נומי נומי: ניו eT5 במבחן

היום, בעידן ה"פרימיום טק" זה אולי נשמע מוזר, אבל ניסיון ומסורת משחקים תפקיד מרכזי בתעשיית הרכב. מהו "ניסיון" זה ברור, אך את צד המסורת קשה יותר להבין. למשל המבנה הכמעט אחיד של תא הנוסעים: מי אמר שבלם היד חייב להיות במרכז והסוויץ' מימין להגה? למה לא להסתפק בכפתור זעיר על ההגה במקום ידית הילוכים? ולמה בכלל עוד יש 'כפתורים' לדלתות? התשובה כנראה שכך הלקוחות רגילים ומי שניסה להיות מקורי יתר על המידה (ע"ע סיטרואן, סאאב ועוד) בדרך כלל שילם ביוקר.
מהיבואנית צ'מפיון מוטורס נמסר כי אאודי Q6 אי טרון יגיע לישראל ברבעון הרביעי של השנה.

על הרקע הזה הניו eT5, מכונית הלחם והחמאה של המותג, היא מקרה מבחן מרתק. ניו הסינית היא חברה צעירה, פחות מעשר שנים, מה שאומר שאין לה הרבה ניסיון, מצד שני גם אין לה שום מחויבות ללקוחות ותיקים שאוהבים את "הרגיל והמוכר" - ובמילים אחרות, כשהיא באה לתכנן את המכוניות שלה, הדף היה חלק לחלוטין. נרחיב בהמשך על הדרך שבה בחרה לעשות זאת, אבל בלי ספוילר קטן אי אפשר: את הבעיטה למסורת ניו נתנה עם המון המון טכנולוגיה בעיקר בתא הנוסעים. בחלק מהמקרים זה מצוין, באחרים גימיקי ובמה שנשאר זה מיותר. וכן, לכל הטכנולוגיה הזאת יש גם מחיר שמשדרג את הלחם לשיפון ואת חלב החמאה לכזה שהגיע מפרות חופש – 345-430 אלף שקל, לפי רמת האבזור. אז איך יצא להם?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: עיצוב מרשים וייחודי עם מקדם "שופוני" גבוה. תא הנוסעים מרווח ובנוי מחומרים איכותיים ונעימים.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה סבירה בעיר ומצוינת בבין-עירוני. האבזור עשיר מאוד וגם מערך הבטיחות.
ביצועים והתנהגות: עם 489 כ"ס המנוע החשמלי יכול לעקור הרים, ועם סוללה של 100 קוט"ש הטווח יתקרב ל-500 ק"מ. על כביש מפותל ה-eT5 לא תתנגד להשתובבות קלה.
למי מתאים: למאמצי החידושים שהממון מצוי בשפע בכיסם וגם למי שמאס בתעשייה הוותיקה ורוצה לנסות משהו אחר.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-344,000 ש"ח (רכב המבחן 429,000 ש"ח)

עיצוב ותא נוסעים
אי אפשר שלא להתרשם מהעיצוב החיצוני של ה-eT5. הצללית היא הכלאה מוצלחת בין האצ'בק לסדאן שאליה מתווספים אינספור "דיטיילים" ייחודיים. בחזית אלה יחידות תאורה מאורכות ודקיקות שיחד עם פתחי יניקה גדולים ובולטים, יוצרים 'פרצוף' זוויתי ואגרסיבי שמזכיר כמה מכוניות סופרטיביות. ההשקעה העיצובית לא נגמרת שם - החלון הקדמי והאחורי מחוברים בגג זכוכית שחור שיוצר אפקט דו-גווני נאה. גם הישבן מספק את מנת הדרמה שלו עם פנסים דקיקים שנמתחים לרוחב המכונית, במה שהזכיר קצת לח"מ את השפה העיצובית של אסטון מרטין. אפשר להתווכח אם מדובר בפלגיאט עיצובי או מקריות, אבל התוצאה הכוללת מרשימה ונהנית ממקדם בולטות חריג מאוד ביחס לסדאנים. בכל העיצוב הזה יש רק אלמנט חורק אחד: על הקווים הנקיים של הגג מפוזרות ארבע בליטות כעורות - שלוש מעל החלון הקדמי בחזית ואחת מאחור. מתברר שכשיש על המכונית עשרות חיישנים ומצלמות, המקומות המסורתיים שבהם הם בדרך כלל מוחבאים מתמלאים וצריך לאלתר (למרות היתרון בהגדלת "שדה הראייה" של המצלמה). ואם כבר הגענו לחלונות אז מבנה החלון האחורי משאיר רק חרך להתבוננות והרוורסים יעבדו בעיקר דרך המצלמות, ובעייתי מזה - לגג הזכוכית הענק אין וילון פנימי, עניין שיכול להתברר כבעייתי בשמש הישראלית.

כניסה לתא הנוסעים משמרת את תחושת ה-WOW. קו עיצובי נקי להפליא, עור ופלסטיק משובחים מדלת לדלת, וגוונים וחומרים נעימים לעין ולמגע. המושבים הקדמיים גדולים ונוחים והמושב האחורי מרווח ויאכלס בקלות גם מבוגרים.

במרכז תא הנוסעים מסך "12.8 גדול ומול הנהג "10.2 של לוח מחוונים. כפתורים פיזיים? שלושה ועוד בורר הילוכים קטן. וכאן אנחנו מגיעים לדיון על מסורת. בקטנה נזכיר שבתא הנוסעים ניאו בחרה לעשות המון שינויים פיצפונים ביחס למה שאתם מכירים; הכפתורים של החלונות פועלים למשל מתחכמים (במקום לחיצה מטה לפתיחה ומשיכה מעלה לסגירה, צריך לדחוף קדימה או למשוך אחורה, בהתאמה), ידית פתיחת הדלת היא לחצן חשמלי (בדומה לזה של פיאט 500 למשל), אין למכונית סוויץ' התנעה ועוד ועוד ועוד. אפשר לחשוב שזה מגניב/מיותר (מחקו את המיותר) אבל זה לא מזיק. עם זאת יש כמה דוגמאות יותר משמעותיות ויותר מאתגרות - אפשרויות הבחירה המרובות, שכידוע היצרנים הוותיקים מעדיפים לתת כמה שפחות מהן, למשל בחירה בין מצבי נהיגה כמו ספורט/קומפורט/שלג או שאולי אתם אנשי NIO ומעדיפים לבחור גם כמה שניות ייקח למכונית שלכם להאיץ ל-100 קמ"ש? ואתם יודעים מה, למי שאינו מאותגר טכנולוגית גם זה בשוליים. אלמנט טכנולוגי אחר שמעורר יותר סימני שאלה הוא תצוגת המכ"ם שמול הנהג - היצרנים הוותיקים מציגים לנהג מעט מהאינפורמציה המרובה שהמכונית מעבדת, אך ניו בחרה בדרך משלה (דף חלק, כבר אמרנו) ושלל המצלמות והחיישנים מציגים בלוח המחוונים את התנועה שמקיפה את המכונית, כולל מכוניות חונות ואפילו חלק מהתנועה הנגדית, והכל בדיוק ובפירוט מעוררי השתאות (ר' תמונה). אבל אחרי ההתפעלות הראשונית, אי אפשר לחמוק מהשאלה על מה עדיף שהנהג יסתכל - על לוח המחוונים או החוצה.

ואיך אפשר בלי גימיקים. יצרנים ותיקים לרוב נמנעים מהם ולא במקרה. בניאו לעומת זאת יש במרכז הדשבורד מעין כדור מסתובב. העוזרת הקולית (והיעילה יש לציין) של ניו - NOMI - מגיבה דרכו בתנועה, במבט ובאלמנטים גרפים נוספים שמוקרנים על הכדור ומתייחסים למה שנאמר. זה מגניב וחמוד, אבל כמו כל מכלול בכל מכונית, זה כנראה גם יתקלקל יום אחד. האם תיקון של פיסת הטכנולוגיה הזאת יהיה שווה לכם כמה אלפים של שקלים?

ויש גם כמה אלמנטים שנוגעים לניסיון. מחזיק הכוסות למשל, בדרך כלל מהפריטים הכי בסיסיים במכונית, מהדק את הכוס באמצעות תפיחה גמישה של גומי רך שבולטת מאחד הצדדים. זה עובד הרבה יותר טוב מכל מחזיק אחר שבו פגשתי, אבל מה יקרה לגומי הרך הזה אחרי כמה קייצים ישראלים? שאלה טובה. חלק אחר וקטן מהתא מרופד בבד שקצת הזכיר לי סוג של קטיפה שבעבר הרחוק שימשה יצרנים איטלקים מסוימים. במקרה של האיטלקים הקטיפה הקריחה אחרי תקופה לא ארוכה ומאז לא נראתה שוב בתעשיית הרכב. האם הבד של ניו עמיד יותר? בואו נקווה שכן.

נפח תא המטען ממש לא שומט לסתות, כש-386 הליטרים שלו מזכירים יותר מכונית קומפקטית ולא מנהלים. בנוסף המפתח צר יחסית והוא נעדר פתרונות תלייה או אחסון (רשת פשוטה בצד שמאל לא ממש נחשבת), אבל הוא כנראה יספיק לכם לשימושים היום-יומיים.

איכות נסיעה ואבזור
על הכביש ה-eT5 מצליחה להפתיע. בתוך העיר היא מעט נוקשה אבל לא יותר מסדאן גרמנית טיפוסית. היא מתמרנת היטב אם כי הממדים הפיזיים הלא מבוטלים, שקצת "שקופים" לעין בגלל העיצוב המוצלח, בהחלט ניכרים במקומות צפופים. על הכביש המהיר היא סלון נוח ונעים, וזה המקום לציין את בידוד הרעשים המצוין.

הניו eT5 שופעת אבזור הכולל למשל סגירת ואקום בדלתות, הגה מתכוונן חשמלית, מערכת שמע מצוינת עם 23 רמקולים ועוד ועוד.... גם פינת הבטיחות שופעת וכוללת את כל מה שיש לתעשייה להציע. חבילת "קומפורט" תשדרג אתכם עם מערכת עיסוי ואוורור למושבים הקדמיים, הגה מחומם, חימום למושבים האחוריים, ואפילו מערכת בישום. מטבע הדברים התפעול של כל המערך הזה נעשה דרך המסך ולמרות ממשק משתמש יעיל הוא מחייב שיטוט באינספור תפריטים, תתי תפריטים, אפשרויות ובחירות.

ביצועים והתנהגות
גם בכל הנוגע ליחידת ההנעה, בניו לא הצטנעו: 489 כ"ס ו-71 קג"מ נורים מהמנוע החשמלי בלי שום עכבות. הדרך ל-100 קמ"ש אורכת רק 4.0 שניות (אם כמובן הילד לא תקע את התפריט הרלוונטי על 12 שניות מיגעות) והספידומטר ייעצר ב-200 קמ"ש מוגבלים אלקטרונית למען חיסכון בסוללה.

הטווח תלוי בסוללה שרכשתם, 75 קוט"ש או 100 קוט"ש, ובאיזה ג'אנטים ציידתם את המכונית. לפי הנתונים הרשמיים של ניאו הטווח משתנה בין 451 ק"מ ל-583 ק"מ. אנו צוידנו בגרסת ה-100 קוט"ש (90 קוט"ש נטו) ובחישוקים הגדולים ואנו זכאים ל-532 ק"מ. במהלך המבחן צריכת החשמל הממוצעת עמדה על 19.3 קוט"ש ל-100 קמ"ש, נסייג שאופי המבחן היה מאומץ ואינו דומה לשימוש שגרתי, ובכל זאת, המשמעות היא 466 ק"מ ריאליים למדי.

ואז מגיע הכביש המתפתל והניאו זורקת על השולחן אס בצורת יכולת השתובבות. לא – עם מעל ל-2.2 טון ואורך של 4.8 מטר, זאת לא בדיוק מיאטה קלילה או GTI זריזה, אבל השילוב בין הספק ממיס אספלט, זמינות כוח מידית וכיול מוצלח של המתלים, מאפשר גם לא מעט פאן מהסדאן הגדולה. האלקטרוניקה, אם כמובן תמצאו את התפריט הרלוונטי, ניתנת לכיול 'סופר ספורט', שבתורו משחרר את לפיתת החנק שהורגת כל ניסיון ליהנות מקצת עשן צמיגים. אחרי כמה גיהוצים של נס הרים הגענו למסקנה ברורה: בסעיף האספלט הניאו לא נופלת, ובחלק מהמקרים גם עולה, על מקבילותיה ממיטב תוצרת גרמניה.

סיכום
NIO היא כאמור חברה חדשה, אבל לא פראיירית והקצב שלה מסחרר. מאז ההשקה הרשמית ב-2016 היא הספיקה להנפיק בבורסה, לטפס לשווי שיא ולקרוס, להגיע אל סיפה של פשיטת רגל ולהתאושש, ובין לבין גם להציג לא פחות מ-8 דגמים ועוד שני דגמי קונספט. בסטנדרטים של התעשייה המסורתית זה קצב דמיוני לחלוטין. ועל הרקע הזה, התחושות בתוך תא הנוסעים של הניאו קצת מבולבלות. אי אפשר שלא להתרשם, אי אפשר שלא לשמוח מקריאת התיגר לעבר היצרנים הוותיקים והתפיסות המסורתיות שלהם ובאותה נשימה גם אי אפשר שלא לתהות לאן כל זה הולך. ואם כל זה לא מספיק אז גם יש תג מחיר שעומד (במקרה של מכונית המבחן) על 430,000 שקל.

נכון, התמורה למחיר הולמת עם עיצוב מושך מבטים, שפע אבזור, ביצועים מרשימים, חמישה כוכבי בטיחות ותחושה של חדשנות מקיר לקיר. אבל בדרך הביתה בסוף ימי המבחן, בכל זאת לא הצלחתי להחליט מה דעתי והחלטתי לשאול את העוזרת הקולית נומי. הכדור הסתובב לכיווני, העיניים שלה התבוננו בי בדריכות ועל המסך הענק השאלה שלי תורגמה מקול לטקסט. עוד כמה שניות חלפו בדממה ואז נומי התנצלה ואמרה שהיא לא יכולה לענות כי אין חיבור רשת. לאוזניים האנלוגיות שלי זה לגמרי נשמע כמו תירוץ.