרן, כולל מערכת לראיית לילה (שכבר הוצעה בדור הקודם) ומערכת מעבר נתיב אוטומטית – אבל אנחנו כאן בשביל ההתרעות והצפצופים, ותודה לאל, לא הרגשנו בקיומם – תיקון ההיגוי עדין, בקרת השיוט האדפטיבית טובה גם היא ולא תקבלו בראש ממערכת ניטור הנהג.
מתלים אדפטיביים עם מצלמה שסורקת את תנאי הדרך ומתאימה את תגובת הבולם
התנהגות כביש שמזכירה לנו את יכולות הפלטפורמה, אבל מכוילת לצד המבודד ממפגעי החוץ
DS No.7 - הדגם שיסיט את החרב המונפת מעל המותג?
האל(ה) בפרטים הקטנים
אחרי נהיגה ארוכה ב-DS No.7 החדש התרשמנו ממכונית שניכר שהושקעה מחשבה בעיצוב, היא גם נוחה, שקטה, פרקטית ומאובזרת. באופן מפתיע משהו - זה בדיוק מה שאנשי המותג הדגישו בתדריך. כן, יש קצת ענייני תפעול ואיכות חומרים שלא ציפינו לפגוש במכונית שרוצה להתברג בסגמנט הפרימיום הבכיר, וגם אם אנשי המותג הסבירו שלא מדובר ביישור קו אחד עם הגרמניות למשל, עדיין הן אלו שהופיעו במצגות...
אבל (כמעט) כמו תמיד, הכל תלוי בתמחור וגם בעבודת השיווק של היבואנית; כי אחרי הפסקת השיווק, הם מתכננים קאמבק למותג וכבר עכשיו מסתתרות במחסני היבואנית ה-No.8 המרשימה וה-No.4 המשפחתית, כשה-DS No.7 צפוי להגיע לישראל לקראת סוף שנת 2026.
אנחנו בטוחים שהמותג לא יהפוך לפתע למותג מאסה יוקרתי כמו אאודי למשל, גם אם כל ארבעת הדגמים שלו ישווקו בישראל, פשוט כי הוא פונה לנישה מאוד ממוקדת של אנשים, אלו שמחפשים ושמעריכים את הפרטים הקטנים, אתם יודעים, God(dess) is in the details.