לב אדום שבור: סיכום המרוץ בבחריין

פורמולה 1: לקלר חסר מזל, המילטון מייצר לעצמו מזל

תגיות: פורמולה 1

משה פינצ'בסקי
א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

בהחלפת הצמיגים הראשונה, מרצדס ניסתה לבצע לפטל אנדרקאט כאשר נתנה להמילטון צמיגים רכים. התקיפה נכשלה והמילטון חש שהוא עכשיו ״a sitting duck״ לנהגים מאחוריו, אבל אלת המזל מאירה פניה למי שלא מוותר. לואיס לא נתן לפטל להימלט, תקף אחרי העצירה הבאה והיה במקום הנכון כאשר לקלר איבד את כוח המנוע. מזל? בהחלט! אבל גם מאבק עיקש מוח הסיכויים, בדיוק כמו בעונה שעברה כאשר היה נראה שלפרארי יש יתרון בלתי הפיך.

מירוץ טוב! אני יודע שרבים רצו שלקלר ינצח לראשונה, אבל אלה הם חוקי הפורמט. תשאלו את הבן שלי איך היה לנסוע עם נהג אוהד פרארי מיד בסוף המירוץ. תחושות קשות, אבל האמת ״עבור ה״טיפוזי״ ועבור האליפות, הרבה פחות גרועה מהתחושה. אם נשים בצד לרגע את הרעש נוסח ״פטל גמור״ או ״לקלר הולך על האליפות״, אזי נשים לב שעם 19 מירוצים שנשארו עדיין, ההפרש בין 5 הנהגים המובילים בדירוג הוא 22 נקודות. עכשיו בואו נבחן מה ניתן ללמוד מכל מה שקרה עד עכשיו.

לקלר. הדבר הגדול הבא
לקלר. הדבר הגדול הבא

מרצדס
נראה שהמירוץ באוסטרליה היה יותר בעיה של פרארי מאשר יתרון של מרצדס. מצד שני, אפילו בבחריין, היתרון שהיה לפרארי היה בעיקר בדירוג והצטמצם בסופו של דבר לכשלוש עשיריות שנייה. היתרון של לקלר על המילטון במירוץ (נתעלם לרגע מפטל) נבע גם מאסטרטגיה לא אופטימלית של לואיס (שימו לב שמרצדס ממשיכים לכוון ביחס לפטל, אם כי לקלר לא היה אפשרי מבחינתם) ולא רק מיתרון ביצועים.  מבחינת הקבוצה צריך גם להזכיר שהם לא סבלו מבעיות באוסטרליה ולהם לא היו בעיות אמינות בבחריין והאמינות קריטית לאליפות, לא פחות מביצועים. אפשר לספוג מקום שני או שלישי, אבל לא פרישות או נפילות משמעותיות.

מבחינת הנהגים, בבחריין המילטון החזיר את בוטאס לגודלו הטבעי. נכון שבוטאס עדיין מוביל בדירוג, אבל נראה לי שמרצדס יתערבו העונה מוקדם מאד אם המילטון יצטרך זאת. כרגע, נראה שלואיס לא צריך עזרה. הוא הפגין את רמת הנהיגה הכה גבוהה משנה שעברה והצליח שוב להלחיץ את פטל לכדי טעות. בשלב הזה, לא ברור אפילו מי המתמודד העיקרי של המילטון על האליפות, למרות, שבניגוד להרבה ״רעש״, אני משער שהוא ומרצדס ממשיכים להחשיב את פטל כיריב העיקרי. עם כל ההתנהגות האבירית שלו כלפי לקלר לאחר המירוץ, המילטון דאג להזכיר לכולם שלקלר השפיל את בן זוגו.

המילטון. אלת המזל והסובלנות עמדה לצידו
המילטון. אלת המזל והסובלנות עמדה לצידו

פרארי
החדשות החשובות ביותר לאליפות הינן שפרארי תחרותית פחות או יותר עם מרצדס מבחינת ביצועים, אם כי לא מבחינת אמינות. באוסטרליה היו בעיות שהם לא מגלים ואילו בבחריין הכנף של פטל כשלה לחלוטין ללא סיבה ברורה ולפי מה שנאמר בקשר, משהו בטעינה החשמלית אצל לקלר כשל לחלוטין (מאוחר יותר נטען על ידי פרארי כי למעשה מדובר בכשל באחד מששת הצילינדרים – תקלה לא פחות חמורה ואפילו נדירה בימינו). דרך אגב זו תקלה דומה למה שקרה לריקארדו ברד בול במונקו בשנה שעברה, אבל יחי ההבדל הקטן בין מונקו למסלול סקיר בבחריין.

מכאן שהמצב בפרארי מעורב מאד. מבחינת ביצועים, הם הוכיחו את עצמם, אבל תפעולית הם נכשלים והלחץ הפנימי עולה. יש כמובן גם לחץ מתגבר בגזרה של פטל. לא רק שבאוסטרליה הוא נזקק להוראות קבוצתיות, אלא שבבחריין, הוא נוצח על ידי לקלר בצורה די דומיננטית. עדיין, להכריע נגדו כמו שאוהדים רבים מיהרו לעשות בבחריין, נראה לי מטופש. משהו קרה למכונית שלו באוסטרליה ומשהו גם לא היה לגמרי בסדר בבחריין. הסבסוב תחת לחץ מהמילטון מראה על החולשה המנטלית הידועה, אבל הריסוק של הכנף מצביע על משהו מאד בעייתי שלא קשור בנהג (הועלתה השערה שהסבסוב יצר ויברציות מהצמיגים, אבל אני לא ראיתי משהו כה חריף בסבסוב). הייתי נזהר מלהעביר את כל הביצים מהסל של פטל לסל של לקלר ולא משנה כמה שארל (אם קוראים לו לקלר אי אפשר לקרא לו צ׳ארלס) מרשים.

ניצוצות של תחרותיות. לקלר ופטל
ניצוצות של תחרותיות. לקלר ופטל

רד בול
לא משנה כמה בעיות היו לרד בול בבחריין (והיו), ורסטאפן עדיין היה קרוב לבוטאס במירוץ ולמרות שמכונית הבטיחות מנעה ממנו לזכות בפודיום שני ברציפות, התקלות של רנו בוודאי העלו חיוך בקבוצה ואצל הונדה. מבחינת ביצועים רד בול סבלו בדירוג, אבל פחות במירוץ. עדיין, במסלול ״רגיל יותר״ נוסח בחריין, נראה היה שיחסי הכוחות שלהם מול מרצדס ופרארי נותרו כמו בשנה שעברה.

מבחינת הנהגים אני חייב להגיד שורסטאפן לא משתנה. המגע שלו עם סאיינז בהקפה הראשונה יכול היה להסתיים אחרת. בשנה שעברה בבחריין הוא שילם ביוקר מול המילטון והשנה כלום. ככה ורסטאפן נמצא כרגע במיקום השלישי בדירוג ונהנה מפתיחת העונה הטובה ביותר שלו למיטב זכרוני. אצל גאזלי המצב בדיוק הפוך. אני מקבל את הרושם שרד בול מפוקסת על ורסטאפן ונותנת לפייר ללמוד לשחות לבד. הצורה שבה נהגי הטורו רוסו נאבקים איתו במירוצים לא זכורה לי מעולם. ייתכן כמובן שזה נובע מחוסר המהירות שלו, אבל קבוצה צריכה לתמוך בנהג שלה ולא לתת לו לצלול. טענתי בעבר שהלמוט מרקו נותן עדיפות מוגזמת לורסטאפן, אבל נראה לי שהמצב של גאזלי פוגע בדירוג של הקבוצה. היחס שהוא מקבל ילמד נהגים אחרים מה צפוי להם שם.

מקלארן
ההפתעה הטובה מבחינתי בבחריין. אחרי כמה עונות איומות, עושה רושם שמקלארן הצליחו להתייצב ולייצר מכונית תחרותית למרכז הגריד הסופר צמוד. מוקדם לחגוג, אבל אם חששתי שהם כיווננו את המכוניות יותר מדי לדירוג על חשבון המירוץ, החשש התבדה. קשה לנתח את המירוץ של סאיינז (מלבד השיקול ללכת ראש בראש עם ורסטאפן), אבל נוריס נתן תצוגת תכלית מרשימה. נכון שהאס ורנו פינו את הדרך, אבל לנדו היה כל הזמן שם באופן תחרותי.

אלפא רומיאו
אפשר לדלג על הנאחס שהטלתי על גיובנאצי, אבל רייקונן נותן בדיוק את מה שהקבוצה צריכה עם ביצועים בטוחים וטובים ללא טעויות. כבר קראתי השוואה של הביצועים שלו באלפא לביצועים של לקלר שם בעונה שעברה. אם כך, אולי נשווה את הביצועים של שארל בפרארי לביצועים של קימי שם בשנה שעברה. שטויות. בכל אופן, אלפא נראים בסדר. הביצועים תחרותיים למרכז הגריד, אבל לא בחוד של המרכז. משהו חסר שם.

מספק את הסחורה. רייקונן
מספק את הסחורה. רייקונן

רנו
חשבתי שיעשו מהפך ויובילו את מרכז הגריד. מבחינת ביצועים, זה לא היה רחוק. מבחינת אמינות ותוצאות, איזו מכה כפולה. תרתי משמע. עדיין, עם כל הכאב במצבים שכאלה, זו הדרך להתקדם. הם חייבים לדחוף את הביצועים, גם במחיר האמינות. הם רוצים לסיים במקום הרביעי וקרוב יותר לשלושת הגדולות, אבל לדעתי הדירוג חשוב פחות מאשר ביצועים קרובים יותר לשלושת הגדולות ואת זה מרוויחים רק עם יותר סיכון.

אני חושב שגם הנהגים יסכימו עם זה. אם ריקארדו והולקנברג רוצים נצחונות, הם רוצים לראות קודם כל שהקבוצה דוחפת לפוטנציאל ביצועים שכזה ולא משחקת על בטוח בשביל המיקום הרביעי. ברור שקשה להתמודד עם חוסר ההצלחה בתחילת העונה, במיוחד של ריקארדו, לאור העלות שלו, אבל אלה חלק מכאבי הצמיחה. היו ניצוצות של פוטנציאל במהלך הסופש ובמירוץ. חשוב שהסוף העגום לא יוריד את הפוקוס שלהם מזה.

האס
כמו קבוצת האם בפרארי, גם האס נראו חזקים בחוד של מרכז הגריד, אבל המירוץ התחרבש. אני מודה שאחרי סדרת הנטפליקס, גונתר סטיינר, המנהל, הינו אחד האנשים החביבים עלי (״אני חוטף התקף לב חדש בכל מירוץ״), אבל מצב רוחו לא השתפר בבחריין. רומאן גרוז׳ן ממשיך להסתבך באשמתו או שלא באשמתו, בעוד שמאגנוסן הקשוח מפיק את הביצועים, אבל בלי התוצאות הפעם. עוד עונה כזאת וגרוז׳ן לא ימשיך איתם.

רייסינג פוינט
בסקירה לקראת העונה כתבתי שהמשבר הענק באמצע העונה שעברה השאיר אותם חשופים השנה בחיסרון של פיתוח. אם יש קבוצה שמסוגלת להתאושש ו״להוציא מים מהסלע״ זוהי הקבוצה, אבל כרגע הם סובלים. יש לומר שסטרול לא מקשה על פרז נוסח אוקון, אבל אף אחד לא האשים את סטרול ביכולות כאלה. כתבתי שסטרול מתנחם במצב של ויליאמס, אבל מצד שני, ככל שרייסינג פוינט תתקדם, כך יהיה לו יותר קשה להתחבא מאחורי תירוצים.

טורו רוסו
אי אפשר שלא לחוש איזו תחושת ״הכל או כלום״ כאשר רואים את קוויאט נוהג. הבעיה היא שלרב מצב מנטלי כזה יוצר צרות במציאות והתוצאה היא שהטירון שהגיע בלית ברירה למכונית השנייה, מצליח להביא תוצאות טובות יותר. זה לחץ הרסני על קוויאט שעלול רק לגבור. מבחינת הקבוצה, הביצועים קרובים באופן ״מטריף״ למה שנדרש במרכז הגריד הכה צפוף. חסר קצת בכדי שהקבוצה לא תצטרך טובות כמו שרנו חילקו.

ויליאמס
אני חוזר ואומר שבשנה שעברה הייתה לקבוצה הזדמנות פז להוציא ממרצדס עסקה נפלאה. במצב הנוכחי של הקבוצה, אין הרבה מה להגיד, מלבד לבכות את המצב שהספורט הזה יצר לעצמו והאשמים העיקריים הינם אקלסטון, פרארי ומרצדס. התלות בשני היצרנים האלה היא מוחלטת והם מוצצים את הדם (הכסף) שיש בו בכדי רק להגדיל את ההפרש בין מי שיש לו למי שאין לו. ליברטי חייבים לשבור את זה, גם במחיר הכבד ביותר. פטירתו של מארקיונה מפיאט מחלישה את האיום מפרארי, אבל האיום קיים. מצד שני אם הספורט רוצה להמשיך להתקיים, התלות בפרארי ובמרצדס והתקציבים הבלתי מוגבלים שלהם (זה מעגל קסמים) חייבים להיפסק. רק אז קבוצות קטנות יותר כמו ויליאמס, ומקלארן תוכלנה להרוג את הענקים.

עוד שבועיים סין. עוד מסלול ״רגיל״ ועוד מבחן. מרצדס מוכנים.

קריסת מערכות ברנו
קריסת מערכות ברנו
הוסף תגובה