שניים רבים והמזליסט לוקח

קיקבוקסינג: זהו. הכפפות הוסרו רשמית באליפות הפורמולה 1

תגיות: פורמולה 1

א א א א ( שנה גודל )
ורשטאפן והמילטון בסיום מירוץ הספרינט בסילברסטון. מי תאר לעצמו מי יבוא לאחר מכן (צילום: Getty)
ורשטאפן והמילטון בסיום מירוץ הספרינט בסילברסטון. מי תאר לעצמו מי יבוא לאחר מכן (צילום: Getty)
תחילת כתבה

רבים וטובים ממני השוו את ורשטאפן לאיירטון סנה הגדול, לא רק ביכולות, אלא גם בגישתו למרוצים צמודים וסכנה לתאונות. מתחילת העונה, כאשר התברר שרדבול סיפקו למקס את המכונית שתאפשר לו להתמודד ראש בראש עם לואיס, ראינו שבכל עימות על המסלול בין השניים, ורשטאפן לקח סיכון של מגע ותאונה, בכדי לעקוף את המילטון או למנוע עקיפה הפוכה. לואיס הצליח לעקוף את מקס על המסלול כמובן, כמו בספרד ובפורטימאו, אבל בשני המקרים, היו אירועים של כמעט תאונה, במיוחד בזינוק. שני מקרים ברורים היו בספרד ובאימולה, כאשר ורשטאפן מתייחס למצב בגישה של "שהמילטון יוותר או שתהיה תאונה". עד כה העונה, המילטון ויתר ברב המקרים, אבל עכשיו, כאשר ורשטאפן מוביל באליפות ומייצר מומנטום, ברור שימי הויתור של לואיס תמו. בסילברסטון המילטון הכריז כי מעכשיו, הוא ייקח את אותם הסיכונים של ורשטאפן לוקח. מה תהיינה התוצאות של זה להמשך האליפות? ובכן צריך לחשוב על כמה דברים.

הדבר הראשון שאני יכול לחשוב עליו הוא שהתאונה הזו הייתה שלאלה של "מתי" ולא "האם" תקרה. המילטון היה חייב ליישר קו ברמת "תורת המשחקים" עם ורשטאפן, בכדי לגרום למקס לשקול מחדש את האסטרטגיה שלו במצבים האלה. הדבר השני, הינו איזו אסטרטגיה השניים יבחרו מעכשיו. ההכרזה של המילטון בסילברסטון כמעט ועלתה לו בפרישה. לפי מרצדס, החישוק של הגלגל של לואיס נפגע בתאונה ואילולא עצירת המרוץ, ייתכן שהקבוצה לא הייתה מזהה את זה עד לכשל ותאונה בטוחה. אני לא יודע מי מבין שני הנהגים ימצמץ ראשון במשחק ה"צ'יקן" הבא, אבל אני בטוח שכל הנהגים האחרים בחוד מאחלים לשניהם בהצלחה בתאונות ההדדיות הללו. אני בטוח גם שרדבול יסבירו למקס שכרגע דווקא המילטון ומרצדס נמצאים בנחיתות ביצועים ולכן לו – לורשטאפן – יש יותר מה להפסיד מתאונות כאלה.

ועכשיו לשאלת התאונה עצמה. מדובר במקרה לא קל שמזכיר את התאונות המדוברות מהמרוץ האחרון באוסטריה. להזכירכם, העזתי לטעון שהחוק (שמפורש באופן לא עקבי על ידי השופטים) קובע בעיקרון שכאשר שתי מכוניות מצויות בערך אחת לצד השנייה בכניסה לפנייה, כל נהג צריך לאפשר לנהג השני, מרחב מינימלי לעבור בתוך הפנייה. כלומר, כל אחד נשאר בקו שלו. הפנימי בקו פנימי והחיצוני בחיצוני. כמובן שהנהג בחיצוני נושא הרבה יותר סיכון משום שכל טעות של הנהג בפנימי תיגבה מחיר מיידי ממנו. יש הטוענים שלנהג בפנימי יש זכות עדיפה אם חזית מכוניתו בקו אחד עם אמצע המכונית בחיצוני, אבל זו לא קביעה של השופטים, אלא פשוט המציאות שקובעת שהנהג בחיצוני לרב מוותר ולא מסתכן. השיפוט הלא עקבי, לפעמים מטיל עונש על נהג בפנימי שמוציא את הנהג בחיצוני מגבולות המסלול, בעיקר אם זה גרם לתאונה או שמחות למסלול היה עפר.

בכל אופן, הצוות בסקיי בחן את התאונה והדבר המעניין הוא להריץ את התאונה, מול אותו המצב של המילטון מול לקלר באותה פנייה וניתן לראות שבמקרה השני, המילטון נגע עם הגלגלים הימניים באפקס, מה שאפשר ללקלר כמעט לקחת את קופס בקו רחב. המהירות הגבוהה מאד של הפנייה הזאת מעלה את רף הסיכון, אבל המיקום השונה של לואיס בכל אחד מהמקרים (הפרש של לא יותר משני מטרים), הוא שהכריע מבחינת השופטים שנתנו לו עונש של 10 שניות תוספת זמן בעבור התאונה. דרך אגב, אחד השופטים, הוא פירו, ששפט באותו אירוע בקנדה 2019.

צריך לציין את הנהיגה של המילטון במהלך המרוץ. הוא הצליח להתגבר על עונש של עשר שניות בכדי לנצח את לקלר. בשנה שעברה יכולתם לתת להמילטון עונש של 30 שניות והוא לרב עדיין היה משיג את הפרארי, אבל הפעם הוא נדרש להוציא מעצמו הרבה מול הקהל הביתי וניתן היה לראות בסוף המרוץ שהוא הרגיש את המאמץ הפיזי. תשוו אותו לבוטאס ותקבלו מדד נוסף לאיכות הנהיגה.

למרות זאת, הנהג המצטיין לדעתי הוא לקלר. כבר באוסטריה היה מהפך בפוקוס של פרארי לאחר הפארסה בפול ריקאר, שגרמה לקבוצה למצא איזון נכון יותר בין הביצועים בדרוג לביצועים במרוץ וזה עשה טוב, כי המרוץ הוא הדבר החשוב באמת. נכון שקשה מאד להצליח במרוץ אם לא עוברים את Q2, אבל אפילו בפורמט סופ"ש רגיל, עדיף לזנק מאמצע הגריד מאשר לגלות באמצע המרוץ שהצמיגים נגמרים אחרי 10 הקפות. בכל אופן, לקלר הוא האיש למשימות מיוחדות ברגע האמת בדרוג ובשני המרוצים (הספרינט והמרוץ העיקרי) הוכיח שהוא מסוגל להוציא מהפרארי ביצועים תחרותיים לפחות מול מקלארן ובסילברסטון, אפילו יותר. אני לא משוגע על ההיסטריה שלו לפעמים בקשר, אבל צריך להבין שזו שיחה תחת לחץ עצום פיזי ומנטלי. הוא הנהג החביב עלי, אבל אני לא "Fan boy", אז אפסיק להרעיף שבחים.

מוכנים לשיגור
נקודה חשובה נוספת היא התייחסות לפורמט הספרינט החדש. לטעמי, הניסוי הפעם היה מוצלח. נכון שמרוץ הספרינט לא סיפק איזה טרוף חושים, אבל הוא סיפק את ההפתעה עם פרז והיה אקשן בהקפה הראשונה. היכולת של עשרת הנהגים הראשונים לזנק על הצמיגים שהם בוחרים, עזר כפי שחזינו עם לקלר למשל, אבל לדעתי ההשפעה החשובה ביותר הייתה הפחתת הזמן שניתן לקבוצות לבחון את המכוניות לפני שהן היו צריכות לבחור סטאפ לדרוג כבר בשישי לאחר שעה אחת בלבד של ניסוי. רוצים חוסר וודאות והפתעות? זה מה שחייבים לעשות.

לא אתייחס לכל דבר, אלא לכמה נקודות. הראשונה היא ההיתר המוזר שניתן לזגזוג שנועד לשבירת סליפסטרים. ראינו את זה כמה וכמה פעמים, אבל הביצוע של אלונסו בספרינט גרם לי לבחילה ולא מסחרחורת! מה זה הטירוף המסוכן הזה? נכון שזה לא חסימה, אבל עדיין אלה תנועות מסוכנות שמפריעות לעקיפה. הנהג המזגזג לא לגמרי מסוגל לעקוב על מה שקורה סביבו וגורם להסחת דעת. אם ימשיכו להרשות את זה נתחיל לראות מרוצים שיראו כמו הקפת חימום ותאונה מאסיבית תהיה רק שאלה של זמן.

אם נחזור לאליפות, אז לא רק שהמאבק בין המילטון לורשטאפן עבר לפסים הרבה יותר אישיים וקשים, אלא שלואיס בבת אחת חתך את היתרון של מקס לשמונה נקודות בלבד! אם זה נשמע מעט, שימו לב שמרצדס עכשיו רק ארבע נקודות מאחורי רדבול, בעקבות הסופש המסוייט של פרז.

גם המאבק בין מקלארן לפרארי על המקום השלישי באליפות היצרנים, נראה פחות סגור לטובת מקלארן, מאשר הוא נראה היה באוסטריה או במיוחד בפול ריקאר, אבל בגזרת הנהגים זהו לנדו שנמצא חזק במאבק מול בוטאס ופרז על המקום השלישי באליפות הנהגים. זה הישג שאין לזלזל בו. זו עונה חלומית עבור נוריס ללא ספק. הוא השיג בממוצע עד כה 11.3 נקודות למרוץ, שזה כמעט שווה ערך למיקום רביעי בכל מרוץ עד עתה!

לקלר
לקלר
נוריס
נוריס

קינג נוריס
ההצלחה הנפלאה הזו של לנדו, מעלה את בעיית הביצועים של בוטאס ופרז, כנהגים מספר 2 בקבוצות המובילות. במקרה של פרז, דווקא נראה היה שחל שיפור ביכולת הדרוג שלו ומכאן ביכולת שלו לחפות על ורשטאפן במרוצים. בסילברסטון פרז הסתבך עם המקלארנים בזינוק למרוץ הספרינט והוכיח ויזואלית את אפקט האוויר המלוכלכך בסבסוב האלים שחטף ביציאה מצ'אפל לישורת ההאנגרים, כאשר ניסה להיצמד למקלארן שלפניו. בוטאס לעומתו עבר סופ"ש פחות נורא, אבל בקושי ניצח את לנדו והפסיד בקרב ישיר ללקלר בפרארי, שעם כל הכבוד לשיפור, עדיין נחותה, כפי שהוכיח המילטון.

המאבק בשתי האליפויות בין רדבול למרצדס ובין המילטון לורשטאפן, יוכרע בעזרת הנהגים מספר 2. פרז הוא מספר ה 2 היעיל ביותר עבור רדבול מאז ריקארדו והסיטואציה בסילברסטון הייתה חריגה. המצב של בוטאס לעומת זאת מוזר. מרצדס לא סגרו איתו חוזה לשנה הבאה וראסל לא יכול לחכות עוד, אבל מנגד, מה מנוף הלחץ שהקבוצה יכולה להפעיל על ולטרי בכדי שימשיך לתמוך ואף להקריב עצמו לטובת לואיס? מרצדס יכולה לפתור זאת על ידי מציאת מקום בקבוצה אחרת לבוטאס, כי בנחיתות ביצועים מול רדבול, הם חייבים אותו במיטבו. בסילברסטון, ולטרי שיתף פעולה, אבל מבחינת ביצועים, היה רחוק מאחור. זה מדאיג.

הזכרנו את ריקארדו, ובסילברסטון הוא עדיין לא הצליח להדאיג את לנדו, אבל הצליח להשאיר מאחוריו את סאיינז בפרארי עדיפה. אני חושב שדניאל כן מפגין עקומת שיפור בתחרותיות הביצועים שלו בדרוג ובמרוצים. השיפור הזה קריטי למקלארן במאבק מול פרארי על המקום השלישי באליפות היצרנים. לפרארי יש שני נהגים מצויינים שכמעט תמיד משיגים ניקוד ומקלארן לא תחזיק מעמד רק מהביצועים הנפלאים של נוריס.

לסיום אני חייב לחזור לכך שפורמט הספרינט החריף מאד את הדרישה מהקבוצות והנהגים למצא כבר באימון אחד את "סטאפ הזהב" שיתאים לדרוג, לספרינט ולמרוץ. שימו לב למחיר ששוב שילם ראסל במרוץ על מה שלטעמי היה התמקדות מוגזמת בדרוג. קהל האוהדים של ג'ורג' מבכה את חוסר המזל שלו, כיצד פעם אחר פעם הוא מככב בדרוג ואז לא מצליח לסיים בנקודות במרוצים. התשובה מבחינתי טמונה במה שכתבתי לעיל. ויליאמס וראסל באופן עקבי מתמקדים בדרוג אולי מהסיבה לזכות בכותרות בימי שבת, אבל יש לזה מחיר כבד במרוצים. כאשר ראסל לא הצליח לעבור ל-Q3, ויכול היה לזנק על הצמיגים שרצה, המרוצים שלו היו טובים בהרבה ושם באמת היה מזל רע. דבר דומה קורה גם עם אלפא טאורי ואלפין למשל.

מעבר לתגובות