1. ב"ש. אתמול, בהקשר של ענף אחר לגמרי, כתב כאן עמיתי יניב פרנקו על הצורך להרגיע מעט את התובנות הנחרצות - שמתחלפות חדשות לבקרים עם כל תוצאה. פרנקו, איש חכם, התייחס לכדורסל אמנם - אבל לדעתי, הדברים נכונים גם לגבי הכדורגל, ובעיקר הדברים אמורים לגבי הפועל באר שבע, והיחס שלנו (וגם שלי) אליה.
כי גם הפועל באר שבע נזרקה אחורה וקדימה במירוץ המכוניות המתנגשות שהוא טרום העונה ותחילת העונה. לפני השריקה הראשונה, רבים העלו שאלות לגבי היכולת שלה להתחזק ("איפה הרכש?"), מה שעוד יותר התחזק לאחר המכירה של קינגס קנגווה.
אחר כך באו הניצחונות באירופה (בראשם, הקרקוס של הכוכב האדום בלגרד) ואז היא כבר נחשבה להצלחה וקוז'וך שוב מאמן גדול. אלא שאז באה הקריסה מול סבאח, ואז תבוסה נגד מכבי תל אביב - ושוב באר שבע לא טובה מספיק. והאמת היא שמה שנראה לנו כתהפוכות תזזיתיות, ייתכן שבסופו של דבר יתברר לנו דווקא כקו ישר.
באר שבע היא קבוצה שעברה שינוי מאוד גדול בקיץ האחרון - העזיבה של קנגווה, שהיה עוגן מרכזי בב"ש בשנתיים האחרונות, והבאת הרכש האינטנסיבי במקומו היא תהליך שלוקח זמן. אבל אפשר לראות את הניצוצות שלו מתחילים לקרות - בעיקר אתמול בטבריה, כשגם אמנקווה פורסון (שער ובישול) וז'ואאו ויקטור נכנסים לעניינים.
כאן, היו שני פיקים שליליים מאוד - אבל כשמסתכלים על כלל פתיחת העונה, הרי שהיא חזרה למפעל אירופי אחרי ארבע שנים, נמצאת בקשר עין עם הצמרת (כולל הצמרת הגבוהה בליגה) ובעיקר היכולת שלה הולכת ומתהדקת - בעיקר בהגנה. מה שאומר שאולי כדאי להיות פחות נחרצים, ובעיקר שווה לעקוב כמה רחוק הסיפור של ב"ש עוד יגיע העונה.
ז`ואאו ויקטור. הראה ניצוצות (קובי אליהו)
2. מכבי ת"א. אם להשתמש בעוד מטאפורת כדורסל - נדירים בספורט המקרים שבהם מתפתחת יריבות בין מועדון שלם לבין אדם אחד. הדוגמא הקלאסית לכך היא, כמובן, הניו יורק ניקס (האלופה הטרייה, יברך האל) ורג'י מילר, הקלעי החצוף והכל כך מוכשר, שידע להוציא את הגארדן מהכלים.
ואם תרצו, הרי לכם עוד מקרה כזה - וזו היריבות ההולכת ומתפתחת בין מכבי תל אביב ליוסי אבוקסיס. קריירת האימון של אבוקסיס לא נמצאת במקום טוב, בלשון המעטה, אבל איכשהו כשהוא רואה את מכבי ת"א בצד השני - הוא תמיד מצליח להתעלות, ולעשות את מה שהוא יודע לעשות. להגיד, משל היה הבועט מבוסטון במערכון המיתולוגי של הקומדי סטור - "מסור ת'כדור, אין משחק".
יהיו כאלה שיסנטו בסכנין שהיא "לא באה לשחק כדורגל" - אבל לדעתי, זה לא תפגע בסכנין, אלא רק יעודד אותה. זה בדיוק מה שהיא תכננה לעשות - להשתמש בכל הפרובוקציות הכשרות כדי להוציא את מכבי ת"א מהשטף הרגיל שלה, ובכך לעקר אותה מיכולותיה. זה הנשק של המועדון הזה, וזה הנשק של אבוקסיס, בכל פעם שהיא הגיעה לבלומפילד בשנים האחרונות.
צריך לקחת את התיקו הזה בפרופורציה; בסופו של דבר, גם מכבי ת"א היתה חותמת עד סוף העונה על רצף של תיקו אחרי חמישה ניצחונות. אבל ייתכן שהרגע הזה עוד ייזכר בתור זה שמסמל את הקיר שבו נתקלת מכבי ת"א אחרי האופוריה של חודש ספטמבר - בידיעה שמכאן, היא תפגוש הרבה פחות "מכבי חיפאיות" שנתנו לה לשחק, והרבה יותר "סכניניות" שיבואו לירוק דם ולבזבז זמן.
3. הפועל ת"א. נכון שבתחילת המאמר קצת נסוגתי מאמירות בומבסטיות, אבל הנה אמירה בומבסטית אחת לפחות, ששווה להגיד: נכון לעכשיו, מסתמן שהמהלך לרכישתו של דגלאס אווסו הוא מהלך ששינה את הפועל תל אביב כמועדון.
כי בעונה שעברה, הראשונה שלה בליגת העל בעידן ספרא, להפועל ת"א היו קווי מתאר שהם בדמותו של המאמן שלה - קבוצה שמתבססת בעיקר על חריצות, על עמוד שדרה חזק, על הגנה שקשה להכניע ועל בלומפילד כמבצר. היום, הפועל ת"א היא קבוצה שמביאה הרבה יותר מזה.
סטטיסטיקה פשוטה לפניכם: מתוך שישה משחקים שהיא ערכה השנה בליגת העל, היא ניצחה ארבעה משחקים, עשתה תיקו אחד והפסידה פעם אחת. בכל ארבעת הניצחונות שלה, הפועל ת"א ניצחה בהפרש של שני שערים ומעלה (0:3 מול בית"ר, 0:4 מול הפועל ר"ג, 0:3 מול הפועל פ"ת ו-1:3 אתמול נגד ק"ש).
אווסו עם אלטמן. הפועל ת“א מפרקת (אלן שיבר)
וכאן, לדעתי, נכנס לתמונה אווסו. רבים דיברו והתלהבו מלויזוס לויזו, אבל ברמת השערים - ללויזו היו שבעה שערים בכל העונה שעברה. אווסו הגיע לשלושה (כמעט חצי מהכמות) כבר אחרי שישה מחזורים. בלויזו היה ברק שאי אפשר לבטל, אבל אווסו מביא לצד הברק הרבה יותר תכל'ס. והנוכחות שלו על המגרש, עוזרת מאוד להפועל לממש את מורשתו של עלי מוהר ז"ל - ובאמת לפרק אותם. הרבה יותר מ-0:1 קטן.
המנצח: אמנקווה פורסון. כשהוא חתם בהפועל ב"ש, הוא הגיע תחת הנחת העבודה/הקלישאה של "טוב כמו קנגווה לא יהיה". ואכן, הוא יצטרך עוד לעשות רבות כדי להיות קנגווה - אבל זו היתה הופעה טובה מאוד שלו. גם הבישול המצוין לז'ואאו ויקטור, וגם השער שחתם את המשחק, היו רגעים שבהם פורסון סימן לכולם שאולי הוא לא יהיה קינגס, אבל יכול מאוד להיות שהוא יתברר כמלך החדש.
המפסידה: מכבי פ"ת. זוכרים את הרצון להימנע מנחרצות? נדמה שגם מכבי פ"ת קצת הסתנוורה מפתיחת העונה שלה. ההפסד שלה להפועל חיפה היה הרביעי ברציפות שלה, ונדמה שרק עונש הפחתת הנקודות של טבריה מונע ממנה להסתבך ממש בתחתית. יש בפ"ת המון כישרון גולמי, כמו שתמיד היה לה במחלקות הנוער, אבל נדמה שחסר לה הניסיון ועמוד השדרה, במאבקים מול ה"סכניניות" של העולם - רק קריית שמונה ספגה יותר ממנה העונה, וכשזה המצב ההגנתי, יהיה לה קשה לשרוד לאורך זמן.
המספר החזק: 4X0. הפועל באר שבע חיברה אתמול משחק רביעי רצוף בכל המסגרות בלי לספוג שער. מתי זה קרה בפעם האחרונה? בשביל זה צריך לחזור כמעט שנתיים אחורה. בכל עונת האליפות החולפת, לא היה לה רצף כזה - והפעם האחרונה היתה בינואר 2025, עם רצף שכלל 0:1 מול הפועל חיפה, 0:6 מול חדרה בגביע, 0:2 מול הפועל ירושלים ו-0:1 מול מכבי פ"ת. כשמשקללים פנימה את העובדה שכאן, דינמו זאגרב נכללה ברצף - זה הופך את ההישג של הפעם למרשים הרבה יותר מאז.
השם החם: סאלי פחימה. קודם כל, איזה שם, רבאק. סאלי פחימה הוא השילוב שבין דוגמנית עם שיער גולש מאמריקה למציאות של המזרח התיכון. והאמת, שהשער שכבש ישראל (זהו שמו המקורי) נגד מכבי פ"ת יפה לא פחות מהשילוב הזה. בחור שעשה את כל הדרך, הוכיח את עצמו בהפועל עכו ועכשיו חווה רגע של גאולה - עם שער ראשון בבוגרים, שהוא גם שער ניצחון בדקה ה-94. ילד שכיף לאהוב, ועוד סיפור כדורגל ישראלי שיהיה שווה לעקוב אחריו גם הלאה.
שער השבת: ז'ואאו ויקטור (הפועל ב"ש) נגד עירוני טבריה. כי בשבת הזו היה בומבה של אווסו והיה עוד בומבה של אלטמן, אבל בעיניי זה הרגע המבריק של השבת. קונצ'רטו לשלוש נגיעות בכדור - כשבדקה ה-52 אמנקווה פורסון שלח לו מסירה אחת ארוכה שעברה את ההגנה מצד שמאל, ויקטור נגע פעם אחת, ובשנייה סטר לכדור שעף לחיבורים. כל כך מהר, כל כך יפה, כל כך מעיד כמה כישרון יש לוויקטור הזה ברגליים. וכמה בהחלט אפשר לראות אותו מצליח גם הלאה.
סאלי פחימה. איזה שם (מאור אלקסלסי)
אל תשכחו את: השחקן ה-12.
כשאני לא מצליח להירדם,
ומחשבות נכנסות ויוצאות,
אני מתבונן על הדשא וסופר שחקנים,
ולפעמים גם בושות.
הקבוצה עוברת לידי,
מדים כחולים כצבע השמיים,
וכמעט לא שמתי לב שיש שחקן שספרתי פעמיים.
עומר כץ וישראלוב והראל שלום,
כחולים של מלאבס, כולם דומים,
עוברים סתיו ישראלי ואיתי אהוד וגיא בדש,
אך כשמגיע השחקן ה-12 של הפועל פ"ת,
אני יודע שהוא יסתובב לי בחדר ואז יעצור,
אני יודע שהשחקן הזה יישאר,
ואת תוצאת המשחק הזה הוא יקבור.
אני אומר לו "נו, שחקן, תזוז,
תן פעם לסיים משחק כמו בן אדם",
אבל הוא לא זז,
והשחקן ה-12 של הפועל פ"ת,
הוא הפאדיחה,
שאיתה אני נרדם.