רשות המסים פרסמה דוח סקירה אודות מקבלי רכב צמוד בישראל לשנת 2020, ממנה עולה פרופיל די ברור למחזיקי רכב מהמעסיק: רובם המוחלט, 77% הם גברים, בני 40 פלוס ששכרם הממוצע הוא 29.3 אלף שקלים ברוטו והם בתחומי ההייטק. וכמה מרוויח שכיר שאינו מקבל רכב ממקום העבודה? כ-9300 שקלים בממוצע.
מפילוח הנתונים אין הרבה חידושים שכבר לא התוודענו אליהם במסגרת יחסי עובד-מעביד בשנים האחרונות. השיעורים הגבוהים ביותר של מקבלי רכב צמוד נגזרים מעשירוני השכר הגבוה במשק, וכן עולה כי רובם גויסו לתחומי שירותי מידע ותקשורת, תעשייה ומסחר ואילו השיעורים הנמוכים ביותר הם כמובן בענפי המסעדות (אירוח ואוכל), חינוך עם שיעור זעום של 1.3%, בריאות, רווחה וסעד עם 2.2%.
הגיל הממוצע, המדויק כך דווח לרשות המסים הוא 46.4 שנים למקבלי רכב צמוד ממקום העבודה, לעומת 39.1 שנים בקרב מי שאינם בעלי רכב צמוד ממקום העבודה. עוד נמסר, כי בשנת 2020, כ-316 אלף איש הוגדרו כמקבלי רכב צמוד ממקום העבודה, לעומת 4.2 מיליון שכרים שאינם בעלי הטבה זו.
בדוח נאמר, וגם בכך אין הפתעות דרמטיות, כי רכב צמוד מוענק בעיקר לשכירים בדרג גבוה שבין גילי 40-70, וכי שיעור הנשים שלהם רכב צמוד נמוך מגברים משמעותית.
הנוסחה לקבלת רכב ממקום העבודה מבוססת על שווי שימוש בשיעור בסיסי של 2.48%. רוב ציי הרכב היום מחושמלים (היברידיים, פלאג-אין או חשמליים לגמרי), ולכן ישנם הבדלים במיסוי המשכורת בהתאם לסוג ההנעה; רכב סטנדרטי עם מנוע בערה מחייב את השכיר לוותר על 3,472 שקלים משכרו, לעומת רכב היברידי במחיר זהה (נניח 140 אלף שקלים) שמחויב ב-2,972 שקלים.