שמי משה כנפי, בן 51, בן מושב צור משה בשרון, נשוי לשלומית ואב ל – 3 ילדים. אני אופנוען מושבע בלב ובנשמה, עם עכבות ובלמים כגון – "כשיהיו לי ילדים לא ארכב על אופנוע ספורט", "בכבישי ישראל לא ארכב על אופנוע בכלל" ועוד ועוד. בעברי הייתי בעלים גאה של מגוון אופנועים – בנלי 654 שנת 88, סוזוקי 600F שנת 89, סוזוקי 750R שנת 87, סוזוקי 650 DR שנת 98, ואז יצאתי בעל כורחי להפסקה מתודית של כמה שנים, כזאת שהחיים כופים עליך, בהן נולדו וגדלו שלושת ילדי המקסימים – עמית בן 24, עמרי בן 20 ונעם בת 17. בשנת 2011 יצאנו לשליחות בהולנד במסגרתה ניהלתי את פעילות קרן היסוד בהולנד. השליחות הייתה אדירה ומעצימה ואפשרה לי בין השאר, להתוודע לקטע מאוד מיוחד בהולנד והוא תרבות האופנועים והאופנוענים ההולנדים.
להיות אופנוען בהולנד זו דרך חיים של ממש, במסגרתה אתה עסוק בעיקר בלאגור ציוד רכיבה ולאפסן את האופנוע שלך בגראז' הביתי הסגור, זאת משום שמזג האוויר ההולנדי אינו ממש מאפשר רכיבה מהנה וכיפית - או שקר מידי, או שרטוב מידי, או שרוח מידי וגם כשסוף סוף חם, אז זה חם מידי. אם שמים זאת בצד, במעט ימי הרכיבה שאירופה מאפשרת, מדובר בתענוג של ממש, האופנוע והציוד מקצועיים, תנאי הכביש והראות הם אופטימליים והחשוב ביותר הוא תרבות רכיבה מושרשת ויחסים של כבוד הדדי בין האופנוענים לנהגי הרכבים בכבישים.
כביש החוף
התרשמנו מהנקודה ושמנו פעמינו אל לב סצנת הרכיבה הסקוטית – דרך 500. הדרך העוברת בכל החוף הסקוטי המערבי, נקראת כך על שם 500 המיילים המטריפים שעוברים לאורך כל החוף הסקוטי המערבי, בנופים עוצרי נשימה של פיורדים, חופי אוקיינוס קפואים עם חול לבן הנראים כמו קוסטה ריקה, הרים מוריקים, עמקים מדהימים, אגמים ולוכים שנלקחו כמו מהאגדות, וכל זה טבול באינספור מזקקות קטנות של וויסקי סקוטי משובח, עיירות דייגים קטנות, בתי קפה על צוקי אוקיינוס מדהימים ופנסיונים שבהם יקבלו אותך בחום ובחביבות.
בשל מזג האוויר הקשה מאוד בצפון-מערב סקוטלנד, ובגלל תוואי השטח והטופוגרפיה הבלתי אפשרית של הרים נישאים, ומצוקים עם תהומות תלולים, אותם מבתרים אלפי נחלי, נהרות ומפלים, האוכלוסייה מונה כ – 20,000 איש בלבד, על שטח ששווה בגודלו כמעט לישראל כולה!
שותים אבל לא רוכבים
קצת על הוויסקי הסקוטי – הוויסקי הוא למעשה סוג של דגנים (מאלט) מסוג אחד – ומכאן סינגל מאלט, המבושל במים הנשאבים מהבאר או מהנהר שבסמוך למזקקה, ולאחר מכן נמזג לחביות תסיסה וסינון ומשם מועבר לחביות הוויסקי. בסוף תהליך הבישול הוויסקי הוא בעל 62-65% אלכוהול, והצבע שלו הוא חום כהה. בהמתנה הארוכה בחביות, הנמשכת לעיתים גם 12 ו – 25 שנים, הוויסקי מנדף חלק מהאלכוהול לאוויר הפתוח ומגיע לרמה של 40-45% אלכוהול. את חלק האלכוהול שמתנדף לאוויר קוראים הסקוטים – החלק של המלאכים – The Angeles’s share . גם אותם צריך לכבד...!
בחזרה לטיולנו – ירדנו במורד דרך 500, מהנקודה הצפונית ביותר ועד סופה – לוך אלש Loch-Alsh, וכן כן רכבנו באותו יום כ – 800 ק"מ, רכיבה קשה ומפרכת בנופים מדהימים, ועם עצירה במזקקה אחת מקסימה, וגשם אטלנטי שלמזלנו הכה בנו נמרצות רק בסוף היום. הגענו ללוך אלש והתחלנו בחיפוש נואש אחר מקום לישון בו, כאשר השמש כבר שקעה והגשם ניתך עלינו והדרכים נהיות מסוכנות יותר ויותר. החלטנו שאנחנו דופקים על הדלת הראשונה שיהיה עליה שלט – Bed & Breakfast, ואכן כך היה ולמזלנו הכרנו את דיוויד המקסים שאירח אותו באדיבות ובלבביות, בבית קוטג' נחמד עם נוף מדהים, היושב על גדות פיורד לוך-אלש.
טיול ערביים
בערב כאשר אנחנו מפשירים ליד תנור עצים דולק וחם (סוף אוגוסט בסקוטלנד...), דיוויד פתח את סגור ליבו ואת דלת מזנונו ולשאלתנו התחיל להסביר על ההיסטוריה הסקוטית והעם הסקוטי שלמעשה היה בנוי מעשרות שבטים (קלאן Clann), כאשר לכל שבט הייתה נחלה, וכל שבט אימץ לעצמו דוגמא וצבע אחר של חצאיות, כובעים ומטפחות, ראשי השבטים – הצ'יפים, ישבו יחד באסיפה שהיוותה למעשה מאוחר יותר את הפרלמנט הסקוטי ונציגי העם. בפרק הקולינארי הסביר דיוויד על הוויסקי ומקורותיו, ולצורך המחשה שלח אלינו חיוך ממזרי, ואמר שהוא הולך לשתף אותנו בסוד כמוס – בקבוק וויסקי סודי ואסור,, שנמזג מתוך חבית וויסקי טרייה, בצבע חום כהה כמעט שחור, ובעל 65% אלכוהול. דיוויד קיבל 2 בקבוקים כאלה, שתה אותם רק באירועים מיוחדים והתייחס לנוזל כמו לזהב. לקח כשעתיים-שלוש וכטוב ליבנו בסיפורי עמים סקוטים, נגמר הבקבוק...! הטעם היה בלתי נשכח וכך גם הערב כולו.
בבוקר התעוררנו לכל נהמת מנועי ספינה וראינו בפיורד את אניות דיג הסלמון הסקוטי המפורסם, מוציאות אלפי דגי סלמון מהכלובים בפיורד. עלינו על האופנועים ורכבנו לכיוון פורט וויליאם Fort William באחת הדרכים היפות והאדירות באירופה, אם לא בעולם כולו – הדרך שמחברת את לוך אלש, עם לוך לוכי. חצינו הרים נישאים, עמקים מוריקים עם אלפי, פשוט אלפי, מפלים, פלגי מים, נהרות, פיורדים, אגמים ולוכים. העיניים לא יכלו לקלוט את כל היופי ונזר הבריאה הסקוטי ועשינו הרבה עצירות בדרך כדי לצלם, להתרשם ולספוג את היופי הבלתי ניתן לעיכול
בערב הגענו לגלזגו – עיר חביבה אשר בה שוכן מפעל הוויסקי - שיבאס ריגאל, שכל ישראלי מחשיב כוויסקי הטוב ביותר, והסקוטים לא סופרים אותו...! הגענו למלון דרכים נחמד, וישבנו לארוחת ערב מסכמת, ובה העלנו את החוויות האדירות שהיו לנו מ – 4 ימי הרכיבה האחרונים והמאוד מאתגרים, במהלכם רכבנו כ – 2,500 ק"מ, ללא פשרות וללא התפנקויות. בארוחת הערב אכלנו כמובן האגיס, עם בירה סקוטית מקומית, עם הרבה צחוקים, בדיחות ורשמים מהטיול.
למחרת שמנו פעמינו למעבורת בניוקסל, הגענו בזמן למעבורת, נרדמנו לשנת לילה עמוקה במיוחד והתעוררנו למחרת לצלילי הכרוז שמכריז בהולנדית – הגענו להולנד. סוף הטיול.
הערות ו-הארות
לסיכום יש לי אישית חמש תובנות – ואחת בונוס, שאני לוקח מסקוטלנד –
1. אין דבר כזה בסקוטלנד מזג אוויר לא טוב, יש לבוש לא טוב...
2. חלק המלאכים של הוויסקי, הוא חלק מהנתינה הסקוטית
3. בכל יום מזג האוויר בסקוטלנד הוא לא טוב, אבל מחר יהיה יותר טוב...
4. לא יכול להיות יותר ירוק מזה
5. בסקוטלנד אל תסמוך על השמש, תסמוך על הגשם, הוא תמיד יהיה אתך
6. ואחד בונוס – לעולם, אבל לעולם, אל תנסה להשתין על קיר אחורי של תחנת דלק בסקוטלנד...!