בדקות הסיום בטרנר, מעבר לכדור ולתוצאה, היה שווה להסתכל על השחקנים של הפועל תל אביב. על כמות השחקנים שעושים לנגד עינינו את הקפיצה. כאלה שעד לא מזמן היו הבטחה, סימן שאלה או שם שצריך להסביר למי שלא עוקב מקרוב, ופתאום נראים כמו כדורגלנים שאפשר לבנות עליהם קבוצה.
יש משהו מרגש ברגע שבו שחקן מתחיל להבין שהוא שייך לרמה הזאת. בהפועל הנוכחית אפשר לראות את זה קורה לכמה שחקנים במקביל. ועבור מועדון שנלחם בשדים של העבר שלו, זו התפתחות משמעותית הרבה יותר מעוד ערב מוצלח.
כי להפועל תל אביב מעולם לא הייתה בעיה לייצר איכות. מספיק להסתכל על השחקנים שיצאו ממנה לחו"ל, ועל אלה שהפכו לשחקנים בכירים אצל היריבות, כדי להבין כמה כישרון עבר במועדון הזה. חלקם גדלו במחלקת הנוער, אחרים הגיעו צעירים וקיבלו בה את הבמה. היכולת לזהות שחקן, לקדם אותו ולהביא אותו למקום אחר בקריירה הייתה שם גם בתקופות שבהן כמעט שום דבר אחר לא עבד. הבעיה הייתה מה שקרה אחר כך.
במשך יותר מדי שנים, ההתקדמות של שחקן בהפועל הייתה גם תחילתה של הספירה לאחור לקראת הפרידה ממנו. המצוקה הכלכלית הכתיבה גישה הישרדותית: למכור כשאפשר, לעיתים לפני שהשחקן הגיע לשיאו, ולפעמים עוד לפני שהקבוצה הספיקה ליהנות באמת מההשקעה בו. הכישרון של מחר מימן את הצרכים של היום.
גם הקהל למד להסתכל כך על המציאות. להתלהב משחקן צעיר, ובאותו רגע כבר לחשוב מי תיקח אותו. לדמיין את התקרה שלו, אבל במדים אחרים. זו אחת הצלקות שהפרויקט הנוכחי צריך להתמודד איתן: להחזיר למועדון ולאוהדים את היכולת להאמין שהתפתחות של שחקן יכולה להיות התחלה של משהו שנשאר.
עכשיו כבר לא צריך לחשוב על פרידה (אלן שיבר)
והדרך המקצועית מעניינת. הפועל ויתרה על הרעיון שלפיו החזרה שלה לצמרת חייבת לעבור ברכישה של ישראלים בכירים בסכומי עתק. במקום זאת, היא בונה את עצמה דרך שתי דרכים משלימות.
אם תרצו, משחק אגפים במובן של בניית הסגל. באגף אחד, בחירות מצוינות בזרים שמעלות את הרמה ומעניקות לקבוצה בסיס מקצועי. באגף השני, שחקנים שמתקדמים בתוכה: רועי אלקוקין, דניאל דאפה, עמית למקין, אל ים קנצפולסקי ואחרים. שחקנים שהערך שלהם לקבוצה הולך וגדל תוך כדי תנועה.
החיבור בין השניים הוא לב העניין. זרים טובים מאפשרים לצעירים להתפתח בתוך קבוצה מתפקדת ותחרותית. הצעירים, מצדם, מוסיפים אפשרויות, עומק וזהות. כך נוצר סגל שההתקדמות שלו יכולה לבוא גם מתוך העבודה היומיומית, ולא רק מחלון ההעברות הבא.
השקעה בצעירים ובזרים - שני המישורים שהופכים הפועל ת“א למוצלחת (אלן שיבר)
כאן נמצאת החשיבות של המעטפת המקצועית שמוביל אליניב ברדה. לתת לשחקן הזדמנות זה הצעד הראשון. צריך גם להכין אותו אליה, להגדיר לו תפקיד, לדרוש ממנו ולהמשיך לעבוד איתו כשהיכולת יורדת. שחקנים צעירים צריכים להרגיש שיש קשר בין מה שהם עושים באימון לבין המקום שהם יכולים לקבל על המגרש. גם בתוך קבוצה שרוצה לנצח עכשיו.
איפה זה ייגמר העונה? כרגע, זה לא באמת הדבר שהכי מעניין אותי. יהיו משחקים פחות טובים, יהיו טעויות ויהיו שבועות שבהם ההתקדמות תיעצר. כל אלה הם חלק מהדרך שעליה הפועל תצטרך לשמור גם כשההתלהבות תתחלף בחוסר סבלנות.
אבל אם המועדון שתמיד ידע לייצר איכות ימצא את הדרך לגדל את הכוכבים שלו, לשמור עליהם ולתת להם את התנאים להפוך יחד לקבוצה גדולה תהיה כאן אפשרות לשנות הרגל של שנים. לראות שחקן פורץ, ולחשוב קודם על מה שעוד יעשה בהפועל. ואם זה יקרה, אז אולי השאלה איפה זה ייגמר בכל זאת תהיה קצת מעניינת.