פרימו מסכם סיבוב

אחרי שמכבי ת"א והפועל ב"ש סגרו רשמית את הסיבוב, הגיע הזמן לסיכומי ביניים. זו העונה השניה ברציפות שמשחקות 16 קבוצות, ולדעתי זה יתרון. בשנה שעברה כולם התלוננו על ליגה של 16 קבוצות וקיזוז ובסוף קיבלנו את אחת העונות הכי דרמטיות בכדורגל הישראלי עם אלופה ויורדות בדקה ה-90 של המחזור האחרון. אז נכון שיש משחקים עם פערים גדולים, אבל יש גם משחקים גדולים ולא צפויים. למשל, ה-2:4 המרהיב של קרית שמונה על הפועל ת"א וה-1:3 של עכו על מכבי. על פי הסיבוב הראשון, נראה שגם העונה תהיה לנו דרמה מותחת עד השריקה האחרונה, ממש כמו בעונה שעברה. היו לנו הרבה מאוד הפתעות, הן מבחינה אישית והן מבחינה קבוצתית, ולולא ליגה של 16 קבוצות, כנראה שלא היינו רואים חלק מהן.

שחקן הסיבוב: דודו ביטון (הפועל פ"ת)
מלך שערי הליגה עם 12 שערים, שמשחק בקבוצה חלשה מאוד שתתמודד נגד הירידה. יש לציין שביטון, שכבש 12 מ-15 השערים של הפועל פ"ת, לא משחק בהרכב עם שכטר או ורמוט, קטן או רפאלוב, עטר או בוזגלו. כל הגולים הם נטו שלו ולכבוש 12 שערים בהפועל פ"ת זה קשה פי שלושה מלהבקיע אותה בקבוצה כמו מכבי חיפה. העובדה שהפועל פ"ת לא במקום האחרון עם רגל וחצי בלאומית, היא רק בזכות דודו ביטון.

השחקן המאכזב: בן סהר (הפועל ת"א)
בתחילת העונה אלי גוטמן החמיא ואף אמר לחלוץ, שהגיע מאירופה, שהוא מתאים להפועל יותר מאשר ברק יצחקי. זהו השחקן היחיד שקיבל את התואר ספורטאי עילוי. בן סהר הגיע לקבוצה שהכי קל להתחבר אליה, שבה כל חלוץ פורח ומגיע למצבי הבקעה בכל משחק, ראו דוגמת טוטו תמוז. בשבת האחרונה ראינו איך בן סהר לא היה מסוגל להבקיע אפילו מקו השער. כשרואים את הבעות הפנים של גוטמן אי אפשר לטעות וניתן להסיק שגם הוא היה מיואש לא אחת מבן סהר.

מאמן הסיבוב: אלי כהן (הפועל עכו)
ללא מגרש ביתי, ללא תקציב, עכו משחקת כדורגל ממש מהנה. רואים את טביעת היד של המאמן בכל פינה במגרש. תענוג לראות את הקבוצה שמנצחת תוך כדי מתן תצוגות נהדרות של 3 שערים בכל משחק. הפועל עכו היא המרעננת הרשמית של ליגת העל וכל המחמאות הולכות למאמן.

המאמן המאכזב: דרור קשטן (בני יהודה)
קשטן הוא המאמן הוותיק ביותר בליגת העל שמחזיק בשיא התארים בכדורגל הישראלי. הוא קיבל את נבחרת ישראל ומשום מה רצה להמשיך את דרכו כמאמן בקבוצה בינונית, אבל ככל שנקפו המחזורים ראינו שזה לא מתחבר ולא מסתדר. קשטן כשל בגדול. לאוהדי בני יהודה מגיעים יותר שערים ויותר נקודות והכל באחריות המאמן. בעמדת המאמן המאכזב, חייבים לציין גם את אורי מלמיליאן, שגם לו הייתה קבוצה מצוינת והוא לא ידע להוציא ממנה יותר. השיא מבחינתו שלמרות שהאשים שחקנים בבגידה, הוא לא העיף אותם מהמועדון. הקטע המשמעתי הוא הרבה יותר חשוב ממשחק אחד טוב יותר או פחות.

ההפתעה: הפועל עכו
ללא מתחרים. עם שחקנים מאוד אלמוניים בהרכב דוגמת ג'אקו ערפאת ורועי דיין, שלא מצאו את מקומם בקבוצות גדולות בליגה, עכו נמצאת בצמרת. ראדי, שלא רצו אותו בבני יהודה, הוא אחד הקשרים הטובים כיום ועוד שחקנים טובים כמו בן בנימין ושמעון הרוש שללא ספק היו בליגה הלאומית אלמלא הייתה ליגה של 16 קבוצות. כל הכבוד לשחקנים החל מהשוער דודו גורש ועד אחרון שחקני הספסל.

הרגע המרגש: הפרידה מדגלאס דה סילבה
הרגע המרגש ביותר התרחש רק בשבת האחרונה כאשר דה סילבה נפרד מאלפי אוהדי הפועל. אין ספק שהוא היה תפור על הקבוצה כמו כפפה. הוא התקדם ממשחק למשחק, משבת לשבת, וחבל שבהתאחדות לא איזרחו אותו, כי היה יכול להיות לנו בלם מצוין לנבחרת. דה סילבה היה אחד השותפים הבכירים לזכייה בדאבל ואהוב מאוד על הקהל. אין רגע יותר יפה משחקן שכובש במשחק הפרידה שלו. למרות זאת, ציפיתי מדה סילבה שישחק בקבוצה טובה יותר מהפועל ת"א, וזלצבורג היא קבוצה פחות טובה. אבל הוא דאג לביתו וסכום הכסף אכן מפתה מאוד. כלכלית - הוא עשה צעד אדיר.

הרגע המגעיל: הנפילה של הקוון אורן בורנשטיין
ללא תחרות הקטע של נפילתו של הקוון אורן בורנשטיין במשחק בין אשדוד להפועל באר שבע שבעקבותיו הופסק המשחק ואשדוד ספגה הפסד טכני הוא המגעיל ביותר. אנחנו עדים מדי שבוע לקהל מטומטם שזורק חפצים וכל הבא ליד למגרש. כל שבוע מישהו היה יכול להתפתל מכאבים ולגרום לפיצוץ המשחק.

האיש הכי מעצבן: דריו פרננדס (בית"ר ירושלים)
לפני פתיחת העונה בית"ר עשתה מעל ומעבר כדי שפרננדס יבוא וישדרג אותה. אבל מהרגע שהוא חזר לבית וגן יש רק צרות ובעיות. מבחינה מקצועית הוא לא היה פקטור ורק הרגיז את המערכת ופגע בה והשיא היה שהוא נכנס כמחליף ביחד עם איילי במשחק מול הפועל פ"ת ולאחר מכן מלמיליאן האשים אותם בשביתה איטלקית. מצפים משחקן זר שיתרום לקבוצה, אבל בוודאי שלא יזיק. והוא גרם נזק רב לבית"ר בסיבוב הראשון. דריו - לך תמצא את מקומך בקפריסין או יוון ואנחנו נסתדר מצוין גם בלי שחקנים כמוך.

ההנהלה המאכזבת: בני סכנין
שתי הנהלות מאכזבות היו לנו. הנהלת הפועל ת"א עם כל חילוקי הדעות בין הבעלים והנהלת סכנין. הפועל כקבוצה הצליחה עד עתה להתגבר על הסכסוך בין טביב להראל ועד היום זה לא השפיע על כר הדשא ולא חלחל לשחקנים. ולכן אנשי סכנין שפיטרו מאמן על גבי מאמן ולא נתנו שקט לקבוצה הם המאכזבים הגדולים. לא סתם אוהדי סכנין מאשימים את ההנהלה במצב הקבוצה ולא את השחקנים והמאמן. והשיא היה שאחרי כל הבעיות וההפסדים, ההנהלה עוד דורשת מהשחקנים לקצץ. ההנהלה היא האשמה הבלעדית במצב הקבוצה.

נבחרת הסיבוב: וינסנט אניימה (הפועל ת"א); סאבו פאביצ'ביץ' (מכבי ת"א), דגלאס דה סילבה (הפועל ת"א), סלאח חסארמה (עירוני ק"ש), שמעון הרוש (הפועל עכו); ערן זהבי (הפועל ת"א), גילי ורמוט (הפועל ת"א), אלרואי כהן (עירוני ק"ש); עומר דמארי (מכבי פ"ת), דודו ביטון (הפועל פ"ת), ג'אקו ערפאת (הפועל עכו).

הסיבוב הבא: המון סימני שאלה ישנם לקראת הסיבוב השני. אחד הגדולים שבהם זו מכבי ת"א. עם כל הביקורות על נמני, התקציב והיכולת, הצהובים רחוקים בסה"כ רק 5 נק' מהמקום הראשון. לעומת מכבי חיפה והפועל ת"א, מכבי הייתה צריכה לחבר שחקנים ובסיבוב השני התירוץ הזה לא יעמוד לרשותה. אין ספק שהאלופה תצא מבין שלוש המוליכות.

סימן שאלה נוסף הוא קצב צבירת הנקודות של עכו וקרית שמונה, האם הן תצלחנה לשמור על אותה יכולת שתשאיר אותם בפלייאוף העליון? לגבי התחתית: מבין ארבע הקבוצות, ר"ג, אשקלון, סכנין והפועל פ"ת, שתיים מהן תרדנה ועוד אחת תלך למבחנים. קשה לדעת מי תהיה זו שתרד.

במרכז הטבלה ישנן קבוצות כמו מכבי פ"ת, נתניה, אשדוד, ב"ש והפועל חיפה. אלו קבוצות "לא בשר ולא חלב", ומעניין לראות האם וכיצד הן יתקדמו. ונסיים בבני יהודה: מנהלי הקבוצה שוללים כל אפשרות של פיטורי המאמן. אני רק רוצה להזכיר להם שבעונה בה הם שללו את פיטורי ניצן שירזי ואלי כהן הם היו בדרך הבטוחה ללאומית ורק כשהם הרגישו שהקבוצה גוססת והחזירו את חזי שירזי ויעקב אסייג, הקבוצה ניצלה. חזי מגן ומשה דמאיו - זו לא בושה להודות בטעות.