זהות במלכודת

משבר מקצועי של קבוצת כדורגל, כמו זה שחוות איחוד בני סכנין ובית"ר ירושלים העונה, עשוי להוות כר מרתק לסיפורים, אך לא כך הדבר בעבורן. קשה להיזכר בעונות ששתי הקבוצות האלה עוררו סביבן פחות עניין. אפילו היפרדות מסמלים כמאיר כהן ואורי מלמיליאן לא הצליחו לעשות את הפלא: ייצור עניין. נכון שליגת העל באופן כללי העונה משעממת במיוחד. נכון שרמת הכדורגל על הפנים וגם דרמות כמעט שאין. לכן, סיפור אבי נמני הוא ביי-פאר הכי גדול שהיה כאן השנה, ואיזה כדורגל היה בסיפור הזה. הרי מכבי של נמני שיחקה כדורגל זוועתי כבר כמה שנים, ועדיין נדמה כי כל ישראל התעניינה בסיפור הכשלון של האייקון, בעיקר כשפוטר.

הדבר הזה טוב למכבי תל אביב כי למרות שנמני היווה את מקור העניין העיקרי, הוכח שדברים שקשורים בקבוצה הזו עדיין מצליחים לרתק אומה. בית"ר, במובן זה, צריכה להיות מאוד מודאגת שסיפור הכשלון של אורי ועזיבתו לא יצרו כאן סיפור גדול. על סכנין ומאיר כהן אין בכלל מה לדבר. כיום האייקון של סכנין עומד בשערה של הפועל ראשון לציון, ואין פוצה פה.

הפיחות ברמת העניין סביב בית"ר וסכנין אינו טריוויאלי. המועדון הראשון נחשב עד לאחרונה למייצג האותנטי והפופולרי ביותר של ישראל השניה. של העמך והרחוב. בכל עיר ובכל שכונה. בית"ר נהנתה מפופולריות עצומה בכל רחבי המדינה בגלל מי שהיא. קבוצה אנטי-ממסדית, ולכאורה אנטי-אשכנזית ואנטי-כסף גדול. קבוצה של הרחוב שבעזרת לחימה וכדורגל יפה הצליחה לשלהב דמיון של אומה.

סכנין עשתה זאת בזעיר אנפין, אך באופן לא פחות מרשים. עד לפני עשור אף אחד מאיתנו לא הכיר אותה. מהי סכנין? עיר קטנה יחסית ועניה בצפון. אך בעזרת הכדורגל הצליחה איחוד בני סכנין לעלות על המפה. להציג כדורגל לא רע בכלל, מצליח (גביע המדינה), וכזה שמדגיש הרמוניה בין ערבים ליהודים שאינו על חשבון גאווה מקומית-דתית. איש הקסם של סכנין היה מאזן גנאים, כפי שאנשי הקסם של בית"ר היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה ומשה דדש בעבר. הם אלו שחצו את הרוביקון והצליחו לחדור למיינסטרים הישראלי מהכיוון החיובי. אלא ששני המועדונים עברו תהליכים שהפכו אותם לפחות רלוונטיים.

בבית"ר הסיפור מורכב. ימי הזוהר של שנות ה-80' וה-90' מזמן לא כאן. ניהול המפיות של דדש, שנחל הצלחה מקצועית מרשימה ביותר במרבית השנים, נאלץ לפנות מקומות לבעלי הון מסוג כזה או אחר שניסו לנצל את הפופולריות של בית"ר לטובתם. אם בתחילה שמות כמו גד זאבי או ארקדי גאידמק הצליחו לייצר סביבם סקרנות עצומה ואולי אף תחושת רומנטיקה בכך שטייקונים במימדיהם משקיעים ומתעניינים בבית"ר, די מהר הבינו כולם שאין להם עניין אמיתי במועדון. לכן הוא נותר כיום כמעט חסר כל, בעוד איציק קורנפיין מנסה לנווט את הספינה המאיימת לטבוע לעבר חוף מבטחים. אך מהו אותו חוף? עוד בעל הון שיזרים כספים לקבוצה עד שיימאס לו?

כיום ברור שכבר כמעט שנתיים אף בעל הון כזה לא חושף את פרצופו. מרבית המשקיעים הפוטנציאלים חוששים לגעת בבית"ר עם מקל - הן בגלל שמדובר בבור כלכלי ללא תחתית, או בחשיפה תקשורתית פסיכית, או בסכנה תדמיתית אמיתית. כיום המיינסטרים הישראלי, בוודאי התקשורתי, סולד מבית"ר, מאחר שהיא מיוצגת לרוב על ידי אוהדיה האלימים והגזענים. המלה "קומץ" הפכה לאירונית מזמן.

לכן קורנפיין נכנס למלחמה מול האוהדים, כי הוא מבין שאלמלא שינוי יחס מהותי מצדם אין עתיד לבית"ר. אולי כדי להוכיח כי הוא אכן רציני במטרתו, עליו להחתים לפחות שני שחקנים ערבים לבית"ר - יהיה זה אקט שיזכה להד תקשורתי עצום, וברובו הגדול מפרגן. והוא יוכיח למשקיעים פוטנציאלים כי אכן נבנית כאן בית"ר חדשה. מעודכנת וטולרנטית יותר, ואלימה הרבה פחות.

גם האתגר הניצב בפני חסן אבו סאלח וחבריו להנהלת סכנין מורכב. בשנים האחרונות הם איבדו את תדמיתם כקבוצה חיובית שמייצגת מגזר בצורה מחמיאה. הם הפכו לשכונה. קבוצה שלא משלמת משכורות לשחקניה, מחליפה מאמנים כמו תחתונים, ומגובה בכמות הולכת ופוחתת של אוהדים. לסכנין לא תהיה תקומה בלי כוחות מבחוץ. הכסף בתוך העיר הקטנה והעניה לא ישאיר אותה מעל המים. היא זקוקה לכסף של ערביי ישראל, של הקהילה העסקית (סלקום וספונסרים אחרים) ושל עשירי קטאר (איצטדיון דוחא) כדי לשרוד.

לכן, סכנין צריכה לפעול בשני מישורים: לחזק את מעמדה כקבוצת דו-קיום (למען הפופולריות בישראל והכסף מהקהילה העסקית) ובאותו זמן לחזק את מעמדה כקבוצה ערבית כל-ישראלית. המשמעות היא הפניית הרבה יותר משאבים למחלקת הנוער, גם על חשבון הקבוצה הבוגרת, כדי לקלוט הרבה יותר כשרונות צעירים ערבים מאיזור הצפון. זאת כמובן במקביל לצירוף של שחקנים יהודים מתאימים. כשמיטב הכשרונות הערבים בישראל ישחקו בסכנין, היא גם תהיה קבוצה הרבה יותר איכותית וגם כזו שממותגת ומאופיינת הרבה יותר נכון.

סכנין ובית"ר חייבות לנצל את המשבר הנוכחי והעמוק כדי לשנות ובעיקר להעשיר את זהותן. לא יעשו זאת, ומצבן עוד יכול להיות הרבה יותר גרוע.