פיג’ו e-2008: יותר מגור אריות מחושמל

במקום “לבשל” את הסיפור ולמשוך את עניין מחירה של המכונית ולהגיע לזה בסיום הסקירה של הפיג’ו 2008 החשמלית שנחתה כאן לאחרונה, בואו ונשים את זה כאן ועכשיו על השולחן, בואו ונקרא לאריה החדש בלהקה בשמו: נעים מאוד, פיג’ו 2008 החשמלית ברמת גימור פרימיום במחיר של 165,000 שקלים לפני מע”מ, בעלות 2,800 שקלים לפני אגרת רישוי מוזלת באדיבות משרד התחבורה בעלות 500 שקלים. מה עוד?  מטען ביתי במחיר של 1,500 שקלים נוספים שמוצע במתנה לרוכשים אך עבור ההתקנה נצטרך לשלם 1,500 עד 2,000 שקלים בהתאם למיקום עמדת ההטענה הביתית מרשת החשמל. כל זה מגיע בסופה של עסקה למחיר של 167,000 שקלים. זה לא מחיר עממי לכל הדעות ובמיוחד לאור העובדה שהיא ממש תאומה כמעט זהה לדגם הבנזין שעולה כמה אלפים טובים פחות. יש כאן בהחלט כמה סיבות לתהות לעומק וברצינות על קנקנה של החשמלית החדשה שעלתה לכבישי ישראל בצליל חרישי ורק מיטיבי שמיעה יוכלו לשמוע אותה שורקת להנאתה כשהיא חולפת על פני תחנות דלק בדרך ולא נכנסת אליהן לעולם. 

אז המחיר מאתגר, ובכל זאת, רגע לפני שאתם מצקצקים בלשון ואומרים “אין סיכוי, החשמל הזה יקר מדי”, כדאי שתמשיכו איתנו עוד קצת ותכירו איתנו את האריה החשמלי הציוני הראשון לבית פיג’ו ואז תגבשו דעה לגבי ראש החץ החשמלי המלא האירופאי הראשון בישראל בקטגוריית סופר מיני קרוסאובר. כן, היא הקרוסאוברית האירופאית החשמלית הראשונה בקטגוריית סופר מיני שהגיעה ארצה ואחריה תגענה עוד אחרות, אבל הפיג’ו e-2008 איננה החשמלית האירופאית הראשונה בישראל, הקדימו אותה מכוניות רבות ובהן ה-BMW i3 ששייכת לקטגוריה לא ממש ברורה, הרנו זואי הקטנה והיגואר I Pace הפרימיומית ואפילו אאודי התייצבו כאן עם החשמלית הגדולה שלהם מדגם אי טרון,  ולאחרונה הצטרפו גם מיני עם גרסה מחושמלת וכמה דגמים חשמליים של פורשה. אכן, שמתם בווגאי לב שהאירופאים התרכזו יותר בקרוסאוברים פרימיום בתחום החשמל או במכוניות קטנות ועירוניות ולפיכך ה-e-2008 תציב כאן סטנדרט מעניין לקראת ההמשך.

למרות ההתרגשות עם כל מכונית חשמלית שמגיעה ארצה, אפשר כבר להביט אחורה על השיירה הארוכה ומתארכת של דגמי החשמל שנמצאים כאן והם מזמן אינם נחלת השיגעון הבלעדי של ניסאן או הדגמים העירוניים והיוקרתיים האירופאים בלבד, כי בנוסף לכל אלה שהוזכרו לעיל, יש כאן גם כמה דגמים חשמליים אחרים כמו זה של MG וניסאן ליף וגם יונדאי איוניק ונציגות ראשונה של GAC. בחודשים האחרונים ובשבועות הבאים יגיעו ארצה עוד הרבה דגמים ומותגים מאירופה, סין, יפן, קוריאה וארה”ב. שוק הרכב הישראלי משנה את פניו במהירות גבוהה מאוד למרות משבר הקורונה וכל זה לפני שהזכרנו את כל גרסאות הפלאג אין הרבות שנמצאות כאן ולטובת העניין נוותר על שמותיהן כי בשונה ממה שהיה כאן לפני כמה שנים, אז היה אפשר היה לספור אותם על כף יד אחת או שתיים, הפעם צריכים הרבה מאוד ידיים וגם כאן היד עוד נטויה, ונטויה חזק מאוד.

מה רואים?
לכאורה המכונית הכחולה שלנו התייצבה למבחן הזה כמו כל מכונית אחרת אלא שלא ניתן היה להתעלם מהעובדה כי אחותה המונעת בבנזין היא פשוט אחות תאומה כמעט זהה בכל נתוניה ומידותיה הפיזיות. לו ביקרתם באולם התצוגה של לובינסקי, ועברתם מאחת לאחרת, לא הייתם מתרשמים מנתונים שונים בין השתיים (מדובר ברמת גימור פרימיום) למעט סימנים כחלחלים בגריל הקדמי וכיתוב של האות e בזנב ולצד המכונית, מה שמסגיר את היותה חשמלית. לפיכך, מבחן הדרך של הפיג’ו e-2008 הפך למבחן איכות נסיעה ומידת ההתאקלמות לנסיעה חשמלית תוך ניסיון להבין איך תרגמו מהנדסי פיג’ו את העניין וגם לשיעור במתימטיקה ולמסכת מורכבת של שיקולי כדאיות כלכלית אישיים שמשקפים את המהפך שעובר על שוק הרכב העולמי ולא פוסח גם עלינו.

אז בואו ונתחיל עם מה שרואים בעיניים ומה שמרגישים בתוכה בנסיעה. כאמור, מידותיה של המכונית, העיצוב שלה והתכונות השימושיות שלה בהיבט מרחב המחייה בתוכה, נפח תא המטען, כמות ואיכות האיבזור שלה וגם רמת הבטיחות שלה, כל אלה כבר זכו לציונים גבוהים באחות המונעת בבנזין עם מנוע עטור שבחים ממשפחת מנועי PureTech של פיג’ו.

הדור החדש של ה-2008 בבנזין וכפועל יותא גם בחשמל, עשה קפיצה גדולה מהדור הקודם של הדגם הזה ולכן ה-2008 החדשה זכתה בכבוד לכינוי בפע העם “הפיג’ו 3008 הקטנה”. ועדיין, למרות השבחים הנ”ל, קצת מפתיע שמהנדסי פיג’ו לא הצליחו ליצור חלל נוסעים גדול יותר בגרסה החשמלית בגין היעדרה של תיבת הילוכים ועוד כמה מכלולים שמכונית חשמלית איננה זקוקה להם. יצרנים אחרים ניצלו את היעדר המכלולים הנ”ל ודחקו לקצוות עד כמה שניתן את הקונסולה המרכזית והרוויחו עוד קצת נפח פנימי בלי לשנות את עיצוב ומידות המכונית מבחוץ. בפיג’ו בחרו ללכת על בטוח ולהשתמש בפלטפורמה החדשה ולנצל כל דבר משותף בין הדגמים בבנזין וחשמל בלי להיכנס להנדסת יתר שהייתה ככל הנראה עולה כסף וגורמת לייקור נוסף של המכונית שגם ככה איננה מהזולות בקטגוריה שלה ולא רק מפאת הטכנולוגיה החשמלית החדישה שלה אלא גם בזכות עושר האיבזור ברמת פרימיום החל בלוח השעונים ועד לגג הפנורמי המלא שלה.

אי-קוקפיט
דוגמה ברורה לכך שבפיג’ו וויתרו על עיצוב תא נוסעים ותא נהג חדש, מצאנו בקיומה של ידית ההילוכים שזהה בעיצובה ותפעולה לכל המכוניות של פיג’ו בדור החדש, וזאת בשונה ממכוניות חשמליות אחרות שפגשנו שבהיעדר תיבת הילוכים, מסתפקות בבורר כיוון הנסיעה באמצעות גלגלת או לחצנים ובכך נוצר מקום פנוי נוסף בין הנהג לנוסע שלצידו ומרחב הפנים משתדרג. בפיג’ו אם כך ויתרו על זה לטובת שפת העיצוב האחידה בין המכוניות. המוטיב הרעיוני המרכזי הוא שמירה על אחדות גבוהה ככל האפשר בין הגרסאות ועל כך שהמעבר ממכונית בנזין למכונית חשמלית יהיה קל וחלק וידידותי ככל האפשר. מדובר בעניין תפיסתי פילוסופי בלבד. יש שיאהבו את הרעיון שהמכוניות כמעט זהות ולא צריך להתבלבל ומיד מתחברים אל אותם ממשקים ויש שיחפשו את הערך המבדיל מעבר לעיטור כחלחל פה ושם ותצוגה שונה בלוח השעונים.

ציון הבטיחות שלה הוא 7 וזה ציון גבוה ומכובד. מה שחסר לה להשלים את הציון המלא היא אותה מערכת של זיהוי כלי רכב בשטחים מתים שאנחנו בעולם הרכב לומדים להעריך יותר ויותר בכל פעם מחדש. מסך התצוגה ולוח השעונים זהים בגודלם אף הם לדגם הבנזין אלא שהצבע השולט בכל הפונטיקה והסימבולים הוא תכלת והוא מעיד על היותה חשמלית ושהיא לא מפריעה לכדור הארץ ליהנות מאוויר נקי כי היא מייצרת אפס פליטת מזהמים. בלוח השעונים מצאנו גרפיקה דינמית יפיפייה של זרימת האנרגיה, תצוגה ברורה ופשוטה של נתוני הנסיעה, מאזן האנרגיה של המכונית, מצב מערכת ההנעה מ”חיסכון” דרך מצב “רגיל” ועד למצב “ספורט” וכמובן, מד המרחק הנסיעה הנוכחי שמתרגם את כמות האנרגיה בסוללה לקילומטרים. נסיעה בשעות החשיכה מרשימה אף יותר והאווירה עתידנית ומצליחה לשדר מסר ידידותי לעולם.

עולם חרישי
היה מי שהגדיר לפנינו את עניין הנהיגה/נסיעה ואמר כי שימוש במכונית הוא כמו משחק של פעולות ותגובות שפועלות על החושים שלנו. במקרה הזה של ה-2008 החשמלית, יש כמה חושים שצריכים להתחדד יותר והכוונה היא לחוש השמיעה וגם לרגישות בלחיצה על דוושת התאוצה. הכניסה למכונית אינטואיטיבית וקלה עם המפתח החכם, לחיצה על לחצן ההתנעה ו...רק המסכים מתעוררים לחיים, אבל למעשה המכונית דרוכה ומוכנה לנסיעה. מבט אחד (מיני רבים שיגיעו בהמשך) למד הנסיעה על מנת שחרדת הטווח תקטן ואכן המספר של טווח הקילומטרים מבטיח 300 אך בליבנו אנחנו יודעים שזה תלוי רק בנו אם המכונית באמת תכסה את המרחק הזה עד קצה טווח הסוללה או שנצטרך לטעינה הרבה יותר מוקדם.

אנחנו משננים לעצמנו כל העת את המנטרה הזאת שאין צורך להגיע לקילומטרים האחרונים בסוללה כשם שלא מגיעים לאחוזים האחרונים בסוללה של הסלולארי שלנו, בשני המקרים אתה עלול להיות עם הגב לקיר, אז ההמלצה היא תמיד להתחבר לחשמל בכל הזדמנות בבית פרטי או במקום ציבורי שמאפשר זאת, העלות תהיה זניחה אם תתרגלו להתחבר גם כשהאחוזים בסוללה אינם חד ספרתיים. בעיקרון, עמדות הטעינה הציבוריות לא נועדו רק להציל אותנו ברגע האחרון אלא יותר לתת לנו את המיץ החשמלי למרחק של כמה עשרות ק”מ עד שנגיע הביתה לעמדה הביתית ואל החשמל הזול יותר. אפשר לדמות זאת לתדלוק של כמה ליטרים במחיר יקר עד שנגיע הביתה למיכל הדלק הפרטי שם המחיר של כל ליטר זול משמעותית.

כוח מול משקל
אחד ההבדלים המשמעותיים בין גרסת הבנזין לגרסה החשמלית (חוץ מהמחיר) הוא משקל הרכב. מארז הסוללות שלה מוסיף 400 ק”ג למשקל הכולל וכל זה למרות שאין לה תיבת הילוכים ומערכת פליטה ורדיאטורים נוספים. 400 ק”ג זה נשמע לא מעט, אבל בפיג’ו מצאו פיתרון יעיל ופשוט לעניין הזה, הגדלת עוצמת המנוע וביצועיו. עם 136 כוחות סוס (130 בבנזין) ומומנט של 26.5 קג”מ (23.5 בבנזין) המכונית לא מרגישה כבדה מדי והיא מזנקת מעמידה ל-100 קמ”ש תוך 9.8 שניות עד למהירות מרבית מוגבלת של 150 קמ”ש. בדיקה זריזה מול נתוני מנוע הבנזין מראה כי הפער בזריזות הזינוק הוא 7 עשיריות לטובת הבנזינית שעושה זאת תוך 9.1 שניות וגם מגיעה למהירות מרבית גבוהה יותר, אבל בואו נחזור למציאות וניזכר שבעולם שלנו כאן לא ניתן לנסוע במהירויות כאלה ולכל דבר יש מחיר בדלק. למרות שנתון התאוצה איננו מהמהירים שראינו, אפשר לומר כי חווית התאוצה בשניות הראשונות לנסיעה פשוט מרתקת. השקט ששורר בתא הנוסעים ותגובת היציאה מהמקום מסתנכרנים למשהו אחר ולא מוכר. אין כאן טיפוס רועש בסל”ד, אין כאן תגובת טורבו מהירה או מאוחרת, אין כאן כלום חוץ משקט ונסיעה מהירה בשניות הראשונות. זה משהו שקל להתמכר אליו בכל פעם מחדש וכיף לשחק איתו במצבי הנסיעה השונים (עדיף להרגיש את זה במצב ספורט אבל לא להגזים כי האנרגיה בסוללות לא אוהבת את זה).

התמרונים של המכונית בנסיעה עירונית הם פשוט משחק משעשע. השתדלנו להיות בקשר עין עם הולכי הרגל בכל המקומות העירוניים ולוודא שהם זיהו את המכונית השקטה ולא התעלמו מנוכחותה. היו מבטים רבים של עוברי אורח שבאו בזכות הכיתוב השיווקי על הדלתות כי מדובר במכונית חשמלית, או אז הבחינו חלק מעוברי האורח גם בשקט שלה. זה יקח עוד זמן רב עד שרוב המכוניות שנעות בכבישי העולם תהיינה חשמליות, אולי תחלוף לה תקופת דור אנושי עד שזה יקרה ואולי אף יותר, זה לא יקרה במשמרת שלנו ולכן המשימה של הדור הבא תהיה להסתגל לשקט הזה של התנועה.

מספרים רבותיי
רגע לפני שניכנס לפרק המתימטי של הכדאיות הכלכלית האישית של כל אחד ואחד מאלה ששוקלים לעבור למכונית חשמלית, נוסיף כי איכות הנסיעה של ה-e-2008 הפתיעה לטובה. אחרי ניסיון קצרצר של נסיעה באחות האחרת, ב-208 החשמלית במסגרת השקת הגרסה הרגילה דווקא לפני חודשים רבים בפורטוגל, עלה בנו הספק הקל שמהנדסי פיג’ו לא יצליחו לאזן בין המשקל הגבוה של המכונית ותוספת המשקל המשמעותית לבין כיול המתלים ובולמי הזעזועים שלה. מהזיכרון שלנו בדגמי החשמל הראשונים של אותה 208 חשמלית, משהו בנסיעה ההיא לא היה מושלם ו”המשקולת” בגחון הורגשה כאשר המתלים והבולמים נאלצו לשכך את המשקל הגדול החדש. בחלוף דקות בודדות של נסיעה מאז שקיבלנו את המכונית לידינו התברר שבמקרה הזה הצוות ההנדסי של פיג’ו עשה עבודה טובה מאוד.

המכונית התמודדה ברמה טובה מאוד עם אתגרי הכביש ובמיוחד עם פסי ההרעדה הלא אחידים והמשוגעים בהם התברכה ארצנו בכל עיר ועיר. חלפנו על פני עשרות מהם בכמה ערים שונות ולא הורגשו שום נדנודים מעבר למה שציפינו וגם לא הרגשנו בשינויים בהתנהגות במעבר מבלימה לדוושת התאוצה, המכונית נותרה שקטה ויציבה גם בפניות רגילות וגם בפניות מהירות יותר, שם הביטחון העצמי הורגש בזכות מרכז כובד נמוך וגדול שהוסיף מארז הסוללות ל-2008 המחושמלת, מה שמקנה לה יתרון מול הדגם הרגיל. העברת ידית ההילוכים למצב B שיפר את תהליך השימור של האנרגיה וסייע בבלימת המנוע שהורגשה היטב. תהליך הרגנרציה והחזרת אנרגיה בבלימה הוגדר למצב אחד מקסימלי ונדרש זמן לא רב להתרגל לתפעל אותו ולעבור לנהיגה יעילה בשימוש בדוושה אחת בלי לגעת בדוושת הבלמים. אנחנו מקווים שבעתיד, יכניסו בפיג’ו את האפשרות לכמה רמות של רגנרציה כמו שנתקלנו במכוניות אחרות, זה אולי לא ימלא את המצברים במרץ רב כל כך בכל הרפייה מהדוושה של התאוצה, אבל זה בהחלט ישפר את חוויית הנסיעה.

האם אתם בשלים למכונית חשמלית במשפחה?
את התשובה לשאלה הזאת שואלים רבים המתכוונים לרכוש רכב חדש ובמיוחד לאור התגברות המגמה החשמלית בשוק הרכב הישראלי. פעם זה היה עניין של הטבת מס, חיסכון בדלק וטיפולים תקופתיים ובדיקה של עלות מול החזר העלות בלי יותר מדי גורמים במשוואה. היום זה סיפור הרבה יותר מורכב ומושפע עדיין מאלמנטים חיצוניים כמו אפשרות התקנת עמדה ביתית, סוג העמדה (חד או תלת פאזית) מהות השימוש וטווח הנסיעה היעיל של כל מכונית בפני עצמה בכפוף לאזור המגורים בישוב הררי או באזור מישורי וגם ערכים אישיים נכנסים לחישוב הזה כמו שמירה על אי זיהום אוויר והקטנת התחלואה של מחלות נשימה ואפילו עניין הנסיעה השקטה, יש מי שמרגיש שזאת תרפיה כלשהי.

יש כמה דברים ברורים: עלות קילומטר נסיעה ב-2008 החשמלית היא 10 אגורות מול עלות גבוהה פי שלושה בנסיעה ברכב עם מנוע הבנזין. גם עות הטיפולים בחשמלית זולה לאין שיעור בהיעדר מנוע, תיבת הילוכים וכו’. האחריות על הסוללות נמשכת 8 שנים ואם חלה ירידה בביצועי הסוללה ב-30 אחוזים, הסוללות יוחלפו. אז בשונה מתפיסת העולם הנוכחית שכדאי להיפטר מהמכונית תוך 3 שנים כי מחירה יורד והיא מתבלה והתקלות מופיעות בה ובעיות המנוע מפחידות, הרי שבמכונית חשמלית שאין בה את האלמנטים הללו, ככל שתסעו בה יותר ותחזיקו בה יותר זמן ברשותכם, השימוש בה יהיה יותר זול.

כדאי?
יש אופציות זולות יותר בשוק הרכב הישראלי ואולי בעוד שנה או שנתיים תהיינה כאן עוד כמה הזדמנויות, אבל משרד האוצר כבר הודיע ש”מישהו יצטרך לשלם” את איבוד ההכנסות מהדלק ככל שהחשמליות יתרבו כאן, ואתם יודעים בדיוק מי זה ה”מישהו” הזה אז יש פה גם אלמנט של הקדמת תרופה למכה, להקדים לפני עליות המיסים על המכוניות החשמליות בכלל ועל החשמל שממלא את הסוללות במיוחד. מגוון השיקולים וכמות הפרמטרים הגדולה במשוואת הכדאיות מונעים מאיתנו לפסוק האם יש כאן עסקה שחייבים לחטוף או שכדאי להתאפק או בכלל להתרחק ממנה.

המכונית שקיבלנו שהתה במחיצתנו 72 שעות בהן חיברנו אותה פעם אחת למטען מהיר באחד מהמטענים הציבוריים בדרך צפונה, לא משהו שגרם לנו להחסיר פעימה אלא רק לתכנן בצורה הדוקה יותר את ההתנהלות שלנו. לא שקלנו נסיעה עם 5 אנשים ותא מטען מלא לחרמון או למצפה רמון כי ברור לנו שמרחב המחייה שלה הוא בפריפריות אורבניות למרות שהיא תוכל לכסות 300 ק”מ אבל בנסיעה חסכונית ומבוקרת תוך שמירה על דופק סביר. נסיעות שגרתיות מהסוג הזה אינן נועדו לחשמליות שקיימות בשוק הישראלי כיום באופן גורף, את הנסיעות הללו נשמור לדור הבא של המכוניות החשמליות עם טווח של 600 ק”מ או שפשוט נשתמש בהיברידיות שמשיגות 20 ק”מ לליטר בלי להתפשר על כלום.

פיג’ו e-2008
מנוע: חשמלי
הספק: 136 כוחות סוס
מומנט: 26.5 קג”מ
הנעה: קדמית
זינוק מעמידה ל-100 קמ”ש: 9.8 שניות
מהירות מרבית מוגבלת: 150 קמ”ש
אורך: 4.300 מטרים
רוחב: 1.770 מטרים
גובה: 1.550 מטרים
בסיס גלגלים: 2.605 מטרים
טווח נסיעה בין הטעינות: 320 ק”מ WLTP
ציון בטיחות משרד התחבורה: 7
מחיר: 165,000 ש”ח (עמדת טעינה מתנה)
אחריות על הסוללות: 8 שנים