כישרון, יכולת, דיוק ויוקרה
ורשטאפן ורדבול לא יכלו לבקש מסלול נוח יותר עבורם
נלסון פיקה השווה פעם את מרוץ הפורמולה 1 במונקו לתחרות אופניים בסלון הבית. פיל היל תיאר את הניסיון של מכוניות הפרארי המהירות של 61 לתפוס ולעקוף את הלוטוס הזריזה של סטרלינג מוס, כניסיון לתפוס כלב בחצר רכובים על סוס. האמת הידועה היא שכל מקום שיציע כיום לפורמולה 1 להתחרות על מסלול צר ופתלתל שכזה, יזכה לגיחוך לכל היותר מצד כל הנוגעים בדבר, בעוד שלמרוץ במונקו יש חוקים משלו, תרתי משמע.
ואולם, אם אתם רוצים לראות נהגים על מגבלות המכונית, בלי מרווחי ביטחון כמעט, אין מבחן טוב בעולם או מתסכל יותר. במונקו גבולות המסלול נשמרים רק בשיקיינים, ביתר המקומות, הגדר מחכה. היה זה במונקו 88 כאשר סנה, דחף את עצמו אף מעבר למגבלות הרגילות הכה גבוהות שלו, בכדי לזכות בפול פוזישן בהפרש של כשנייה וחצי מפרוסט בן קבוצתו. על מקצה הדרוג הזה סיפר סנה שרק לקראת סופו הוא התעורר מה״טראנס״ שהיה בו, כאשר כל המסלול הפך במוחו למנהרה, בה דחף יותר ויותר את עצמו והמכונית עד שהתעורר. זו נהיגה במובן הטהור ביותר של המילה. אולי אין במונקו מרוץ באמת, אבל יש שם נהיגה כפי שאין במקומות אחרים. לפחות עבור הטובים ביותר.
אז זהו המרוץ המוזר ביותר. מרוץ שמוכרע לרב בדירוג ובזינוק לפנייה הראשונה. מאפייני המסלול שמים דגש על הזריזות של המכונית והיכולת של הנהג לסמוך עליה בכניסה לפניות בין הגדרות. נדרשות כאן האחיזה המכנית וההצמדה האווירודינמית הגבוהות ביותר, משום שאין מחיר לגרר בהיעדר ישורות. אפילו השמירה על הצמיגים במרוץ משנית ליכולת להוציא הקפת דירוג אופטימלית ולכן הסטאפ נוטה לכיוון הדרוג על חשבון המרוץ. אין עקיפות תחרותיות במונקו. בוודאי עם המכוניות הענקיות הנוכחיות. ראינו את זה ב-2018 כאשר ריקארדו בהובלה איבד את הכוח החשמלי, אבל לא ניתן היה לעקוף אותו. הפעם האחרונה שאני זוכר עקיפות אמיתיות במונקו הייתה ב-2005 כאשר נאסרו החלפות הצמיגים ומכוניות הרנו גמרו לחלוטין את הגומי ולא הצליחו להאיץ ולבלום כמו שצריך.
הדירוג בשבת הוא השיא של סוף השבוע, אבל לעיתים גם המירוץ מתפתח בכיוונים משוגעים לגמרי. כך היה במרוץ המטורף של 82, במרוץ המפורסם של 96 או המרוץ של 2008 בו צפיתי בכיכר הקזינו. כל אלה, מרוצים בהם היה מעורב גשם. נכון שעל מסלול יבש לא ניתן לעקוף, אבל עדיין הנהגים חייבים לשרוד את המרוץ ולהיות מוכנים להפתעות על המסלול או יציאת מכונית בטיחות.
פירלי מביאה כמובן את שלושת התרכובות הרכות ביותר שלה, כאשר טרם חזינו השנה בשתי הרכות ביניהן. האספלט במונקו חלקלק מאד ואינו מייצר שחיקה מהותית. הדבר החשוב ביותר הוא האחיזה המכנית (שעולה ככל שהתרכובת רכה) והיכולת להביא את הצמיגים לטמפרטורה הנכונה מהר מספיק בדירוג בכדי לנצל אותם עוד כשהם טריים ומקנים אחיזה אופטימלית. במרוץ זו רק שאלה של להיות מספיק מהיר מספיק זמן בכדי להימנע מחשיפה לעצירה מוקדמת של המכונית מאחור. אוברקאט היא אסטרטגיה בעייתית מאד לניצול במונקו שכן לרב המכונית שהחליפה ראשונה, תהיה מהירה יותר אחרי ההחלפה ולמכונית שלא עצרה יהיה קשה עד בלתי אפשרי להרוויח זמן ללא מזל כגון מכונית בטיחות.
מזג האוויר צפוי להיות יבש וחמים, כך שלצערנו, מרוץ משוגע מהבחינה הזו לא אמור לקרות, אם כי לעיתים, מזג האוויר במונקו משתגע באופן מקומי. גשם כפי שהבנתם הופך את המסלול במונקו לקזינו. ב 2008 החלקתי פעמיים בהליכה על הכביש בדרך לטריבונה. זהו אספלט של כביש ציבורי ולא של מסלול מרוצים, כולל כמובן הסימונים הלבנים שהופכים למלכודות וקראון של פני הכביש, כפי שמנסל גילה במרוץ המפורסם של 84.
אז למה לצפות?
שני דברים פועלים לטובת ורשטאפן במונקו. הרד בול הוכיחה את עצמה כמכונית העדיפה קלות בדירוג על המרצדס, לפחות בכל הקשור לחימום מהיר של הצמיגים. אין דירוג יותר קריטי מאשר מונקו. עמדת הפול פוזישן מקנה יתרון בזינוק למרוץ וזה מביא אותנו ליתרון השני והוא שמקס זוכה בכל מאבקי הפנייה הראשונה ראש בראש עם לואיס. חייבים להדגיש שזה הרבה בהחלטה מודעת של המילטון שיודע שבמרוץ יש לו יתרון צמיגים, אז הוא לא מתעקש בפנייה הראשונה, אבל במונקו זה לא תקף, כך שייתכן מאד שנראה ניצוצות אמיתיים בין השניים אם הם יגיעו צד לצד לסן דיבוט. מי שיוביל ביציאה משם צריך רק לשרוד את המרוץ בכדי לנצח ולא משנה איזה יתרון צמיגים יהיה להמילטון. מונקו זה אפילו לא הונגריה. אם מקס יוביל, לואיס יצטרך טעות קשה שלו בכדי לעקוף.
חשוב לציין שמונקו לא האיר פנים לורשטאפן עד עתה בקריירה, ועוד יותר מעניין לראות איך הלחץ של היותו פייבוריט ישפיע עליו. מספיקה טעות קטנה מאד לאורך כל הסוף שבוע בכדי לדפוק את כולו! הנהג בונה את הביטחון שלו במכונית יחד עם עבודת הסטאפ וכל תאונה קטנה שמצריכה תיקון פוגעת בשני הדברים! מבחינה זו אין סוף שבוע קשה ומאתגר יותר מאשר מונקו. הלחץ על ורשטאפן הוא יתרון להמילטון שיכול להתייחס למרוץ כאל החריג באליפות בו מותר לו ״להפסיד״ בעוד שורשטאפן חייב לנצח.
שאלת האסטרטגיה במונקו מסובכת קצת יותר מאשר במסלולים אחרים, משום שסכנת מכונית הבטיחות גבוהה ולכן למוביל כדאי פחות לנסות לברוח ואף ייתכן שעדיף לו להאט ולייצר מאחוריו רכבת אם למשל זה ורשטאפן כאשר אחריו שתי המרצדס, ללא תמיכת פרז. כפי שכתבתי האנדרקאט עובד רק אם לא נתקעים מאחורי מכוניות שלא עצרו והאוברקאט יעבוד רק אם המוביל עצר ונתקע מאחורי מישהו שלא עצר או שיצאה מכונית בטיחות במזל. כלומר למוביל שווה להיזהר ולהיכנס ברגע שיש לו חלון לעצירה בלי שייתקע מאחורי מכונית איטית. נדיר המצב שהחלון לעצירה כזו מגיע למישהו מאחורי המוביל לפניו.
כך או כך, הלחץ על פרז גדול והורנר הפך אותו לפומבי כבר בברצלונה. רדבול צריכים נהג תומך לורשטאפן במאבק מול שתי מכוניות המרצדס וחסרונו של פרז בברצלונה איפשר להמילטון לבצע עצירה שנייה מבלי שהדבר יעלה לו בצורך לעקוף את צ׳קו בניגוד לורשטאפן (שהיה מאויים על ידי בוטאס). במונקו הדברים פחות חד משמעיים והמוביל פחות חשוף. המילטון יכול להיות מהיר ביותר משנייה להקפה מורשטאפן ועדיין לא יוכל לעקוף, אבל עדיין יכול להיות מצב שמרצדס יתקיפו את מקס בשתי אסטרטגיות שונות אם פרז או מישהו אחר לא יהיה שם. מעבר לכך, פרז פשוט חייב להראות שהוא מסוגל להשיג דירוג טוב יחד עם מרוץ טוב.
דה רסט
מאחורי שתי הקבוצות המובילות מתפתח מאבק מרתק בין מקלארן לפרארי כמובילות הבסט אוף דה רסט. רבים מצביעים על הב יצועים הטובים של פרארי בסקטור האחרון בברצלונה (היו שלישיים רק אחרי רדבול ומרצדס) כמדד מקובל לקראת מונקו ולכך שהיתרון אצלם, אך מקלארן משקיעים מעל המצופה העונה ומקווים להפתיע. לנדו מגיע עם חוזה מוארך ביד ואת היכולות של ריקארדו במונקו, כולם מכירים. מולם ניצב לקלר במסלול הביתי ביותר האפשרי (לטוב ולרע מבחינת לחץ), עם יכולות דירוג מוכחות וסאיינז שבוודאי יעדיף לשמור טיפה יותר על מרווח בטיחות. מונקו לא תכריע את המאבק בין הקבוצות, אבל פודיום ללקלר עשוי לגרום לחברו הטוב, הנסיך, לשבור את כללי הטקס.
ישנן ציפיות גבוהות מאלפין הצרפתיים להפתיע שוב בדירוג ואז לשמור על המיקום במרוץ. אוקון הראה שהוא מסוגל לסיים דירוג גבוה מהמצופה ואין כמו קצת גאווה צרפתית בצרפת. אותו הדבר ניתן להגיד גם על גאסלי באלפא טאורי, שהוכיח בעבר שהוא מסוגל לשמור על הצמיגים הרכים ביותר לאורך הזמן הרב ביותר במונקו. טסונודה יסבול מחוסר היכרות עם מונקו וזה בקלות עלול להתדרדר לאורך סוף השבוע. אלונסו לעומת זאת עשוי להפתיע במקום שמצריך ניסיון, אבל גם ביצים. הקבוצה הבאה שעשויה להפתיע לטובה היא דווקא ויליאמס שטוענת למכונית עם הצמדה גבוהה. רוח אין במונקו והצמדה היא דבר מבורך, כך שנהג מעולה כגון ראסל עשוי להמר על הכל בדירוג ופשוט לנסות לשרוד במרוץ. מלטיפי אין לי ציפיות.
אלפא רומיאו יתקשו במונקו משום שהמכונית שלהם עדיפה במרוצים על פני הדירוג ואני לא יודע אם יוכלו לשנות זאת. לעומת זאת, אסטון מרטין עשויים כן להצליח לכוונן את המכוניות מספיק בשביל הדירוג והביצועים שלהם עד כה אפשרו להם מאבק על הנקודות האחרונות. מאחור מגיעה האס בעונה הפיננסית שלה, אבל, עם קצת מזל במהלך המרוץ, אפילו הם יכולים בסוף לסיים עם איזו נקודה. במצבם שווה להם לקחת הימורים מסוכנים, כגון הימור על החלפת צמיגים תחת מכונית בטיחות מאוחרת. כרגע לעומת זאת, ההימור היחיד בנוגע להאס הוא שמזפין יתרסק ראשון.
במצב הנוכחי אין תוכנית למפגש לצפייה במרוץ, אז נאחל לכולנו סוף שבוע רגוע ובטוח.