מזל - אם יש לך אותו, אתה יכול לקחת סיכונים מטורפים כמו הצלילה של רוזברג על רייקונן, לשבור עם הצמיגים שלך חתיכות קרבון מהכנפיים והצד של היריב ולא יקרה לך דבר. וזאת הייתה הפעם השנייה שהמכונית של ניקו רוזברג חטפה בומבה מאסיבית במירוץ. בפנייה הראשונה סבסטיאן פטל הצליח לשבור לגמרי את המתלה הקדמי שלו על הצמיג האחורי של הגרמני ולסבסב אותו באמצע הפנייה הראשונה, מול כל הנהגים, אבל בלי שמישהו ייגע בו או שייגרם נזק.
לעומת זאת, לואיס המילטון הוביל בניחותא מלפנים באוויר הפתוח, כשמאחוריו דניאל ריקארדו ברדבול הפחות מהירה והפחות מאיימת, אך הבריטי דאג שלא לבצע טעויות ונהג לפי המנטרה המפורסמת של פאנג׳יו, במהירות האיטית ביותר הדרושה לניצחון, ואז משום מקום אחרי שלושת רבעי מירוץ הגיע הבום הגדול.
אם המילטון עוד חלם שהשופטים יאזנו את המזל עם עונש לרוזברג על העקיפה האלימה על קימי רייקונן, הרי שעשר השניות שהוסיפו התבטלו מול הנזק שנגרם לפיני וכך רוזברג זכה להגדיל את יתרונו באליפות ל-23 נקודות, משמעותיות למדי, ביום שבקלות יכול היה להסתיים בנצחון של המילטון ופרישה שלו. כל העבודה הקשה של המילטון ומרצדס, להגיע עד לספא ואז לאסוף חלקים חדשים עם עונש זינוק מאחור, התפוגגה בעשן המנוע המפוצץ. קל להבין את התסכול של המילטון, שכן הכל קורה לו ולא לאף אחד אחר ממשתמשי מכלולי ההנעה של מרצדס. הגיע הזמן לעשות טיהור בצד שלו של הגראז׳.
ישנם עוד מרוויחים ומפסידים. פרארי ופטל הפסידו כנראה את המקום השני באליפות לרדבול ובצדק. אוהדי פרארי צריכים בעיקר לדאוג לחוסנו המנטלי של אלוף העולם לשעבר. כשהוא מתחיל לעשות שטויות כמו הצלילה לפנייה הראשונה ואז אומר שזה היה גבולי או לחילופין כשהוא ומקס ורסטאפן היו יכולים להצליח לקחת את הפנייה, והכל תוך שהוא מתעלם מכך שהיו שם עוד מכוניות, אז הוא חוזר להיות אותו מפסידן גרוע שהכרנו בעבר (מול וובר או ריקארדו).
פטל איבד את ההילה של נהג מוביל המתמודד על האליפות ומסוגל לעשות ניסים. הוא מגיב רע לסיטואציה הכוללת העגומה של פרארי. הסקודריה צריכה עכשיו מנהיג, אבל אם פרננדו אלונסו לא הצליח, קשה לי לראות את פטל עושה זאת. השינוי צריך להיות ברמה הטכנית והניהולית קודם כל, ושם הדברים בבלאגן איטלקי גדול. רייקונן בינתיים יעיל בשקט, אבל גם מפה לא תבוא הישועה.
ריקארדו הוא המרוויח הגדול במירוץ. לא רק שזכה בו, אלא שניצח את בן קבוצתו הצעיר שהיה מהיר ממנו (ולמעשה המהיר ביותר בכלל בסטינטים ארוכים). ייתכן שרדבול העניקו את הנצחון לריקארדו ומנעו מורסטאפן באמת לנסות וזאת כהחזר על הטעות של הקבוצה שמנעה מריקארדו נצחון במונאקו השנה.
עם זאת, גם ורסטאפן הרוויח. הוא הוכיח מהירות ובגרות לכל אורך סוף השבוע. למעשה, הוא נכנס מתחת לעור של נהגים כמו פטל וגורם להם לעשות שטויות. מבחינות רבות, זה סוף שבוע שעשוי לסמן את תחילת ההתבגרות של מקס, מההבטחה הצעירה אל השורה הראשונה של הנהגים. נראה היה שבמהלך המירוץ הוא הצליח להתמודד עם התסכול שהוא מהיר יותר ונמנע מלעשות שטויות.
אלונסו אכן נתן מירוץ מרשים ביותר מבחינת ביצועים ועקיפות ומראה על ההתקדמות של מקלארן, אך אם יורשה לי לבחור דווקא בואלטרי בוטאס כנהג המירוץ. עם ויליאמס מאד בעייתית ובעזרת אסטרטגיה של עצירה אחת, הוא סיים חמישי לאחר שזינק מהמקום ה-11. פליפה מאסה מחוק, אבל אם לויליאמס יש עדיין סיכוי למקום הרביעי באליפות היצרנים, זה רק בזכות בוטאס. כיצד הצליח דווקא במירוץ הקשה ביותר מבחינת הצמיגים לנצח את שתי הפורס אינדיה במשחק שלהם? זה פשוט מרשים.
מאחור היו הרבה קרבות קשים ואסטרטגיות שונות, שמכולם יצא ג׳וליאן פאלמר ראשון. לטעמי, עדיין הנהג המרשים ביותר הוא פאסקל ורלין. במהלך המירוץ עלה הדיון בנהגים של ויליאמס לשנה הבאה וברור הוא שהקבוצה זקוקה לכסף. לעומתה, למרצדס יש כסף והסתכלות לטווח ארוך. השקעה מתבקשת היא לממן לורלין תקופה בויליאמס לפני המעבר לקבוצת היצרן. דמיינו את ויליאמס עם בוטס וורלין. זה מה שנקרא מצב של Win Win.
בסוף השבוע הקרוב אנחנו עוברים לאחד המסלולים האהובים והמאתגרים בסבב. לאור המהלומה שחטף המילטון במלזיה, יהיה זה קריטי כפל כפליים מבחינתו להכות בחזרה מיד ולהוכיח עליונות דווקא שם.