(מאור אלקסלסי)
הרביעייה ביום שני, על כל הצדדים והרבדים שהיא הציגה ממכבי חיפה, יצרה בקרב הקהל הירוק תחושה נדירה, כזו שנעדרה זמן רב ממחוזותינו - קמצוץ של ציפייה. המתנה לראות את הקבוצה ביום שבת.
די במשחק לא רע אחד (התקפית, הגנתית הנשחק מול קרית שמונה היה קטסטרופה) בכדי לגרות את בלוטות הטעם הרעבות של אוהדי מכבי חיפה, ומכאן לשם - סולד אאוט בסמי עופר מול עירוני טבריה.
גם הקהל והארגונים, ששבו לעודד לאחר שמשבר הציוד השלטים נפתר, יצרו אווירת חג באיצטדיון, בתקווה שהחגיגיות תימשך גם על הדשא. וזה אכן התחיל בצורה חגיגית, כבר בדקה השישית, עם ברזאו ששט עם הכדור קואוסט טו קואוסט וסידר אסיסט מדוד לנובאקוביץ׳, שבפיניש יפהפה קבע יתרון מוקדם.
אות הפתיחה לחגיגה? תחילת הקרנבל? איפה, קיבלנו את הבלגאן ביגור. משכשלנו בתרגום היתרון במגרש באותן הדקות להשיג את השער השני, טבריה השתלטה לאט לאט על המשחק. תוסיפו לכך את הפציעה של עלי, ותקבלו אי סדר מוחלט ברחבה שלנו, כדור שניתז מידו של ארי כהן ועובר לגאנם (עוד פעם הנודניק הזה, מה יש לו מאיתנו?) ושיוויון בסמי עופר.
עוד נדון בהחלטות השיפוט במשחק הזה, אבל ברמת הכדורגל הטהור, בלתי אפשרי לקבל בלגאן כזה. גם הנסיבה המקלה של כניסתו של ירין לוי כמה שניות לפני כן, מה שיצר אי סדר בכיסוי וגרם לשני שחקני טבריה, ביניהם גאנם, להישאר בלתי מכוסים, לא באמת יכולה לתפוס כאן. לא כשמסתכלים על ההמשך.
השער הזה עירער משמעותית את הביטחון בחלק האחורי שלנו, ולמרות עוד כמה ניסיונות מעניינים והחמצות די מזעזעזות של קנגי ונובאקוביץ, טבריה הייתה זו ששלטה בעניינים עד לסיום המחצית, ומצאה שם את גלזר עירני ומפוקס. כל התקפה טבריינית מצאה מרווחי ענק בקישור ובהגנה והסתיימה במינימום של חצי מצב.
גם בפתיחת המחצית השנייה לא חזינו בשינוי המיוחל, וטבריה קיבלה פנדל מעצבן מעוד חור בהגנה. לא באמת מאשים את נייג׳ל בפנדל הזה, זה מסוג הדברים שקורים בכדורגל, ולמרות שעמרי גלזר היה קרוב לקחת את הכדור של גאנם - טבריה תירגמה את היתרון האיכותי שלה באותן הדקות ליתרון שערים מוצדק.
מכבי חיפה, וזו כבר אקסיומה, היא, פחות או יותר, המקום הכי גרוע להיות בו שהעניינים משתבשים - בייחוד אם אתה שחקן של מכבי חיפה. עם כל מחו"ל השדים הבלתי פוסק סביב הקבוצה, כל פיגור, כל סיטואציה קשה, כל מכשול בזמן המשחק יכולים בקלות התהוות לכדי כדור שלג ולמשבר רבתי. מועדון הוליוודי ותיאטרון אבסורד של יצרים, טירוף והמון לחץ.
על כן, כל מה שקרה לאחר מכן על הדשא בכלל לא מובן מאליו, בעיניי. זה נכון שמכבי חיפה היא, בסופו של עניין, קבוצה טובה יותר מעירוני טבריה (קבוצה לא רעה בכלל בזכות עצמה), אבל בסיטואציה הנוכחית, כשהרגליים בטון וכל העולם ואחותו שוכבים על המועדון ומסתכלים עלינו בעין חצי זדונית וחצי לועגת - לייצר מהפך, ועוד מהפך כזה, יציאה כל כך יפה מהבור שבו שיקענו את עצמנו במשחק, זה בהחלט משהו ראוי לציון.
כאן המקום לציין את הקהל הירוק, שאתמול לא עזב לרגע את הקבוצה, והיה היד החזקה שסיפקה את הדחיפה קדימה. מיד עם הבקעת השער של גאנם, מכבי חיפה שינתה פאזה לחלוטין, התנפלה בחמת זעם על טבריה והתחילה ללחוץ את חבריו של צ׳יקו בן דוד לאחור. הגמול לא איחר להגיע בדמות של עוד פנדל מבית נובאקוביץ׳ (מסתמנת מומחיות א לה שכטר בהיבט זה). קנג׳י משווה - וסמי עולה באש.
אין תסריט אחר בשום יקום מלבד מהפך על מהפך במצב שכזה, ומהיציע הצפוני מגיעה תצוגה יפהפייה של עשן ירוק לבן וכל המקום דליקה אחת גדולה של טירוף ואהבה. אחרי כל כך הרבה חודשים של רקב ואכזבות, רגע של נורמליות בירוק. מכבי חיפה, על כל המשתמע בכך, נראית וגם מתנהגת כמו מכבי חיפה.
הנראות הזאת, וראשית המהפך האפשרי במעמדנו השפל, נכון להיום, מתחילה מקדימה, כמובן - מקבוצה שבלונית וצפויה הפכנו להיות, בהינף שלוש רכישות מוצלחות, לקבוצה תלת-פאזית, כזאת שאתה לא יכול לצפות מנין תחטיף לך את הכאפה.
זה כבר יותר מורכב מאשר לבודד בלחץ את ברוניניו בכדי לשתק את מכבי חיפה. מעבר לצמד על טהרת הפורטוגזית, מסתבר שגם חלוץ לא רע בכלל יש לנו, כזה שלא רק מספק נוכחות של עמוד חשמל, אלא גם יודע מה לעשות עם בכדור וניחן בכישורי מכירה מצויינים בכל הנוגע לנגיעות עלומות ברחבת היריב. הכוכב של המשחק אתמול, ללא ספק, עם מעורבות ישירה בכל שלושת השערים. נוסיף אליו גם את קנג׳י שניער את עצמו לאחר פתיחה רעה, ונקבל חלק התקפי מגוון מאוד וחזק.
המצחיק הוא שגם לברוניניו וגם לברזאו היה משחק פושר, אבל כל אחד מהם סיפק בישול יפהפה ומלא נחישות לשערים משמעותיים. זו המשמעות של שחקן שבאופיו הוא שחקן הכרעה - צריך רק רגע אחד של קסם ממנו, ורגע אחד של חוסר עירנות מצד מגני היריבה בכדי לשנות את גורלנו העגום.
כמה ששחקנים כאלו יכלו לעזור לנו בשנתיים האחרונות...
גם איתן אזולאי שמצטרף ומהווה איום תמידי על השער, בנוסף לרגליים חזקות (וריקוד קרן נהדר א-לה אבו פאני), משלים מערך איומים די מרשים בירוק. אתמול, בדקות הקשות, עם צהוב על שמו, הוא גם גילה אחריות נהדרת והוביל את מכבי חיפה לחצי שעה מצויינת של נעילת משחק.
ומכאן, יש לדון בכובד ראש ולב בעגמומיות שהיא החלק האחורי שלנו. ניתן לחלק באופן סימטרי את מכבי חיפה הנוכחית לשני אספקטים, כל אחד מהם הוא תמונה מנוגדת למשנהו - עם ובלי הכדור. עם הכדור, אנחנו מציגים איכות פשוט פנטסטית, מהשוער ועד לחלוץ. באמת, זו רמה גבוהה מאוד, כזו שלא היינו מורגלים אליה כבר שנים.
לצערנו הרב, בכדורגל, חלק לא קטן מן הזמן אתה נדרש גם לעמוד מול היריבה כשהכדור ברגליה, ושם, אפעס, לא אגזים אם אומר שאנחנו מהגרועות בקבוצות הליגה. פרשנים ירעיפו אי אלו קיתונות של קיטור על השחקנים עצמם ויגידו שהם לא מספיק טובים וצריך הכל חדש ועכשיו.
לא שאין מידה של צדק בטענה, אבל אני בהחלט לא הייתי ממהר לחרוץ את גורלם. הרי כבר נוסו כל הקומבינציות האפשריות של שחקני הגנה, העונה בעונה שעברה, וזה נראה פלוס מינוס אותו הדבר בחדירות. העניין כאן הוא משחק ההגנה והאימון יותר מהכל. הפערים בין החוליות והמרווחים שמאפשרת מכבי חיפה כקבוצההם עצומים, ולא משנה איזה בלם אתה מציב בהרכב, ברגע שהסיטואציה של אחד על אחד מול שחקן מהיר הופכת לכל כך תדירה, מתגברים הסיכויים שהוא גם יפסיד אחת מהסיטואציות או יעשה טעות פטאלית.
הפתגם הידוע אומר "התקפה טובה מנצחת משחקים, הגנה טובה לוקחת תארים". אין נכון מכך, וכל עוד מכבי חיפה כקבוצה, כקולקטיב, מייצרת משחק הגנה ברמה נמוכה כל כך, כל עוד משחק הלחץ שלנו נשבר בכזו קלות, לא נהיה רלוונטיים ורציניים לשום תואר. זו האמת.
באופן כללי, לא נוחה דעתי מכמות הטפיחות ההדדיות על השכם שהרעיפו על עצמם אנשי מכבי חיפה בחלון הנוכחי. ראשית - מספר עמדות נותרו בלתי פתורות. האם קני סייף וצונאמי הם פיתרון מספק לאגף השמאלי? אני אפילו לא מדבר על שון גולדברג, שחקן שהמשחק האחרון הטוב שלו כמגן שמאלי היה כשהיה בהפועל חיפה. אולי.
האם העובדה שיילה בטאי משחק ללא מחליף, דה פקטו, ומציג כושר ירוד כל כך ללא חשש לאבד את במקומו היא עניין בריא?
יתרה מכך, אפילו אם נידרש לצעדים היותר חיוביים כמו הבאתו של ברז׳או - האם קצר עד כדי כך זכרונם של פרנסי מכבי חיפה, עד כדי שהם לא זוכרים את העובדה שהם בנו על מנואל בנסון כשחקן ההכרעה המיוחל, ללא שום צידוק הנראה לעין? במזל, במרכאות, פציעתו של בנסון סידרה לנו את מה שנראה כשדרוג באגף ימין במשחק ההתקפה.
במצב עניינים כזה, כשהקבוצה נראית אולי טוב יותר אבל עדיין כעניין בלתי פתור, באמת שלא הייתי ממהר לתת קרדיט ולחלק מגני הוקרה. חשוב לזכור- מכבי חיפה עד כה עשתה את המצופה ממנה. לא פחות ובטח לא יותר. כמו אדם שמתגאה על כך שאין לו תיק פלילי כנקודת זכות בריאיון עבודה - זה לא מרשים, זה הסטנדרט. ובמכבי חיפה, לנצח יריבות פחות טובות ממך זה הסטנדרט ואפילו למטה ממנו. נדרש עוד הרבה הרבה יותר מהקבוצה בכדי להוכיח שהיא עברה שינוי מהותי, גם ביכולת וגם ברמה הפרסונלית ובעיקר התוצאות.
המבחנים האמיתיים שלנו מחכים מעבר לפגרה.
עוד ענייני חלון העברות - ישנם שני מגנים חופשיים שיכולים להוות פיתרון לא רע, לפחות זמנית, ולתת ניסיון וגיבוי עבה וטוב יותר, אולי אפילו יותר מכך. יהב גורפינקל אחד בשמאל, ומר אלי דסה השני בימין. שמו מרחף לאחרונה ואני באמת חושב שזה רעיון לא רע. בערוב קריירתו הוא מחפש עוד חוזה אחד משמעותי, אנחנו מחפשים מישהו שיאתגר את בטאי ויוכל להביא גם ניסיון וגם גיוון התקפי - בהחלט משהו שאפשר וצריך לשקול בעיניי. להשאיר את המצב הנוכחי במכבי חיפה יכול להתהוות כהרה אסון.
נסיים בנימה חיובית ונאמר שלצד הרגעים הקשים, ההתעוררות וההתייצבות של חצי השעה האחרונה נגרמו בעיקר בשל שיפור ניכר ומשמעותי ביכולתו של ירין לוי. פשוט שחקן אחר לגמרי ראינו בשני אינטרוולים במשחק. גם החילופים נכנסו מצויין ותרמו רגליים רעננות וחזקות ללחץ, ופוגגו את טבריה המותשת לחלוטין. אפילו פדראו הפגין ים של ביטחון ועוצמה.
אולי בכל זאת, טייק 4050#?
אפשר היה לוותר על העידוד המאולץ והפאתטי לגיא מלמד, בייחוד כשהחלוץ הפותח מספק כזה משחק לפנתאון. אבל לפחות לא שרקו בוז לאף אחד אז מילא.
זהו, מכבי חיפה מסיימת את מקטע הפתיחה באחוזים נאים, עמידה ביעד פחות או יותר. מכאן, מתחיל החלק הקשה יותר. נתפזר לפגרת נבחרת ונאחל לבחורינו בכחול לבן הצלחה, בייחוד מול הלפרקונים שונאי ישראל של אירלנד, נקווה שהפגרה תנוצל לעבודה משמעותית על ההיבטים הטקטיים והידוק משמעותי של משחק ההגנה. אולי שניים שלושה חיזוקים נוספים זמנים ובחינם, כמו שאוהבים אצלנו, שיכולים לעשות את ההבדל.
ניפגש שוב אחרי ביקור בטדי מול הפועל ירושלים. מבחן אופי וכוח רציני מול קבוצה שהיא עדר כבשים שחורות עבורנו.