הפתעה, דרמה גדולה, אוהדים בטירוף, שנאה שחורגת מעבר לספורט - כל אלה ודאי ייזכרו מהמשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב. כדורגל? ספק אם נזכור דבר כזה. לא היה משחק גרוע, ודאי לא בקנה מידה מקומי. הקצב היה טוב, המוטיבציה של שתי הקבוצות גבוהה ביותר, הזדמנויות פה ושם, שער ניצחון נחמד ודרמטי. אבל כדורגל - כזה שמשחקים במשך 90 דקות, או לפחות מרביתן, פסים יפים, דריבלים, הגבהות טובות, בעיטות איכותיות לשער, דאבל-פסים (רחמנא ליצלן)- מכל אלה כמעט שלא היה דבר.
האשמים הם בראש ובראשונה השחקנים היותר מוכשרים. במשך תקופה ארוכה סיפרו לנו שגילי ורמוט הוא עילוי. בעונה שעברה הוא אפילו שיחק ככזה. קשרנו לו כתרים כמעט היסטוריים. והנה, העונה הוא רק מזייף. ערן זהבי? לתת שערים נפלאים וחשובים הוא יודע, אבל מה מעבר? לעתים הוא מבצע פעולות חיוביות. הוא יודע לבעוט לשער, נע לא רע, אבל יחסית לשחקן העונה הוא בוודאי נותן מעט מדי מעבר לשערים החשובים. הפעם הוא לא נתן כמעט כלום. סלים טועמה גם היה בעבר עילוי טכני וכדורגלן אטרקטיבי. בעיקר בעבר. שי אבוטבול היה השחקן הטוב ביותר של הפועל אמש במרכז השדה. עם כל הכבוד למסירות הארוכות והדי מדויקות שלו, זה לא מספיק כדי להזיל ריר מול המרקע.
בן סהר פתח את המשחק נפלא עם פריצות של מהירות וכוח, אבל לאחר חצי שעה מקסימום הוא כבה. וגם לו חסרה הטכניקה שהופכת חלוץ בינוני-פלוס לגדול. טוטו תמוז? לו דווקא יש טכניקה ואפילו חוש ריח משובח לשערים, אך שכל יש לו פחות. אתמול הוא היה מהחלשים במגרש כולו. גם לשני המגנים של הפועל, דדי בן דיין ועמרי קנדה, יש איכויות טכניות, אך הם כמעט לא נתנו להן ביטוי. וכאן יש להזכיר כי קנדה כמעט לא פותח (בונדר הלא-טכני טוב ממנו) ובן דיין כבר בגיל מתקדם (בן 32) מכדי להפגין את איכויותיו ההתקפיות וההגנתיות באופן עקבי.
וכך סיכמנו את כישורי הפועל תל אביב, הקבוצה שעדיין נחשבת, ובצדק, לחזקה בארץ ואחת משתי המועמדות הבכירות לאליפות. בהקשר זה, חובה כמובן לציין כי מכבי חיפה משחקת עוד הרבה פחות משכנע ממנה.
•
בית"ר ירושלים הוכיחה, ואולי אף למדה, כי לא חייבים איכויות כדורגל משמעותיות כדי לנצח את הדאבליסטית. מספיקה מלחמה. עידן טל אף הגדיל לטעון כי "בהמשך הדרך צריך רק מלחמה". לא בטוח שהיא תספיק, אך היא בפירוש תעזור. כדורגל הוא בחלקו המשמעותי ריצה והקרבה. הפעם הייתה לבית"ר גם אחריות. עם זאת ראוי לזכור כי בעשרים דקות הראשונות הפועל הביכה אותה לא אחת ולא הייתה רחוקה מלכבוש. אם הייתה כובשת כנראה שוב היינו דנים בחולשתה היחסית של בית"ר. למרות שניצחה, בית"ר לא ממש הפגינה כדורגל - לפחות לא בהיבט הטכני.
אבירם ברוכיאן אמנם חזר להפגין מעט מכשרונו הטכני (כן, מעט, הוא מסוגל להרבה יותר) וסמואל יבואה שוב הראה עד כמה הוא מסוגל להיות חלוץ מסוכן, אך יתר הבית"רים, למעט המחליף הטוב שי חדד, בעיקר היו עסוקים בלשמור על הקיים. אריאל הרוש וכריסטיאן גונסאלס עשו זאת מעולה, אך הם שחקנים הגנתיים. הכוחות ההתקפיים שכמעט לא קיימים שיחקו כאילו 0:0 היא בהחלט תוצאה שתשמח אותם. בסוף בית"ר ניצחה משיתוף פעולה בין שני מצטייניה בהתקפה.
הניצחון אף הושג בצדק, אך מוטב לרוני לוי להעביר לשחקניו את המסר הבא: "אני גאה בכם. הקרבתם את הכל. עמדתם באומץ מול הקבוצה הטובה בארץ. אפילו נראיתם טוב מהפועל. אבל למשחקים הבאים אני רוצה שתהיו קצת יותר חופשיים לשחק כדורגל טכני. אתם מסוגלים לכך. אסור שזה יבוא על חשבון אחריות ומשחק חכם. אבל אני צריך מכם קצת יותר התקפה. ואני יודע שאתם מסוגלים לעשות את זה".
•
בית"ר לא תרד ליגה, אך היא עדיין נידונה לעבור עוד חוויות לא נעימות העונה. היא פשוט לא מספיק טובה. הפועל תרוץ בצמרת הגבוהה. צמד החלוצים ויתר שחקניה האיכותיים יכתיבו זאת. האם הפועל נותנת עונה פנטסטית? לא. האם בעונה שעברה הרשימה הרבה יותר? בוודאי. האם זה ממש משנה כרגע? לא, העיקר לזכות באליפות.
•
ואנחנו, הרוב הדומם שאינו אוהד הפועל ת"א או בית"ר ירושלים, התלהב מהדרמה, אבל חפץ בכל כך הרבה יותר כדורגל. לא רק אתמול. בכלל.