"לא טעיתי כשבעטתי באוהד". לאן נעלם קובי מוסא?

הסיבה שעבר למיאמי ("רואה מה נהיה בישראל"), הבן המוכשר ("קבוצות באירופה פנו"), המפגש המפתיע עם ליונל מסי ("צמרמורת"), הזיכרונות ממכבי ת"א ("הילד שלי יהיה רק שם"), ניסיון החיסול והתשובה המפתיעה לשאלת המאמן הכי גדול שאימן אותו. המכביסט שובר שתיקה

עומר שרעבי
עומר שרעבי
עיקבו אחרינו
Getting your Trinity Audio player ready...
שנה גודל פונט א א א א
תעשו ניסוי: חפשו בגוגל את השם "קובי מוסא". אתם יודעים, כדורגלן העבר שגדל במכבי ת"א והיה חלק מאחת התקופות המפוארות בתולדות המועדון הצהוב. בכל זאת, כנראה שהתוצאות לא הובילו אתכם מיד לרגעים הגדולים או להישגים הספורטיביים שלו על הדשא.

כנראה שהתמונה הראשונה שתקפוץ מול עיניכם היא תמונת הבעיטה המפורסמת באוהד הפועל ת"א בדרבי במחזור האחרון של עונת 2006/07. כותרת אחרת חוזרת לקיץ 2003, אז סולק ממחנה האימונים שערכה באוסטריה מכבי ת"א המפולגת בין אבי נמני לטל בנין. בהמשך, כותרת מטלטלת במיוחד תספר שקובי מוסא ניצל מניסיון רצח בפברואר 2017 - אז הוא שהה באימון כדורגל ברמת השרון, ובמזל גדול המשטרה ניטרלה מטען חבלה מתחת לרכבו. 
"מפריע לי ששופטים אותי ומזלזלים במה שעשיתי, בלי להכיר אותי באמת", הוא מספר, "בן אדם שעושה עליי גוגל ועולים לו רק כתבות ודברים של שטויות, זה טבעי שהוא לא יודע מי אני באמת ואז כשמכירים אותי רואים שזה סיפור אחר. אני מרגיש שזה הפספוס שלי, עשיתי משהו בכדורגל, זה חלום של כל ילד לשחק בדרבי בגיל כזה צעיר, זה חלום לקחת שני גביעים ואליפות במכבי ת"א, המועדון הכי גדול בישראל, ולשחק בליגת האלופות. עשיתי דברים שהרבה לא עשו וזוכרים לי בעיקר את כל מה שהיה מסביב".

אחרי שנים של שתיקה. קובי מוסא, שיחגוג השנה יום הולדת 45, פותח את הלב בריאיון מיוחד לערוץ הספורט. מגן העבר מספר על החיים החדשים בארצות הברית ("אפשר להצליח פה הרבה יותר מאשר בארץ"), חוזר לבעיטה בדרבי ("כואב שזה מה שזוכרים, אבל זו לא הייתה טעות"), ההופעות בליגת האלופות ("הרגשתי שאני בחלום"), האכזבה מניר קלינגר ("בגללו עזבתי את מכבי") ודור העתיד שהוא מצמיח במיאמי ("הבן הקטן שלי עושה דברים שלא הייתי קרוב לעשות כשהייתי בגילו").

קובי מוסא, מה שלומך בימים אלה - איפה אני תופס אותך?
"אני גר במיאמי, באפריל אהיה בן 45 ועדיין אני משחק פה שלוש פעמים בשבוע בליגה עם שחקני עבר. אחרי הפרישה הייתה לי מחשבה ללכת לאימון, אבל לאשתי היה חלום לעבור למיאמי עוד כששיחקתי. הגענו לפה לחופשה, החלום שלה היה להישאר פה ולא היינו יכולים כי עדיין שיחקתי בארץ. כשפרשתי, החלטנו לנסות ותוך כדי חשבתי לעצמי: 'אין סיכוי שנעבור למקום אחר', אפילו לא מכרנו או השכרנו את הבית בארץ במשך שנתיים, חשבתי שנחזור. מיאמי זה ממש כמו ישראל, רק עם תנאים הרבה יותר טובים וחיים הרבה יותר רגועים. אפשר להצליח פה הרבה יותר מאשר בארץ. אני הכי ציוני ואוהב כל כך את המדינה שלי, אבל רואה מה נהיה בישראל. כמו הרבה ישראלים שעברו לכאן, כשאני כאן אני חושב על העתיד של הילדים שלי ועושה שיהיה להם יותר טוב".

עד כמה הילדים שלך מחוברים לכדורגל?
"יש לי ארבעה ילדים, כולם משחקים. הגדול כבר בן 17, הוא הולך בשנה הבאה לקולג'. עד גיל 10 וחצי הוא היה במכבי ת"א. יש לי ילדה בת 14 שגם משחקת מדהים, ילד בן 12, שמשחק עם ילדים מעל הגיל שלו ויש את הילד הקטן - ליאן בן ה-8. הוא מוכשר ברמה חריגה ובאמת עושה דברים שאני לא חלמתי לעשות. אני רואה אותו באימונים ובמשחקים... הייתי שחקן מקצועי ושיחקתי ברמות הכי גבוהות ולא הייתי קרוב לעשות 10% ממה שהוא עושה. פתחתי לו אינסטגרם ופתאום קבוצות באירופה התחילו לפנות אלינו שיגיע להתרשמות. השבוע הוא זכה בטורניר בפלורידה. זו הרגשה בשבילי כאילו שאני משחק והקבוצה שלי מנצחת. זה אפילו יותר עוצמתי כשמדובר בילד שלך. גם עכשיו אני מדבר על זה וזה מטורף".


אז פרשת ממשחק, אבל לא סיימת עם הכדורגל…
"כשהגענו לכאן לא ידעתי עד כמה הכדורגל פה בהתפתחויות. לפני שנים, הכדורגל הגיע למיאמי והוא חזק מאוד כאן. יש פה פוטנציאל גדול, המון ילדים מוכשרים ממשפחות שהגיעו מדרום אמריקה. המועדונים הכי גדולים באירופה הקימו כאן אקדמיות. הבן הקטן שלי משחק בקבוצה של בלז מטווידי (אלוף העולם עם נבחרת צרפת ב-2018) וקירן גיבס (שחקן ארסנל לשעבר). זו האקדמיה של שניהם וחוץ מהעבודה המקצועית שלהם עם הילדים, בהמשך הם יכולים להפוך לסוג של סוכנים שלהם. הם מוציאים שחקנים לאירופה כבר בגיל 12". 

וביום-יום, מה אתה עושה בארה"ב?
"לצד הילדים, יש לי את העסק שלי. לפני שלוש שנים הקדמתי במיאמי מתחם של פאדבול - זה סוג של טניס-רגל, דומה לפאדל רק שמשחקים עם הרגליים והראש. לפני כמה חודשים ליאו מסי התאמן אצלי. בהתחלה הגיעה אלינו מפיקה שארגנה את יום ההולדת של הבן שלו. היה משחק של נבחרת ארגנטינה באותו הזמן, אז לא ידעתי אם הוא יבוא. בינתיים, אנטונלה והילדים שלו באו, פתאום מסי נכנס, למקום שלך, אתה יודע מה זה עשה לי בגוף? צמרמורת. על הקירות במתחם יש גרפיטי של כדורגל וציורי קיר. הצגתי לו ציור שלו על הקיר שלי ושאלתי: 'איך יצא?' הוא התלהב ומאוד התרגש ובסופו של דבר היה 5 שעות במקום. אחרי שפגשתי אותו, הלכתי והתקשרתי לאמא שלי בהתרגשות. לא עיכלתי שהוא בא אליי לעסק. הפרוייקט הבא הוא לבנות בית ספר לכדורגל, עם מגרשי כדורגל סגורים שיתאימו לכל השנה ובכל מזג אוויר. הביקוש כאן הוא אדיר, כולם רוצים לפתח את הילדים שלהם דרך הכדורגל ועבורי זו זכות לעזור לילדים ולהתעסק בזה. הכדורגל זה מה שאני מכיר מגיל אפס ואוהב לעשות".


כשאתה מסתכל על הבן הקטן שלך ועל הכישרון שלו, אין איזה חשש שייכנס לעולם הכדורגל? אולי סוג של פחד שהכדורגל יפגע בו? 
"ממש לא. קודם כל, הכישרון שלו יכול להביא אותו הרבה יותר רחוק ממני, אבל הכל עוד יכול להיות, הוא צריך לעבוד קשה, הוא צריך אופי. אבל הכדורגל הוא הרבה מעבר למשחק. גם אם הילד לא יצא שחקן, המשמעת של כדורגל, המחויבות, ההרגשה של ניצחונות והפסדים - זה בונה אותך. הילד שלי שעכשיו בן 17 משחק כדורגל והוא בפגרה מבית הספר. כאן בארה"ב, בגיל 15 כולם כבר עם רישיון, בחופש, יוצאים בלילות. אבל הוא יודע שיש לו אימון בבוקר בים ואימון אחה"צ, אז הוא לא יכול לעשות שטויות. הוא יודע שאם לא ישן טוב ואוכל טוב, הוא לא יוכל להתאמן. זו משמעת שלא מקבלים במקום אחר".

למרות שלא שיחק במדיה לאורך כל הקריירה, אין ספק שמכבי ת"א היא מועדון חייו של קובי מוסא. במדים הצהובים הוא זכה בשלושה תארים, ערך למעלה מ-100 הופעות, כולל משחקי דרבי גדולים ושתי הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות - כולל הניצחון 1:2 על אייאקס בנובמבר 2004 באצטדיון רמת גן. היום, כאוהד, הוא ממשיך ללוות את הקבוצה ולא מפספס אף משחק גם ממסך הטלוויזיה במיאמי.

היית רק בן 22 כששיחקת לראשונה בליגת האלופות, איך זה הרגיש?
"זה היה סוג של חלום. באותה התקופה היינו משחקים בפלייסטיישן עם הקבוצות ששיחקנו מולן במציאות, פתאום את עומד במנהרה עם השחקנים ששיחקת איתם בפלייסטיישן. יובנטוס של אז הייתה כמו ריאל מדריד או פ.ס.ז' של היום. זו הייתה קבוצה שבה כל אחד יותר כוכב מהשני. שיחקנו גם מול באיירן מינכן ואייאקס, בשתי הקבוצות שיחקו כוכבים גדולים. פתאום אתה עומד איתם במנהרה וזה היה מטורף. צריך לזכור שגם באמת עשינו דברים יפים בקמפיין הזה, היינו ילדים שגדלו יחד במחלקת הנוער ופתאום שיחקו באלופות. ב-5 או 10 הדקות הראשונות היינו יחד במגרש וזה הרגיש כמו חלום, אחר כך זה עבר והצלחנו להשתחרר".

קח אותי דווקא לתחילת העונה שלפני, בקיץ 2003, היו בעצם שתי קבוצות בקבוצה אחת?
"וואו. העונה עם טל בנין ואבי נמני - זו הייתה עונה מטורפת. במחנה האימונים היינו ממש מחלוקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת מתחממת פה, קבוצה אחרת שם. היום אנשים לא יאמינו שהיה דבר כזה בקבוצת כדורגל. משחק אימון במחנה? ה-11 לא עושים מתיחות ביחד, חצי פה - חצי שם. זה היה משהו לא רגיל, משהו שאסור שיקרה בשום מועדון בעולם. בקבוצה צריך לתמוך אחד בשני ולהיות אחד בשביל השני, ממש הייתה מחנאות".

ואיפה אתה היית בכל הסיפור הזה? באיזה צד?
"אני הייתי שעיר לעזאזל במחנה האימונים. לא אשכח את האימון הזה. היה גשם ובלאגן, כל פעם פאול מצד לצד. תוך כדי המשחק עשיתי גליץ' על ברונו רייס, הוא היה חבר שלי, כל היום בילה אצלי בבית, אבל הוא היה מחובר לטל בנין, ואני כאילו לאבי. יום למחרת קיבלתי טלפון ממנהל הקבוצה והוא אמר שקלינגר שלח אותי הביתה מהמחנה. שאלתי אותו 'מה כבר עשיתי?', הרגשתי שהיה הכי קל להפיל את זה על שחקן צעיר. חזרתי לארץ וחיכו לי בנתב"ג בערך 300 עיתונאים וצלמים. בחדשות לקחו את זה רחוק מדי, הפכו את מכבי ת"א כמו לארגון פשע, חילקו את הפרצופים של השחקנים בין נמני לבנין. אני הייתי השעיר לעזאזל ושילמתי את המחיר". 

"בהמשך אבי סיים במכבי ועבר לבית"ר ירושלים, אבל נשארנו חברים. הייתי שחקן הרכב באותה העונה, אבל פתאום כששיחקנו מול בית"ר, גיליתי שאני לא בסגל. קלינגר לא הסכים לדבר איתי עד אחרי המשחק, כעסתי ושאלתי אותו למה לא הייתי בסגל, הוא אמר: 'אתה לא חבר של אבי? אתה לא יושב איתו בבית קפה?' אמרתי לו שכן, אבל שזה לא אומר שאני אתן לו לנצח אותי, אני הכי ווינר בעולם. הרגשתי שהייתה אובססיה על אבי".

עברו שנים מאז, אתה ואבי נמני כבר לא בקשר, אבל נשמע שאתה עדיין פגוע מניר קלינגר… 
"כן. אני פגוע ממנו כי היינו יחד שנים, שיחקנו גם בליגת האלופות, זכינו בתארים, אבל בסופו של דבר הרגשתי שבגלל ניר יצאתי ממכבי ת"א. חודשיים לפני שנגמרה העונה האחרונה שלי שם, מכבי הציעו לי חוזה חדש. עורכת הדין שלי אולי התנהלה לא נכון, היא אמרה שהיא רוצה לחכות לסוף העונה ואז לדבר על העלאה. קצת לפני שנגמרה העונה באנו לפתוח את החוזה, אבל קלינגר כבר החתים שחקן על העמדה שלי ואמר שאם אני רוצה להישאר זה צריך להיות עם חוזה נמוך ממה שהציעו לי בהתחלה. באמת הציעו לי הצעה נמוכה, אמרתי שאני רוצה להתמודד עם זה. להפתעתי, פתאום גם ההצעה שנתנו לא הייתה רלוונטית, הציעו הצעה אפילו יותר נמוכה וזה נגמר".

שיחקת לא מעט משחקים מול הפועל ת"א ועדיין הדבר הראשון שזוכרים ממך בהקשר של הדרבי זו ההרחקה אחרי הבעיטה באוהד שפרץ למגרש…
"כואב לי שחוזרים בעיקר לבעיטה בדרבי. ובכלל, שרואים דברים אחרים שעשיתי ולא את ההופעות בליגת האלופות, והאליפות והגביעים שלקחתי. יכול להיות שזה פגע לי בהמשך הקריירה, אבל הבעיטה באוהד הזה של הפועל לא הייתה טעות. כשאתה גדל כמכביסט, אין לך משהו אדום בבית, ואתה רואה פתאום אוהד קופץ למגרש, יכול לתקוף את השחקנים, בא לחזור לשער 5 ואף אחד לא עוצר אותו, זה היה האינסטינקט שלי. זה היה רגע שאמרתי לעצמי 'מה קורה פה? איך לא עוצרים אותו?'. מבחינת אוהדי מכבי יצאתי אליל, מבחינת אוהדי הפועל הפכתי לשנאה הכי גדולה, אבל הם לא עניינו אותי. אגב, יש היום אנשים בהפועל ששיחקתי איתם ושאני אוהב מאוד. גדלתי בנבחרת האולימפית עם אליניב ברדה, שיחקתי בהמשך הקריירה עם עומרי אלטמן, ועדיין לא הייתי משחק בהפועל ת"א בחיים. גם עבור הבן שלי, מכבי זו תהיה האופציה הראשונה. לא יהיה בכלל מה לחשוב".


בפברואר 2017 הונח תחת רכבו של מוסא מטען חבלה רב עוצמה, אשר התגלה בטרם התפוצץ. בהנחת המטען הורשע העבריין אבנר הררי שנידון ל-11 וחצי שנות מאסר. על פי האישום, הררי הורה לשותפו אבישי בן דוד להרכיב מטען חבלה רב עוצמה מתחת לרכבו של מוסא. על פי דיווחים, המשטרה לא הצליחה לגלות את סיבת ניסיון החיסול. 

ניסיון החיסול תפס אותך בהפתעה, בטוח שהיית מזועזע מזה, זו הסיבה שאתה לא כאן?
"האירוע הזה לא קשור לשום חלק מזה שאני לא בארץ היום. אחרי המקרה הזה נשארתי שנתיים וחצי בארץ, למיאמי הגעתי דרך החלום של אשתי ופתאום התאהבתי במקום הזה. זה היה זעזוע גדול. אבל ככה גדלנו במדינה הזו, שאני יודע שהכל יכול לקרות". 

הדור הבא (פרטי)
הדור הבא (פרטי)
בנה חיים חדשים במיאמי (פרטי)
בנה חיים חדשים במיאמי (פרטי)
היו לזה רמזים מקדימים? 
"לא. אבל גם לפני זה כשהייתי בכדורגל שמעתי על אנשים מהעולם האפור, מציעים דברים לשחקנים, יש הרבה דברים מלוכלכים בארץ, אבל התרחקתי מזה".

מה אתה חושב על מכבי ת"א הנוכחית?
"אני חושב שמכבי פתחו את העונה מדהים והם ייקחו אליפות השנה. יש סגל טוב, מאמן מצויין, יש את דור פרץ שהוא פשוט משהו חריג וכיף לראות אותו בכל פעם מחדש - מעבר לזה שהוא חייב להיות בין השמות של המכביסטים הגדולים והשחקנים הכי טובים ששיחקו במכבי ת"א אי פעם, הוא בן אדם מדהים. אני מאוד אוהב לראות אותם השנה. מה שהיה בגמר גביע הטוטו? זה לא מעניין. כיף שיש יריבות כזו. הרבה שנים הם (הפועל ת"א) לא היו בליגה שלנו. כיף לאוהדים לראות כזו יריבות ומשחקים טובים, אבל אני מאמין שמכבי תנצח את כל הדרבים עד סוף השנה".

מי המאמן הכי גדול שהיה לך?
"מבחינת הבנת משחק ואימון טקטי, זה אייל לחמן. הוא גאון כדורגל. גם אם התדמית סביבו לא תמיד הכי טובה, אולי מבקרים את איך שהוא מדבר ומתנהג עם שחקנים, אני יכול להגיד שהוא לימד אותי הרבה וכיוון אותי ואהבתי לשחק איתו. מבחינת הבנת המשחק? הוא גאון, ועברתי הרבה מאמנים. גם מנחם קורצקי או יובל נעים היו מוציאים מהשחקנים שלהם את ה-100% מבחינת רמת המשחק".

איך אתה מסתכל על הקריירה שלך בדיעבד?
"בדיעבד, אני מרגיש פספוס. שיחקתי 7-8 עונות במכבי, אבל פתאום כשאתה יוצא משם, זה לא אותו הדבר, אם זה היה תלוי בי, הייתי פורש במכבי ת"א וכואב שלא הצלחתי לחזור לשם. בעונת 2012/13, כששיחקתי ברמת השרון, עשינו עונה מדהימה ועלינו לפלייאוף העליון. חתמתי בתחילת העונה על חוזה לשנה, הייתי מצטיין של ליגת העל בעמדת המגן הימני ומכבי רצו אותי בחזרה. הבעלים הקודם של הקבוצה עשה לי תרגיל, הכניסו סעיף שלא ראינו של אופציה עליי עם 20% תוספת בשכר. הייתי מוכן לחזור למכבי בחצי מחיר, הייתי מת לחזור למכבי. בסוף ברמת השרון עשו אותי קפטן, העלו לי במשכורת, אבל לא רציתי להיות שם ולא היה לי מה לעשות. כאב לי כי הייתי שחקן הרבה יותר שלם מאשר בתקופה ששיחקתי במכבי, באותו הזמן ראיתי שחקנים בקבוצות אחרות שהייתי יותר טוב מהם, ובגלל שלא שיחקתי בקבוצות הגדולות פתאום ראיתי אותם בנבחרת ישראל ומצליחים יותר ממני, זה צבט". 

יש פספוסים נוספים? דברים שאולי היית עושה אחרת?
"כן, זה התחיל בגיל 14, יצאתי לפיינורד, הלכתי לשם לשבועיים התרשמות. רצו שאשאר, נשארתי שם שלושה חודשים. אחותי הגדולה באה להולנד כדי לעזור לי אבל הייתי רגיל לבית, משפחה חמה, אז חזרתי לארץ. בדיעבד אני מרגיש פספוס גם על זה, אם בגיל 14 הייתי נשאר שם לך תדע מה היה קורה".