סנגיונג רקסטון 2018 החדש במבחן שטח קשוח

בעולם מטורלל שצועד בעיניים עצומות לרווחה לכוון  קרוסאוברים חלביים בטעם תפל שלא מצטיינים בכלום, כמה טוב לפגוש  SUV  חדש שתוכנן ונבנה לפי המתכון הישן והטוב של רכבי הכביש-שטח האמיתיים. אחרי 17 שנים ארוכות מגיע דור חדש ועדכני של סאנגיונג רקסטון ואנו יצאנו לבדוק עד כמה הוא שומר על הגחלת.

תחילת שנות ה-2000 היו תור הזהב של קטגוריית ה-SUV. הג'אמוסים הגדולים נמכרו כמו לחמניות חמות ושבילי הארץ מלאו במטיילים ממונעים ב-4X4 ממוזגים עם גגונים עמוסים וצמיגי שטח מרושעים למראה, שהגיעו לכל פינה בארץ. בין כל הג'יפים המשפחתיים החדשים, בלט הרקסטון של סנגיונג שהגיע ב-2001, כיוצא דופן.

עיצוב מעולם לא היה צד חזק אצל סנגיונג אבל יסלחו לי כל המלעיזים – הרקסטון המקורי של 2001  שעוצב ע"י סדנת איטל-דיזיין האיטלקית הנודעת היה חתיך אמיתי. אלא שמתיחות פנים חדשות לבקרים במסגרתן  גם התחלפו והתעדכנו ללא הרף יחידות הכוח מבית מרצדס ובכל מתיחת פנים הרשו לעצמם הקוריאנים "לשפר" את העיצוב, כלומר לקלקל ולעוות ולכער אותו לתפארת.

 תהפוכות כלכליות מנעו מהיצרן לרענן את הלייאאוט המקורי וככל שהמתחרים התחדשו במערכות הנעה משוכללות, רקסטון נשאר "משאית"– עם שילדת סולם מסיבית, סרן אחורי חי ומערכת הנעה כפולה פשוטה כמו פעם, שנתנו לו יכולות שטח כמו שרק אוהבי שטח מובהקים יודעים להעריך. כל היתר, אלה שרוכשים SUV  בגלל הפוזה והגובה והתדמית, ראו בו כלי מיושן וגם לא העריכו  במיוחד את המותג - ואלמלא מחירו הזול באופן יחסי, גם המספר הצנוע מאוד של כ-1,800 יחידות בלבד שמכר כאן בכל 17 שנותיו, היה נמוך הרבה יותר. (לצורך הפרופורציה, בשנותיה הטובות של קטגוריית ה-SUV, טיוטה מכרו כ-2,500 יחידות של לנדקרוזר מדי שנה בשנה).

הכחדות הדינוזאורים

עם השנים הלכו המתחרים ונעלמו. ניסאן טראנו, פאת'פיינדר ופטרול, איסוזו טרופר ורודאו ויונדאי טרקאן, ירדו מפסי הייצור ולא שבו עוד. דגמים אחרים כמו קיה סורנטו ופורד אקספלורר הפכו לרכבי פנאי רכים ושמנמנים, משוללי יכולות שטח. גרנד צ'רוקי הפך ל-SUV  פרימיום בטעם גרמני מובהק עם דגש על ביצועים בכביש על חשבון שטח, דיסקברי הפך למוצר יקר עד אימה שמיועד לאלפיון העליון, ורק פאג'רו ולנדקרוזר נשארו נושאי הדגל של ה-SUV עם 7 מושבים ויכולות שטח אמיתיות - אבל גם הם הלכו והתייקרו. כל קטגוריית ה-SUV  הגדולים הלכה והצטמצמה ולמרות מחיר אטרקטיבי, הרקסטון לא הצליח לתפוס לעצמו נתח שוק ראוי והפך לבחירתם של אלה שמתלבטים בין כלי יפני משומש לבין הימור על הקוריאני נטול הייחוס.

כעת מציגה סנגיונג את הדור השני של הרקסטון שעדיין מציג מפרט טכני שפונה לאוהבי השטח ומבטיח לשמור על אותן יכולות של קודמו מה שבאופן טבעי עורר את סקרנותנו. האם הוא מצליח להציע את הטוב שבכל העולמות? האם הוא באמת כל כך טוב כפי שעמיתינו מחו"ל טוענים?

דייט ראשון

המפגש הראשון משאיר רושם חיובי. עדיין לא ממש חתיך, עד שיירד מעל שולחנות מעצבי סנגיונג כלי רכב שנוכל לקרוא לו "יפה" כנראה שעוד יעבור זמן... אבל הרקסטון בהחלט מרשים ובעל נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. קודם כל הוא גדול מקודמו באורך (יותר מ-9 ס"מ), ברוחב (6 ס"מ) ובבסיס הגלגלים (3 ס"מ) וגם גבוה. הרבה זויות חדות וקפלי פח דרמטיים, מכסה המנוע וקו החלונות גבוהים, החלון השלישי נוטה אחורה בזווית חדה עם קורה אחורית רחבה במיוחד. התוצאה הסופית בסך הכל עושה רושם טוב והלקוח הממוצע שמחפש נוכחות מוחצנת וישיבה גבוהה בהחלט יהיה מרוצה.

העיניים הג'יפאיות ימצאו בעיות: רכב שטח אמיתי מתחיל מהגלגלים וכאן אנו פוגשים, כמה  צפוי, בחישוקי סגסוגת 18' עם צמיגי  כביש במידה מוזרה ונדירה 255/60 שאני חותם לכם שתתקשו למצוא בה מבחר צמיגי שטח AT/MT. קוטר הגלגל הכולל הוא אמנם 30 אינץ' וזה סביר, אבל הוא נראה קטן מדי וממש הולך לאיבוד מתחת למרכב הגדול.

בתי גלגל קטנים וצפופים עם המון שטח פח בינם לבין מכסה המנוע יוצרים מראה חצי-מיניוואני מוזר, שמן וכבד. היי – זה רכב שטח! הגלגלים שלו צריכים להיות גדולים! לפחות 31-32 אינץ'. לא רק לטובת הלוק הכללי אלא גם על מנת למקסם יכולת עבירות ולהרוויח נוחות נסיעה!... אתם רוצים לומר  לי שמהנדסי סנגיונג, יצרן שמתמחה ברכבי כביש-שטח, לא מכירים את הכלל הכי בסיסי הזה? או ששוב נכנעו לדרישות מחלקת השיווק?

גם מרווח הגחון לא מבטיח שום דבר טוב עם 21.5 סנטימטרים. אז נכון שזוהי הנקודה הכי נמוכה ברכב – מתחת לדיפרנציאל האחורי, אבל לאורך כל הגחון המצב לא מזהיר במיוחד עם תושבות מוטות רדיוס שבולטות יותר מדי ועם מיכל דלק נמוך שאם לא ימוגן, יחטוף חזק.

התכנון הלא-ידידותי לשטח ממשיך עם סרח עודף גדול מאחור ועם שפה פלסטית שחורה שבולטת בצידו הקדמי התחתון של הפגוש הקדמי, ממש מתחננת להתרטש על כל  מדרגת סלע קטנה. זהו אלמנט קוסמטי-נטו שניכר עליו שמי שעיצב אותו נטול כל מושג ירוק ברכבי שטח ושהמונח "זוית גישה" לא אומר לו כלום.

תא הנוסעים מחזיר את האמון ברקסטון. אל תצפו לתעוזה עיצובית אבל – וזה אבל גדול: שלום ולא להתראות לכל מיני נסיונות כושלים מהעבר ולתחושה הזולה שאפיינו את מוצרי סנגיונג הישנים. העיצוב הפנימי סולידי ופשוט אבל ארגונומי, מציע חומרים ואיכות ייצור והרכבה ברמה גבוהה במופגן. תחושה מוצקה ואיכותית ומרחב פנימי גדול יוצרים תא נוסעים מאוד נעים ונוח שתאהבו לבלות בו לאורך שעות ארוכות של נסיעה.

המושבים נוחים ותומכים היטב, גלגל ההגה מתכוונן במלואו וקל לקבל תנוחת נהיגה טובה לאורך זמן. לוח מחוונים פשוט וברור עם מחשב דרך אינפורמטיבי שמזכיר במשהו את VW - וזו מחמאה, אם עוד לא הבנתם. בשורה האמצעית מושב רחב ומרווח שיאכלס בקלות שלושה מושבי בטיחות, בשורה השלישית צמד מושבים שמתקפל לריצפת תא המטען – הם יתאימו יותר לילדים ויוצרים מדרגה בריצפת תא המטען שבמפתיע, דווקא הוא פחות גדול מזה שהיה ברקסטון הישן. אם כי עדיין מדובר בתא  מטען שיכיל בקלות הרבה מאוד ציוד של משפחה מטיילת.

האבזור נאה ואפילו נדיב יחסית לקטגוריה: פתחי מיזוג אחוריים, שקעיUSB  ו-220V, חיישני גשם, מראות מתקפלות חשמלית, 9 כריות אוויר, התראה על סטייה מנתיב ושמירת מרחק, בלימת חירום אוטונומית, זיהוי תמרורים ובקרת תאורה דינמית.

חסרות לי בקרת שיוט אדפטיבית והתראה על שטחים מתים אבל את כל הרשימה הזו לא תמצאו בפאג'רו היקר משמעותית מהרקסטון וגם לא בלנדקרוזר היקר אפילו יותר, למעט בדגם הבכיר ביותר - והעוד-יותר יקררר. חבל רק על מתג החלפת ההילוכים המוזר על בורר מיושן למראה ולתחושה ועל מערכת המולטימדיה בעלת מסך קטן יחסית (7' כולל מצלמה אחורית) בהתקנה מקומית שלא מיישרת קו עם האיכות הכללית הגבוהה שהרקסטון משדר.

לדברי היבואן מערכת המולטימדיה תשודרג בחודש הבא משמעותית ומי שירכוש את הרכב היום יקרא לשדרוג ללא עלות.