בכר אשם במצב של חיפה, אבל לא האשם העיקרי

עצב. באמת שאין בליבי דבר אחר הבוקר מלבד עצב. אחרי שהזעם המצטבר התפרק בבת אחת אתמול (שבת), נוכח עוד תצוגת עולב מחפירה של חדרה בירוק, נותרתי עצוב מול מה שהיה בלתי נמנע עוד מלפני פתיחת העונה - הרכבת הירוקה, בהובלת נהג הקטר ברק בכר, שהחלה את המסע שלה העונה מחוץ לפסים, פגשה סוף סוף את הקיר. כאן, אגב, המקום להתנצל בפני הפועל חדרה על ההשוואות החוזרות ונשנות של הקבוצה הנוכחית אליה. מדובר באמצעי לשוני-רעיוני, אבל חדרה הוכיחה בשעתה בליגת העל סף שבירה גבוה הרבה יותר מהקבוצה הנוכחית.

מזה כמעט שלוש שנים, מכבי חיפה מנהלת קרב מאסף עיקש מאין כמוהו, דון קישוטי ממש, כנגד המציאות. מנסה להנשים בכוח רעיון ומציאות שכבר פשוט לא קיימים יותר, מתוך ערגה לימים הקסומים שחלפו ואינם עוד תחת ברק בכר. המציאות איננה אותה מציאות, והברק איננו אותו ברק. הכדורגל השתנה, הסתגל למה שהיה בעבר עורמה, תעוזה וחדשנות, וברק בכר, ואיתו מכבי חיפה, נותרו הרחק מאחור.

אין דבר וחצי דבר מקצועי בהתעקשות הזו, זה די ברור - מכבי חיפה הנוכחית היא המופע הכי לא מאומן שראיתי בכל ימיי כאוהד. כל מאמן עם תעודת פרו חמה מהדפוס עושה לנו כאן בית ספר טקטי, הקבוצה הכי קלה להתכוננות בליגה. אפס תחכום, אפס תבניות התקפיות, אפס ניצול פוטנציאל וחומר, פריכות מנטלית מזעזעת והגנה... זה כבר באמת משהו שמילים לא יכולות לתאר.

כל ההתעקשות של מכבי חיפה לנסות ולכפות מציאות שבה ברק בכר ימשיך לאמן את מכבי חיפה למרות קרוסלה של כאפות מכל הבא ליד, כל כולה מגיעה מחשיבה מאגית, ילדותית, שבה לסיפור הזה חייב להיות סוף טוב.

איך יכול להיות שהנער מצרופה, זה שישב ביציע ג׳, זה שחלם להגיע יום אחד למכבי חיפה ולהוביל אותה לגדולות - והגשים את חלומו בענק, איך יכול להיות שאקורד הסיום שלו במועדון יהיה עוד כאפה מצלצלת בלחי שכבר איבדה תחושה מרוב כאפות מצלצלות? חייב להגיע פתרון קסם, דאוס אקס מכינה, חייב להגיע הרגע שבו הגיבור שלנו יפיק איזו תובנה קסומה, יהפוך את הקערה ויוביל אותנו ואת עצמו מהביבים בחזרה אל עבר הגאולה..

האמת שגם אנחנו, ביציעים, קצת אפשרנו את אמונת השווא הזו. גם נוכח המציאות העגומה, המשכנו להגיע בהמוננו לאורך שלוש השנים האחרונות, מקיימים את הפסאדה של מועדון צמרת כשמתחתינו, על הדשא, מתגלגל ביזיון מוחלט ובמשרדי ההנהלה קול ענות חלושה, נירמול המצב וערימות של גניבת דעת.

אבל אנחנו אוהדים. אנחנו לא אמורים לקבל החלטות רציונליות וקרות, זו הנהלת מכבי חיפה שאמורה הייתה להתכתב עם המציאות, להבין את מה שרובנו הבנו עוד בפתיחת העונה, לנטוש את המחשבות על ניסים ואגדות ולקטוע את מערכת היחסים ההרסנית (עבור שני הצדדים) בטרם נגרם נזק. בהחלטה שלה להמשיך את השידוך, במכבי חיפה העדיפו לשחק בנדמה לי, הפקירו את הקבוצה לגורלה וכעת התעוררו רק אחרי שהכל כבר עשן, חרב ובגדי הים מוצאים מהארון עם פרוץ הגשמים.

רציתי שברק בכר יילך. לא הסתרתי את זה לא כאן, לא בפודקאסט האנליסטים שאני משתתף בו, ואני מאמין שזה היה צריך לקרות הרבה לפני התבוסה למכבי נתניה. ברק בכר לא היה אמור לחזור למועדון לאחר חרפת הדרבי המסוייטת, אבל הרצון לסגור מעגל עם אחת מהדמויות המשמעותיות ביותר בתולדות המועדון בדרך שאינה חורבן מוחלט היה חזק יותר מההיגיון בריא.

כאן המקום להודות - גם אני רציתי שברק יחזור לאחר שדייגו פלורס פוטר. האמנתי באמת ובתמים שהתקופה הקצרה מחוץ לכדורגל, שבה הוא עשה מאמץ כן להשתלם, ללמוד ולנסות לייצר את הרעב והאדג׳ שהיו לו פעם עשתה את שלה. אבל המציאות, מה לעשות, תיכננה תכניות אחרות לגמרי, והתוצאות היו חד משמעיות לאורך כמעט כל התקופה. ברק בכר איבד שליטה ואמון בעצמו, והתוצאות היו קבוצה מפוחדת, נרפית, וערימת תבוסות מחפירה שהיא כתם בל יימחה על המועדון כולו. 

הליכתו של ברק הייתה צעד מתבקש, אין ספק. אבל זה בטח לא פתרון כלל הבעיות של מכבי חיפה, אפילו לא קרוב. צריך גם לומר - ברק הוא אשם מרכזי, אבל לא האשם העיקרי במצב הביש שאליו נקלעה מכבי חיפה. יש בי תחושת תסכול ואכזבה עצומה מדרך הניהול של מכבי חיפה.

אם נרד לשורש העניין, מעבר לאספקט הרומנטי והרצון לסגור מעגל בצורה מכובדת, מה באמת הייתה הסיבה שבגללה מכבי חיפה נאחזה בלפיתה מצמיתה בברק בכר, גם כשהכל וכולם סביבו התפרקו? האם זהו באמת העניין הפיננסי? לא נראה לי. מכבי חיפה הנוכחית מנסה לזרוק כסף על כל בעיה בלי שום היגיון, כאילו שטרות יבקיעו להם שערים ולא החלטות נכונות יותר.

לעניות דעתי, התשובה החדה והנכונה יותר היא עקשנות וחוסר רצון להודות בטעות כפולה ומשולשת. הרי יענקל'ה טעה פעם אחת, לשיטתו, כשנתן לברק בכר את המגף אחרי התבוסה בדרבי לפני שתי עונות. אז מה, האם יודו כעת שגם ההחזרה של ברק וגם ההשארה שלו העונה הייתה טעות? בימים שאפתניים יותר, מאמן שהיה מביא תוצאה אחת משלל התבוסות המביכות שחווינו בשנתיים האחרונות היה מגורש בבושת פנים ומקומו לא היה נודע עוד. מה קרה? הפכנו למערכת בריאה, סבלנית יותר? לא. פשוט גאוותנות וחוסר יכולת לרדת מהעץ ולהכיר במציאות.

ייתכן שנתרומם מעט נקודתית עם בואו של מאמן אחר, אני לא חושב שהסגל הזה גרוע ואני באופן כללי משהה כרגע שיפוט בנוגע לשחקנים. אי אפשר לומר שהם לא מתאמצים ולא רוצים, והם באמת מופקרים לגורלם עם צוות אימון שפשוט לא מתפקד.

אבל אם יש משהו שהתקופה הזו מוכיחה מעל לכל ספק, הוא שהניהול של מכבי חיפה במנגנון הנוכחי שלו צריך לסיים את דרכו במהרה ובאופן המכובד ביותר. הקבוצה הזו, מכונת פוטנציאל עצומה וענקית שיכולה לשבור את כל תקרות הזכוכית של הכדורגל, לא תוכל לעשות שום צעד קדימה, אחרי כישלון ב-14 מתוך 17 העונות האחרונות.

לי באופן אישי, אין אמון במקבלי ההחלטות המועדון. אני לא מאמין שאחרי כישלון במינוי אנשי מפתח, כעת תיבחר הבחירה הנכונה להוציא אותנו מהברוך. אני מאחל ומייחל שיגיע רוכש רציני, אמין ובעל אמצעים שיבצע ניקוי אורוות ושינויים מהותיים במועדון, מהמסד עד הטפחות. 

וכן, ליאור רפאלוב, אני מדבר גם עליך. הכישלון הזה מרוח עליך לא פחות ואולי יותר מאשר על ברק בכר. מי שלא מבין את הדיסוננס המוחלט בין הרעיונות שהוא מתווה לבין חוסר היכולת של המאמן שלו לבצע אותם, מי שבונה סגל בצורה עקומה, מקרית ומרושלת, מי שמתנהל בפסיביות, מגיב ולא יוזם, מי שמסתמך על סייעתא דשמיא והחלמות מאורכות במקום למלא חורים ובורות בזמן - יכול לראות בעצמו אחראי לא פחות ואף יותר מהמאמן. אם זה היה תלוי בי, גם רפאלוב היה מפנה הבוקר את מקומו בצוותא עם ברק. אבל הוא נהנה מחמת הספק, ונותר רק לראות ולקוות שעם מאמן אחר הדברים ייראו אחרת.

לפרק של ברק בכר במכבי חיפה יש סיום עגום במיוחד, מר ושחור. אבל גם התבוסות הנוראיות, גם אוזלת היד, גם ההתערבבויות בתקשורת החיפאית ובניית השכפץ של השנים האחרונות, כל אלו לא ימחו ולא ימחקו את כל מה שברק בכר נתן למועדון הזה. על כן, אני רוצה לסיים את הטור העצוב והקשה הזה, טור שלא רציתי אבל ידעתי שאכתוב, בהכרת הטוב ובהוקרת תודה ענקית לאחד המאמנים והאנשים הגדולים שהמועדון הזה ידע. ברור לי לחלוטין שכל מה שעשית, עשית מתוך רצון כן ומוחלט לעזור למועדון ולהפוך את הקערה, ולא רצית להגיע למצב שבו אקורד הסיום שלך במקום שהוא מועדון חייך יהיה כל כך עגום וקשה.

אבל מה לעשות, החיים לא הוגנים והם גם לא סרט של דיסני ולפעמים, הסוף מתחרבן ממש. ועדיין, במבט לאחור על הדרך שעשינו יחד, האור הגדול שהדלקת בלב שלנו חזק בהרבה מהחושך של התקופה המזוויעה הזו. על דבר אחד אין עוררין - אתה אחד האנשים הטובים, החכמים והאהובים שאי פעם היו על הקווים במכבי חיפה, והיה לנו לכבוד לחלוק איתך את מסע הכדורגל המופלא שלך ולייצר יחד כמה מהרגעים המאושרים ביותר בחיים של כולנו.   

למרות הכל, בגלל הכל ועל הכל - תודה רבה ברק, אנחנו אוהבים אותך. תמיד. 

נ.ב. ולכל שאר הקבוצות שחוגגות עכשיו את עליבותנו וכשלוננו - תחגגו בכל הכוח. זה חלק מהכדורגל, ואין כיף כמו לעלוז בכשלונה של יריבה שנואה. מה שכן, גם אתם מבינים שזה זמני, וכמו שאומרת אילנה דיין - עוד דקה נשוב.