עסקת חבילה

לפני שלוש שנים וחצי, כשאבי נמני התקשר לאלי כהן לומר לו כי הוא לא מאמן יותר לאחר המחזור השני, עשה זאת המנהל המקצועי בשליחות הבעלים לוני הרציקוביץ' ומגייס הספונסרים, ולמעשה שותפו של הרציקוביץ' באותה העת, רוני מאנה. "ההחלטה הייתה שלי ושל לוני", משחזר מאנה. "נמני לא התנגד, אבל זו גם לא ממש הייתה יוזמה שלו. בכל מקרה, היה ברור שהוא מתקשר להודיע. כך היה יותר קל לכולנו". חודשים ספורים לפני המקרה נמני עוד היה שחקן של כהן, אך גם ככשיחק היה הבוס של המאמן. "אבי היה מנהל מקצועי עוד כשהיה שחקן", מציין מאנה. "מבחינתנו, זה היה ברור. לוני כבר לא היה בעניינים ולי היה ברור שאבי, ביחד איתי, הוא הבוס של מכבי. לא הייתי מעז ללכת נגד אבי וגם לא רציתי ללכת נגד אבי. להיפך. מבחינתי, אבי היה מכבי".

מאנה גייס בעבור מכבי, לדבריו, כ-20 מיליון שקלים, אך כפי שהוא ציין: זה לא משנה מי השקיע או השיג את הכסף. הבוס האמיתי היה נמני. "ככה זה במכבי", הוא מסביר. "יש לך שחקן שנתן כל כך הרבה למועדון. שהאוהדים מעריצים רק אותו. אוהבים אותו כל כך. וגם אבי אוהב את מכבי בדיוק באותה מידה. זה דו-סטרי. לכן, בלי אבי אין מכבי. ותראה שגם עכשיו ישתו לבעלים החדש את הדם. אני נגד זה, אבל זה מה שיקרה. נמני יחזור למכבי עוד שנתיים-שלוש מקסימום, כבעל הבית".

עוד חזון למועד, אך אם התרחיש של מאנה יתגשם - ונודה על האמת, שמענו מופרכים ממנו - אז נמני בסך הכל יחזור למצב שהוא די מוכר - הוא הבוס, רק שהפעם לא יהיה צורך באחיזת עיניים. כי למעשה כבר 15 שנה, מאז אמצע שנות ה-90', נמני הוא המחליט העיקרי במועדון. "אנשים למעשה לא מודעים לזה", טוען מאמן עבר בקבוצה, "אבל כשדרור קשטן פוטר לאחר הדאבל של עונת 95/6', זה היה לא מעט בגלל ערבוב של אבי, שכבר היה שחקן בכיר מאוד, מאחורי הקלעים כדי להחזיר את אברם גרנט. אז נכון שגרנט ולוני היו קרובים, אבל גם לאבי היה שם משקל לא מועט. דרור (קשטן) יודע את זה ולכן הוא בקשרים מאוד לא קרובים עם נמני כל השנים".

גרנט, המאמן שלקח עם נמני הצעיר שתי אליפויות ולמעשה משח אותו למנהיגות וגדולה במכבי, תמיד היה המנטור של אבי. בין השנים 1996-2000, הכושלות מקצועית במועדון, היחסים בין גרנט לנמני התהדקו. לטענת שחקני עבר בכירים במועדון, האקט הראשון שהשניים רקחו אצל הבעלים הרציקוביץ' היה להיפטר מאיציק זוהר, שעבר לבית"ר ירושלים מיד עם הצטרפותו של גרנט. אך מעמדו של נמני כשחקן מס' 1, ולמעשה היחיד שמזוהה עם הקבוצה, קובע שנתיים לאחר מכן עם פרישתו של ניר קלינגר ועזיבתו של אמיר שלח, שני מנהיגים שהסתכסכו עם נמני וגרנט (שלח).

במעמד כזה הצליח נמני לצאת מנצח מההתנגשות עם שלמה שרף שנתיים מאוחר יותר, למרות שמקורבים להרציקוביץ' טוענים כי "אולי לאבי היה משקל בהחלטה לפטר את שלמה, אבל צריך לומר את האמת: לוני מאוד לא הסתדר עם שרף עוד ממחנה האימון ולכן הוא רצה להיפטר ממנו בכל מקרה. אין ספק שלגיבוי מנמני הייתה משמעות, כי זה אומר שגם הקהל יתמוך במהלך כל כך קיצוני - פיטורים של מאמן אגדי לאחר מחזור שני". ניר לוין, שאימן שנתיים עד הגעתו של קלינגר, הבין כי נמני הוא הבוס, אך בין השנים 2000-2002 החלו היחסים בין נמני להרציקוביץ' להידרדר. איש מקצוע בכיר שעבד במכבי באותן שנים מספר כי "היו לכך שני מקורות. הראשון, לוני גילה כי רבים מהאוהדים שהפגינו נגדו במשך שנים, גם בסמוך לבית שלו, מוזמנים לאירועים משפחתיים של אבי נמני. השני, נמני היה שחקן יקר מאוד וכל הזמן היו עניינים עם דמי ההשאלה שלו וכרטיס השחקן. לוני התחיל להיות מאוד מתוסכל".

ברוח זו החליט הרציקוביץ' להחזיר את קלינגר למועדון ולמנות אותו למאמן. כאן נמני איבד מכוח ההשפעה שלו ומעמדו, בכל המובנים, החל להידרדר. אלא שלאחר שנים שבהן בנה מעמד של אייקון אצל אוהדים - בשל הצטיינותו על כר הדשא, העובדה שהורחקו כל הסמלים האחרים כולל שחקני בית רבים שנאלצו לצאת לגלות בגיל צעיר, וגם בגלל שפקד כמעט כל חתונה, ברית, בר מצווה או לוויה של כמעט כל אוהד - הצליח נמני ליצור לעצמו "צבא. פלוגות שלמות של אוהדים-חיילים, שכל תפקידם היה למרר את חיי לוני, קלינגר וכל שחקן אחר שטופח על ידם", לדברי בכירים במועדון. בסיטואציה זו חש לוני שאין בפניו ברירה והוא חייב הפעם להוציא את נמני לגלות.

על מה שהתרחש בין השנים 2003-2005 (שבהן נמני שיחק בבית"ר ירושלים) בחייהם של הרציקוביץ' וקלינגר עוד אולי ייכתבו ספרים וייעשו סרטים. וגם אם לא, וחבל שכך, כל מי שמדבר עם השניים או עם חבריהם מבין כי הם עמדו בסימן של התקפה עקבית וברוטאלית מצד אוהדים, עיתונאים וגורמים נוספים. "זה הזמן שלוני החליט שמפעל חייו נסגר", מתאר חבר קרוב של הרציקוביץ'. "זהו, הוא נכנע. לא היה אכפת לו יותר ממכבי. כשהחליט להחזיר את נמני ב-2005, זה היה רק בגלל שהוא הבין שלו כבר לא יהיה חלק בעתיד. עכשיו רק צריך לשקם את המועדון מבחינה כלכלית-תדמיתית כי בשנתיים האלה מכבי הפכה לדבר שאף אחד לא רצה לגעת בו. לכן לוני הסכים לפרויקט הגלאקטיקוס, שהיה בכלל תכנון של דייויד פדרמן, ולכן בעיקר הסכים לחזרתו של נמני. כדי שיחזור השקט ליציעים ובתקשורת, והוא יוכל סוף סוף למכור את הקבוצה".

ההחלטה של הרציקוביץ' השתלמה לו בכמעט 90 מיליון שקלים ששמו מאנה ומאוחר יותר אלכס שניידר. וכיוון שנמני החזיר את השקט למועדון ולמעשה גרם לשיקומו התדמיתי-כלכלי, ברור היה כי השניים ראו בו חלק בלתי נפרד מההווה והעתיד. אם מאנה טוען כי "אין מכבי בלי נמני", אז שניידר פשוט אומר: "גם אני שמתי לב שאבי הוא חלק חשוב מאוד בקבוצה. אף אחד לא מכיר אותה טוב כמוהו. אף אחד לא מדבר אל האוהדים כמוהו. הוא אוהב את מכבי אהבה אין-סופית. הייתי אומר, אפילו מעבר לכסף. לכן אני ראיתי לנכון שהוא יהיה המנהל המקצועי. נכון שמכבי לא הצליחה אז תחת הנהגתו והנהגתי, אבל חשבתי שצריך סבלנות".

כמו עם מאנה, גם מול שניידר הצליח נמני לרקום יחסים חיוביים. המנהל המקצועי היה מוזמן לכל האירועים ששניידר ערך בארץ ונוצרה ביניהם כימיה, למרות היחסים הבעייתים מול אביב בושינסקי, שביחד עם מאנה הביא את שניידר למכבי. גורם בכיר שהגיע ביחד עם בושינסקי למכבי מספר כי "יש הבדל תהומי בין אבי לאביב. למרות שבושינסקי חשב שנמני אוחז את מכבי באחיזת חנק כלשהי שהיא לא טובה, לא היה סיכוי ממשי להיפטר ממנו. הרעש והבלאגן והשליליות יהיו חזקים מדי. לכן, אבי נמני הוא בילט אין".

זו גם הייתה התחושה בתחילה של הבעלים הבא, שגם הוא הגיע בתיווכו של בושינסקי. "מיטשל גולדהאר לא ידע דבר על כדורגל ישראלי וגם לא ידע מי זה אבי נמני. אבל בניגוד לשניידר, שדי התרשם מנמני, גולדהאר לא ממש הבין מה הביג דיל מהרגע הראשון", טוען אדם בכיר מאוד במערכת. "ברור שהסבירו לו מי זה נמני ומהן המשמעויות, וגולדהאר בחור פיקח שמיד הבין. אבל לא נוצרה שום כימיה בינו לבין אבי. כי אחרי הכל נמני זה לא גרנט, שיודע לערבב נשיאים ובעלי קבוצות ומסוגל גם להרשים את רומן אברמוביץ'. אין לנמני את הקלאס והפינס הזה. יש לו איכויות כריזמטיות, אבל הן פועלות בעיקר על אוהדים".

לכן גולדהאר נפגש במהלך הקיץ עם דרור קשטן, אולי הקורבן הראשון של נמני. רבים מתארים זאת כהצעת עבודה, אך בסביבת גולדהאר נשבעים כי "הוא רצה בסך הכל לקבל עוד אינפורמציה על הכדורגל הישראלי ומכבי מאדם שהוא בר סמכא". על כל פנים, גולדהאר כבר לא היה מוכן להסתפק בנמני כמקור הידע היחיד שלו. אבל חשוב לזכור: לא רק שנמני לא פוטר במהלך הקיץ, אלא הוא גם קיבל לידיו תקציב ורשות לקבלת החלטות (מקצועיות) ברמה חסרת תקדים. ולאחר ארבע שנים כושלות כמנהל מקצועי, הוא זכה לעוד 16 מחזורים. והתוצאות ידועות.

כיום אבי נמני בחוץ ומיטשל גולדהאר הוא השליט הבלתי מעורער, ואף היחיד, של מכבי תל אביב. אך אם לשפוט על פי 15 השנים האחרונות, אז מוקדם מאוד להספיד את נמני. כמעט בכל העימותים והקרבות שלו בנוגע למכבי הוא ניצח - עמיתים, מאמנים ובעלים. אולי, באמצעות אוהדים, עיתונאים וגורמים נוספים הוא יצליח להכריע גם את המיליארדר הקנדי.