שורה אובארוב שבר שתיקה. השוער הרוסי התראיין בהרחבה לתקשורת במדינה עם מספר סיפורים שהוא לא סיפר עד כה מהקריירה הארוכה במכבי ת"א. ללא הקדמות מיותרות, כך זה במילים שלו.
העניין מהפועל ת"א"בברית המועצות לא זרקו עליי כלום מהיציע. בישראל? הכל. חתיכות ברזל, מנדרינות, תפוזים, תפוחים, גלידות. אוהדי הפועל 'הצטיינו', הם היו הכי מגעילים. בבלומפילד הישן היה מרחק של ארבעה מטרים בין השער ליציע. במשך 45 דקות הייתי תחת אש. פעם אחת אבן שפשפה לי את הרגל. צעקו לי 'לחזור לרוסיה', אבל התגרתי בהם בעצמי".
"כשהמשחק היה בצד השני, הייתי עושה שכיבות סמיכה מול היציע של הפועל. הייתי נשכב על הגב אחרי שערים שלנו ומחייך. הורדתי מכנסיים (ושיחקתי עם טייטס). בחמש השנים הראשונות שלי פירקנו את הפועל. כשהם הוציאו תיקו, הם חגגו כאילו הם זכו באליפות".
"רומן אברמוביץ' ולב לבייב רצו לקנות את הפועל ת"א. אברמוביץ' הזמין אותי להיות מאמן השוערים. עניתי לו: "רומן, הם לא יבינו אותי. המכביסטים יוכלו אותי חיים". אברמוביץ' משך בכתפיו ואמר ש"אני רוצה לבנות מועדון חדש". לא ישנתי במשך שלושה ימים. כשהבנתי שהעסקה בוטלה נשמתי לרווחה. היו סכומי עתק, לפחות פי שתיים ממה שהרווחתי במכבי".
מותו של ויקטור צ'אנוב
"הגרסה הרשמית טוענת שהוא שתה ומעד במדרגות, קשה לי להאמין בזה. צ'אנוב שוער, יש לו קואורדינציה ויכולת תגובה מצוינת. שוער, כל שוער, מגן על הראש כשהוא נפל. ויקטור נזהר עם אלכוהול ופחד מאשתו, היא החזיקה אותו ביד ברזל".
"ישבנו פעם יחד, צ'אנוב, אשתי ואני. גאליה אשתו נכנסה ואמרה לשנינו שאנחנו לא שוערים. צ'אנוב לא אמר מילה, הוא התנהג כאילו הוא לא שמע. הופתעתי מהתגובה שלו ומהיציאה שלה".
"המגורים בישראל לא קירבו בינינו. צ'אנוב היה השוער היחיד שלא אמר שלום לפני משחקים, הוא לא שם לב לאף אחד. כשהגענו לישראל העיתונאים ניסו לסכסך בינינו. אמרו לי כשהגעתי לחתום שהוא טען שהוא טוב ממני, אמרתי להם שהמשחק יכריע".