פורשה מקאן במבחן: החיים עם נמר אינדונזי
המקאן היא לא המכונית הכי יפה שיש בסביבה ובטח לא המכונית הכי זולה בסגמנט שלה. אבל את כתר ה-SUV הכי ביצועיסטי והכי מהנה לנהיגה היא קוטפת בקלות ובפער עצום מול המתחרות. מבחן למתיחת הפנים
(צילומים: אייל אברהמי)
במשך השנים יצא לי לראות כמה פעמים מכוניות בוערות; זה תמיד היה לצד כביש ראשי, תמיד תוך כדי פקק ואף פעם לא יותר מהצצה של כמה שניות. כחלק מהשכלת האש-מוטורית שלי אני יכול להוסיף גם את הפעם שראיתי את המנוע של המכונית שלי בוער, וגם זה לא נמשך יותר מכמה שניות שאחריהן האש כבתה מעצמה ואפילו בלי יותר מדי נזק. מה שאני בעצם מנסה להגיד כאן זה שאף פעם לא יצא לי לעמוד ולהתבונן במכונית בוערת מקרוב. וזה חתיכת מחזה.
טמפרטורת טיגון
המקום היה כרגיל במבחני הדרכים שלנו אזור ים המלח. הפורשה מקאן החדשה ואני ירדנו מכביש 90 על שביל פודרה נטוש בחיפוש אחרי לוקיישן לצילום וחמש דקות אל תוך השממה הגענו למכונית בוערת. טוב, אולי "בוערת" היא מילה שקצת גדולה על מה שהיה שם; המכונית ללא ספק בערה בעוצמה אדירה קצת קודם לכן אבל בשלב הזה הייתה שם רק אש יחסית קטנה בתוך השרידים של מה שהיה פעם סקודה אוקטביה. לא היה אף אחד בסביבה, לא היה שום סימן שמישהו ניסה לכבות את האש לפני שכילתה את המכונית, ובסביבה לא היה כלום חוץ מפודרה לא מתלקחת בעליל. אז עמדתי בשמש והתבוננתי באש. הדלתות היו סגורות אבל מכסה המנוע היה פתוח ומוחזק על ידי מוט, מה שאולי רומז שהנהג האלמוני עצר על השביל ופתח את המכסה אולי אחרי שהריח משהו, ולא שמישהו ניסה להעלים את המכונית. כל מה שנשאר מהאוקטביה היו שלדה, חלקי הברזל של המנוע ונהרות פריכים של פלסטיק שרוף שנזלו מהמכונית והתנקזו תחתיה. הזכוכיות נעלמו לחלוטין - לא רסיסים ולא כלום - וכך גם פנים הרכב, הצמיגים ועוד כמה חלקים קטנים כמו מכסה מיכל הדלק וידיות הדלתות שתמיד חשבתי שעשויים ממתכת. והכי מדהימה הייתה העובדה שהצבע נעלם כשהוא משאיר אחריו מתכת חשופה לחלוטין וכמה כתמים של פיח.
כמה שעות אחר כך, כשאני סקרן לדעת אם הבעלים האלמוני של האוקטביה חזר לשרידי רכושו, עצרתי שם שוב. האש כבתה אבל השלד לא זז לשום מקום ובסביבה גם לא היה שום סימן למכבי האש, המשטרה, הרשות המקומית ויתר הגופים שאולי צריכים להתעניין במכונית שרופה. האם מה שקורה בים המלח נשאר בים המלח ושרידי האוקטביה יישארו שם לנצח כסוג של המגילות הגנוזות מודל 2019? אני מוכן להמר כמה שקלים טובים שכן. ועם ההבנה (המשמחת?) שיש בישראל הקטנטונת מקום שהוא מספיק נידח כדי לשרוף בו מכונית סובבתי את ההגה של המקאן צפונה ונתתי גז.
איך אומרים נמר באינדונזית?
הפורשה מקאן הוצגה לקראת סוף 2013 ואם תהיתם לגבי שמה אז משמעותו נמר בשפת האי ג'אווה שבאינדונזיה. איך הגיעו הקופירייטרים של פורשה לנמר בג'אווית? אין לנו מושג אבל בעולם הנשלט על ידי SUVים הפך מהר מאוד הנמר, שהיה זול יחסית לדגמים אחרים של פורשה (ובעיקר כמובן בהשוואה לאח הגדול, הקאיין) למכונית הנמכרת ביותר של היצרן. ב-2017 לדוגמא מכרה פורשה כמעט 100 אלף מקאנים, שהיו בערך 40% מכלל המכירות שלה וזאת בהשוואה ל-25 אלף של ה-911 האיקונית ו-28 אלף של הפנאמרה שהתחדשה באותה שנה. אבל גם ההצלחה צריכה להתעדכן ולקראת סוף הקיץ שעבר עבר המקאן מתיחת פנים וממש לאחרונה הגיעו אלינו הדגמים החדשים.
מה חדש? בואו נתחיל בעיצוב, והרבה מדי שינויים אין. בחזית ישנן יחידות תאורה חדשות, מבוססות לד ונאות מאוד; הפנס מורכב עכשיו מחמישה גופי תאורה שונים - אחד מרכזי גדול וארבעה שמקיפים אותו. זה נשמע כמו שינוי קטנטן אבל הוא מצליח איכשהו לדמות אישון חי והאפקט שלו על כל חזית המכונית משמעותי ומרשים. מעבר לזה ישנם גריל וכונסי אוויר מעודכנים בחזית ועדכון של הפנסים האחוריים כולל יחידת התאורה ה"משפחתית" שנמתחת לרוחב הבגאז'. כל זה עושה מקאן יותר נאה ויותר נוכחת בהשוואה לדגם היוצא אם כי לטעמי עדיין קשה להגדיר אותה כמכונית יפה. כתבתי פעם על דגם אחר של פורשה שהצורך של המעצבים ליצור זהות משפחתית ברוח ה-911 יוצרת מכשול לא פשוט כשהמימדים של המכונית החדשה לא מסתדרים עם המקור, וזה נכון גם למקאן. היא לא מכוערת חלילה, ובהחלט פרופורציונליות אבל חוץ מהאלמנטים הפורשים בעיצוב, אין בה שום דבר מיוחד. יהיו אגב לא מעטים שיראו בעיצוב הלא מוחצן הזה יתרון גדול.
גם בתוך תא הנוסעים השינויים לא גדולים. במרכז התא לוח המחוונים הנוסטלגי של שלושת העיגולים: שעון טורים גדול, מד מהירות ומסך של תצוגה משתנה, ואין פטרול-הד שליבו לא יימס למראה הלוח הזה. חוץ מהמחוונים, וקצת בשונה מהמקובל בתעשייה, יש בתא הנוסעים יער של עשרות כפתורים פיזיים מאוד לתפעול האפליקציות השונות של המכונית, ואני אישית אוהב את זה הרבה יותר מהתפריטים הפנימיים בתוך מסכי המגע. יער הכפתורים לא פוטר כמובן ממסך מגע מרכזי שאחראי למולטימדיה, לטלפון, לניווט וכו', ואם מזכירים חידושים ועדכון, אז הוא גדל ל-11 אינץ', מה שהביא להזזת פתחי האיוורור. גם התצוגה קצת השתנתה.
עוד מקום שבו נעשו עדכונים הוא פינת הבטיחות שלנו: למקאן נוספה כל החבילה ובכלל זאת בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה אקטיבית על נתיב ובלימה אוטונומית. יאללה מתניעים.
רובוטי ומוצלח
מתחת למכסה המנוע של המקאן שוכן ה-2.0 ליטרים טורבו של פולקסווגן שמוכר משורה ארוכה של מכוניות ספורטיביות של הקונצרן. במסגרת מתיחת הפנים של המקאן ההספק הצטמצם קלות ל-245 כ"ס וזאת לטובת השטחת עקומת המומנט, 37 קג"מ החל מ-1600 סל"ד. בסוגריים נוסיף כי עיתונאי רכב בחו"ל טענו שהשינוי הזה היה חשוב לפורשה בשל הפסקת ייצור המקאן דיזל עתירת המומנט (כחלק מהתחייבות החברה להפסיק לייצר דיזלים) והרצון ל"סגור" פער מסוים שנוצר בין הדגמים. עם כל הכבוד תרשו לי לפקפק בהסבר הזה. בכל מקרה, כל עדר הסוסים והמומנט זורמים לארבעת הגלגלים דרך גיר כפול מצמדים בן 7 הילוכים, PDK שמו, שלמען הסר ספק אינו זהה למקבילו מבית פולקסווגן, ה-DSG.
על הכביש החבילה הזאת עובדת נפלא. אמנם אין כאן תאוצות שמועכות את עמוד השדרה אבל הכיול המעולה של המנוע-גיר מבטיח שבכל תנאי ומצב של הדרך יש תגובה חזקה ואפילו די הרבה כוח. הדרך למאה קמ"ש נמשכת 6.7 שניות והספידומטר ימשיך עד ל-225 קמ"ש ריאלים מאוד. אגב, נתון שאולי מייצג יותר נכון את היכולות הוא 17.5 שניות מכובדות ל-160 קמ"ש. חלק לא מבוטל מהיכולת המרשימה הזאת נזקף לזכותו של הגיר עם יחסי העברה שהותאמו בדיוק כירורגי ליכולות המנוע ועם העברות מהירות כברק. יותר מזה: לא נתקלתי עם ה-PDK באף אחת מהבעיות המוכרות שיש להמון גירים כפולי מצמדים ובכלל זאת רעידות, בלבולים ויתר ניג'וסים.
אבל עם כל הכבוד למנוע-גיר הדובדבן האמיתי במקאן הוא התנהגות הכביש שעברה במסגרת מתיחת הפנים פיין טיוניג. לפני שנפרט נתחיל דווקא עם סוג של כוכבית: על SUV, כל SUV, תמיד יעיקו הגובה והמשקל. ובמילים אחרות מכוניות ששוקלות סביב השני טון וגובהן אינו רחוק משני מטרים לא משנות כיוון בקלות של מכוניות נמוכות וקלות. למה? כי ככה החליטה הפיזיקה של הכוכב הזה. ולמרות הפיזיקה הזאת המקאן היא פשוט תענוג. פורשה איכשהו הצליחה לצמצם מאוד את העירפול, אולי קהות היא מילה יותר מתאימה, שכמעט מובנית בהתנהגות הכביש של ה-SUVים כתוצאה מאותם מגבלות משקל וגובה. זה נעשה באמצעות ניהול מוצלח של מערכת ההנעה הכפולה שמשחקת עם כמות הכוח שזורמת לכל אחד מהסרנים ועם ההיגוי האקטיבי שמובנה בכל דגמי החברה. לא, זו לא תחרות לספורטיבית קלילה ונמוכה אבל בעולמות ה-SUV המקאן קובעת רף חדש ומרשים בכל מה שנוגע לחדות ולדיוק של השילדה וההיגוי, ואם לא די בזה אז גם יש לה בשפע מאותו תבלין של חדוות נהיגה מהירה וכיפית. למצוא את כל התוכנות האלה ב-SUV זה לא נדיר - זה סופר נדיר.
בצידו השני של המטבע המקאן קצת נוקשה, מה שיכול על יצירות משובשות של מעצ ובמהירות גבוהה לגרום לחוסר נוחות. ובהחלט גם היית רוצה עוד כמה סוסים באורווה כדי שההתמכרות תבוא על סיפוקה המלא (בסוכנות אגב חייכו אלי כשהזכרתי את זה וציינו שתהיה בקרוב גם מקאן S מחוזקת). אבל זה באמת בשוליים של השוליים ואת פרק המנוע והשילדה הזה אפשר לסכם בקלות: פורשה כמו שפורשה צריכה להיות.
השורה התחתונה
השמש שוקעת מאחורי הצוקים שמתנשאים סביב ים המלח והטמפרטורות צונחות, אם אפשר לתאר כך ירידה מ-44 מעלות בצל ל-38. העיניים שלי שורפות מארבע-חמש שעות של נהיגה באור הכי אכזרי במזרח התיכון אז המקאן ואני עוצרים בצל מטע תמרים לסודה חמימה ודוחה, צילומים וטיפת חמצן שלא עברה במזגן. אני מסתכל עליה שוב והשורה התחתונה של המבחן הזה נכתבת כמעט מעצמה. המקאן היא לא המכונית הכי יפה שיש בסביבה, בטח לא המכונית הכי זולה בסגמנט שלה, אבל את כתר ה-SUV הכי ביצועיסטי והכי כיפי לנהיגה היא קוטפת בקלות ובפער עצום מול המתחרות. פורשה כמו שפורשה צריכה להיות, כבר אמרנו?
מה עוד נשאר לנו? אה כן, המחיר. אז 616,613 שקלים עולה המקאן שהגיעה למבחן הזה, סכום שממנו תוכלו לחסוך בערך 40 אלף שקלים אם תוותרו על כמה תוספות כמו חישוקי 20 אינץ' ואלומיניום מוברש בתא הנוסעים. ובואו נסגור את הכתבה הזאת כך: אם אתם אוהבים לנהוג אבל הבוקסטר קצת צפופה לכם והפנאמרה קצת ארוכה עבורכם, אז ליום שאחרי האקזיט המקאן תהיה אחלה מתנה. סעו בזהירות.
פורשה מקאן
מחיר: החל מ-565 אלף שקל
מנוע: 2.0 ליטרים מוגדש
הספק: 245 כ"ס ב-5000-6750 סל"ד
מומנט: 37 קג"מ 1600-4500ב- סל"ד
מהירות מירבית: 225 קמ"ש
0-100: 6.7 שניות
מימדים: 496*209*192
משקל:1870 ק"ג
צריכת דלק: זה באמת משנה לכם?