הונדה גולדווינג במבחן: כאן עף הזהב

הוא גדול, הוא ענק, הוא כבד, הוא יקר, הוא מסובך, אופנוע של קו ישר, אוכל דלק, אוכל פקקים, כלי שכולו פוזה, לא מתאים לארץ ועוד ועוד דוגמאות שרובנו (כולל אני) היינו זורקים לחלל האוויר בכל פעם שראינו את הספינה הדו-גלגלית העונה לשם הונדה GL 1800 GOLD WING

איך קרה שהצמדנו את שלל הסטיגמות האלה למותג שאנחנו כלל לא מכירים? בניסיון לענות על שאלה זו, אחזיר אתכם לימי התיכון, אל אותה מלכת הכיתה שהערצנו מרחוק - אך פחדנו לגשת, לדבר, להכיר והעדפנו לפטור את עצמנו מכך ע"י ניסיונות שכנוע עצמי בנוסח: היא יקרה, היא מסובכת, כולה פוזה (נשמע מוכר?) ועוד אמירות כהנה וכהנה הנובעות מחוסר הכרות ומעצם האיום שריחף מעלינו.

חשבתם פעם מה היה קורה אם היינו אוזרים אומץ (ואולי מעט חוצפה), ניגשים, מגששים ופשוט מנסים להכיר, בלי להירתע ובלי להתקפל, אם כי פעם אחת לשם שינוי, לקבל תשובה אמיתית לשאלה – "מי זאת?"
אז אזרתי אומץ (ומעט חוצפה) ויצאתי אל אולם התצוגה החדש והמרשים של הונדה, סניף הרצליה, נחוש לצאת עם תשובה אמיתית.

נכנסתי אדום, יצאתי לבן
"שומע? אם אתה לוקח מפה את הגולדווינג, אתה מציב את שלך במקומו!" ללא ספק התניה משמחת בשילוב טפיחה על האגו, אשר הגיעה ישירות מרן - מנהל אולם התצוגה. אז אחרי שה-Pride & Joy הפרטי שלי הוצב אחר כבוד בינות לשלל דגמי 2024 המעטרים את המקום, התפניתי לסקור מקרוב את כלי הרכב שלי לימים הקרובים, אותו הכלי עליו נהגתי להביט מהצד ולסנן פנינים ממאגר הסטיגמות שלעיל, אלא שלשם שינוי, הפעם אינני מביט מן הצד, הפעם אני עליו! או בתוכו...

בטרם אצלול אל חוויות מתוך הקוקפיט המרווח והמפנק, אתחיל כמתבקש בסקירה מן החוץ אל הפנים. ובכן, כולנו יודעים שיופי הוא מושא סובייקטיבי ועם זאת, מרשה לעצמי לקבוע עבור כולנו, כי הגולדווינג, יפה או לא (בעיניי כן), הוא מרשים מכל זווית שהיא. העיצוב זורם, חדשני ומוקפד מקצה החרטום ועד לירכתיים, כאשר במרכזו קודש הקודשים - מנוע 6 צילינדרים אופקי, בנפח 1,833 סמ"ק, המניע את הספינה בהספק מקסימלי של כ-125 כ"ס. מפגן רובוסטי במשקל של כ-390 ק"ג, הנח על שני גלגלים ורגלית צד (או ג'ק אמצע), ממנו אין כל סיכוי להתעלם!

מפתח הקרבה שבכיסי, מאפשר לי לפתוח בלחיצת כפתור את שלושת תאי המטען המובנים, המספקים נפח אחסון כולל של לא פחות מ-121 ליטר, בחלוקה של כ-61 ליטר עבור התא העליון וכ-30 ליטר עבור כל אחד מתאי הצד. סיבוב כפתור ההפעלה מעיר את הצג הדיגיטלי המציע את כל המידע הדרוש לרוכב, החל מכמות הדלק, מרחקי נסיעה, טמפ' סביבה ועד לתחנת הרדיו הנוכחית.

בהיבט ההתאמה האישית לרוכב, אין יותר מדי אפשרויות התערבות, למעט פיצ'ר עיקרי המאפשר לרוכב להגדיר האם הוא ברכיבת סולו, בהרכבה, עם / בלי מטען, מה שגורם למחשב הניהול להתאים את הכלי לתנאי הרכיבה, החל משינוי קשיחות הבולמים וכלה בחלוקת עוצמת השמע בין סביבת הרוכב לסביבת הנוסע. בנוסף, ניתן לקשר את הטלפון הנייד  ליחידת התצוגה באמצעות כבל מובנה ולשקף את ממשקי ההפעלה של הנייד (android / i Phone) על גבי צג המידע.

חשוב לציין כי חיבור זה ידרוש מאיתנו להפקיד את ניידנו במאחז ייעודי הנמצא בתוך תא המטען הראשי וכל זאת במטרה למנוע מאתנו שני הרגלים מגונים:
1. התקנת מתקן אחיזה לנייד מ"אלי אקספרס" וכיעור ודאי של סביבת הנהג.
2. התעסקות ישירה בנייד בזמן הרכיבה, שכן אם כבר צריך, עדיף שיתבצע באמצעות אצבע אחת על לחצן הניווט, כשהארבע הנותרות לופתות את הגריפ השמאלי.

lllike a GLove
סוף סוף! נכנס אל תוך גולדווינג לראשונה בחיי ולא יכול שלא לתהות: יש פה הרבה אופנוע, הרבה מנוע, תג מחיר של קרן השתלמות וכל זה בידיים (וברגליים) שלי. בעיצומה של שעת העומס אי-שם בהרצליה פיתוח, כשהיעד הראשון הוא יבנה והשאלה הגדולה היא, האם אני יוצא לכביש עם אוטו דו-גלגלי, לנקר את עיניי ההמונים בעוד אני ממתין לצידם בפקק, או שמא אני עומד להפריך אי אלו מהסטיגמות שהועלו ולחלוף על פניהם בחיוך זחוח?

בכדי לענות על השאלה, צריך קודם כל להתניע ולהפנות את חרטום הספינה אל עבר הכביש. רק בטרם אשלב את מכלול ה-DCT ל-DRIVE, בעוד אני במצב סרק, מתג קטן בתפעול אגודל שמאל יאפשר לי גלישה מתונה, בנונשלנטיות וללא כל מאמץ אל נקודת הזינוק (לאלו מכם שתוהים, אז כן, הגלישה מתאפשרת גם לפנים וגם לאחור, כך שאין צורך לגרד בראש לפני כל חניה). הרגלית למעלה, הגיר ב-DRIVE ופקודת מצערת קלה שולחת אותי קדימה היישר אל גודש התנועה, שכמו ממתין בסבלנות ולו רק כדי לסייע לי במציאת המענה הראוי לשאלת השאלות.

ובכן: "רוכב ושמו צבר, על כלי מוזר ולא מוכר, מאוד חדש, מאוד יקר, מאוד כבד... על הנייר!"
ובמילים פשוטות: מרכז כובד נמוך, בשילוב מיומנות סבירה ושלוות נפש והגולדווינג מתפתל ומשתחל באלגנטיות אל הנתיב הנבחר, כמעט כמו קטנועי ה"וולט" החולפים על פניי.

האחריות המתבקשת והצורך להכיר כלי חדש בסביבה מתאימה עדיין בראש, אך בפועל זו למידה תוך כדי תנועה (תרתי משמע) ולא ברור האם הרוכב מתאים את עצמו לכלי, או להיפך, שכן הכל מרגיש בול במקום ולמעט ההיגוי הדו-מפרקי המצריך הסתגלות מסוימת, המושב בגובה 75 ס"מ מאפשר ישיבה זקופה תוך מגע מלא של רגליים בקרקע. כל זאת בשילוב מרכז הכובד הנמוך, מקנה שליטה טובה ונוסך תחושת ביטחון גם בהטיה במהירות גלישה, אם הרוכב נדרש לכך.

לצד כל אלה, אין ספק כי האלמנט המגביל את טווח העבירות של הגולדווינג, טמון במיקום המראות. זוג מראות הצד מעוצבות ומשולבות היטב במסכת החזית, אך חורגות במידותיהן מרוחב הכידון, דבר אשר בסיטואציות מסוימות, עלול לשבש את שיקול דעת הרוכב בנוגע ליכולת המעבר. מכאן שאין לי ספק כי במצב בו מראות הצד היו מועתקות לכידון, או להבדיל מוחלפות במצלמות, כושר העבירות של הגולדווינג היה משתפר פלאים, עד כדי יישור קו עם יתר המתמרנים.

נקודה נוספת שיכולה אולי להקשות במידה מסוימת, אם כי תלויה מאוד במיומנות ואורך הרוח של הרוכב, נובעת מהעברת הכח דרך מכלול ה-DCT הדוחף את הכלי קדימה בסל"ד סרק של כ-1,500 RPM בעוד מצמד ידני לוויסות מהירות הגלישה אינו בתפריט. על פניו נשמע אולי זניח ואף קטנוני, אך כשמדובר בתנועת מסה של 400 ק"ג אותה אין איך לווסת, אלא באמצעות מכלולי הבלימה, יכול הדבר להעיק מעט, במיוחד במקרה של התנהלות בתנועה צפופה לאורך זמן. אזכיר בנקודה זו את קיומו של מנגנון הגלישה, שעל פניו בא להקל ולספק מענה במצבים מסוג זה, אך לעניות דעתי, עצם העובדה כי מנגנון הגלישה דורש את העברת תיבת ההילוכים למצב סרק, הופכת מהלך שכזה לפחות בר שליטה ומכאן לפחות בטיחותי עבור הרוכב. אך בשורה התחתונה, הגולדווינג מטעה ומפתיע, לא פחות ממתאבק סומו העולה לביצוע תרגיל קרקע ועושה זאת בהתאמה מושלמת, כמו כפפה ליד.

שב, תנוח, אל תירא!
עם כל הכבוד להשתלבות המפתיעה של הגולדווינג בסביבה האורבנית, אין ספק כי בסופו של דבר הוא נועד לכביש הפתוח. הכביש נפתח, המהירות עולה וכך גם הרעש, רק שאז, מתג קטן וחיוני מוסט באמצעות אגודל שמאל ומרים את מיגון הרוח. השקט חוזר אל הקוקפיט וה"רעש" הנותר בוקע משני זוגות הרמקולים, הקדמי והאחורי.

הגולדווינג מציע ארבעה מצבי רכיבה לבחירה, המבוצעת בקלות ע"י אגודל ימין, בהם: ECON, RAIN, TOUR ו-SPORT ומשנה בהתאם את תגובת המצערת וההספק. בעוד צריכת הדלק הממוצעת עומדת על כ-16 ק"מ לליטר, רכיבה סבירה במצב ECON תוכל להניב צריכה ממוצעת של כ-20 ק"מ לליטר, נתון מפתיע למדי כשמדובר בתחנת הכח המרשימה שמתחתיי. בקצה השני של הסקאלה, מצב ה-SPORT ממתין לחובבי התאוצה שבינינו, אך אם לומר את האמת, כשאתה על גולדווינג, קח את הזמן, אין מה למהר, תהנה כל עוד זה נמשך. על כן, מצב ה-TOUR המשלב צריכת דלק סבירה עם כוח זמין וביצועים לא רעים בכלל, הוא האידיאלי עבור הפלגה חווייתית, בין אם בכביש מהיר, כשבקרת השיוט מופעלת וכל מה שנותר הוא לחפש היכן לתלות את הרגליים בשביל סתלבט על מלא (איפה רגליות ה-HIGHWAY בדבר הזה?) ובין אם בעליה הפתלתלה לבית אורן, שם מספיק רק להניח את היד על המצערת ולתת לסל"ד הסרק לדחוף אותנו במעלה הדרך וללא כל מאמץ!

בכל הנוגע לארגונומיה בפרט ונוחות בכלל, הגולדווינג הוא לא פחות מאשר כירופרקט על גלגלים. בעוד הרוכב נהנה מישיבה זקופה (מאחורי כרית האוויר המשולבת במכל הדלק) על אוכף רחב ומפנק, המורכב שעמו יזכה להתרווח בכורסא סטייל "אמריקן קומפורט" ופשוט ליהנות מהדרך.

סוף הדרך
הגולדווינג, מלבד היותו מגנט מבטים, מסובב ראשים, או כל דימוי אחר שיתאר את הנוכחות המרשימה שלו, הוא כלי שבא לשרת את הרוכב בצורה הטובה ביותר, על כלל ההיבטים: נוחות, בטיחות, פשטות התפעול וכשמסתכלים על התמונה הגדולה של כלל ההטבות שהוא מציע בעת ובעונה אחת, אפשר לדבר גם על חיסכון. אפרופו חיסכון, כרוכב פקקים יום-יומי, כל-שנתי, אני יכול לומר בלב שלם, כי אם רכישת הכלי הזה לא הייתה כרוכה בשבירת תוכנית חיסכון (236,000 שקל על הכביש), הייתי ללא ספק מוצא לנכון לאמץ אותו כרכב ליום יום, שהיה מעלה חיוך על פניי מרגע היציאה מהחניה (ברוורס כמובן), דרך המבטים המשתאים על פניהם של מתוסכלי הפקקים ועד להדממה המאולצת שלפני עוד יום עבודה.