הסמבה והעמבה: בין ברזאו ליילה בטאיי

לאורך כל שנותיה, ובייחוד בארבעים השנים האחרונות, התהדרה מכבי חיפה בסוג מסויים של שחקנים אשר פיארו את מדיה, שלהבו את אוהדיה ומילאו את ארונותיה בזהב. אלו המכונים על ידי אנשים זקנים "פנטזיסטות", אלו שכאשר הכדור ברגליהם, רחש התרגשות והתרחשות עובר בקהל, טריקסטרים, שחקנים שנהנים מכדורגל וגורמים גם לך, אגב כך, ליהנות ממנו.

השבר של השנים האחרונות נגרם, בין השאר, כתוצאה מהכישלון להנחית שחקנים שכאלו בירוק (או לשמור עליהם ירוקים, במקרה שרי ודיא סבע, נניח). פעמים רבות מספור נאלצנו לדמם מעינינו בעודנו חוזים בניסיונות יקרים להפיק שתי התקפות מוצלחות בתשעים דקות.

אם יש דבר מעודד אחד במיוחד שניתן לקחת מהמשחק אמש (שני), מעבר לתוצאה ולנקודות כמובן, הרי שזו העבודה שככל הנראה, יש להתקפת מכבי חיפה לא רק שחקן איכותי, טיפוסי אחד, אלא שניים - ואולי יותר.

אבל עוד לפני שנדבר על הסמבה בהתקפה, בואו ונדבר על העמבה בחלק האחורי. החולשה המובנית במשחק ההגנה של מכבי חיפה היא לא פחות משערורייה מוחלטת. מעבר ליכולת אישית לא גבוהה של מרבית שחקני ההגנה, ואני ממש עדין פה, משחק ההגנה הקבוצתי ובייחוד העמידה בפני מעברים הם מחדל מתגלגל ובוער. שום ספינה לא תצליח להגיע רחוק אם בירכתיה יש חורים עצומים, לא משנה כמה מהר היא מפליגה. קבוצת כדורגל, על אותו משקל, לא תוכל להגיע רחוק, ללא קשר לעוצמתה ויכולותיה ההתקפיות, אם כל התקפה מולה שווה חצי גול.

אלילת המזל, שנעדרה באופן כה אכזרי במשחק הראשון מול קרית שמונה, הפציעה במלוא תפארתה ופרסה עלינו שמיכה רכה מעוטרת בכמה פוקסים נוצצים במיוחד. לא סביר כמעט מסדרת המצבים של קרית שמונה אתמול, בייחוד באיזור המחצית הראשונה, לא ייצא לפחות שער חובה אחד. העובדה שדווקא נוכח אולי מה שהיה משחק ההגנה הגרוע ביותר שלנו השנה, יצאנו עם רשת נקייה, היא בעיקר כתוצאה מפרויקט משותף של פורטונה ובסיוע מוצלח במיוחד של עמרי גלזר, בנבנישתי והאדום וקו הנבדל.

אינדיבידואלית, יילה בטאי סיפק את מה שנראה כמו המשחק הגרוע ביותר בקריירה שלו, בטח ברמה ההגנתית. יציאה מפוזרת מאוד ונמהרת לתאקלים, כיסוי רע, הפסדים מוחצים במרבית המאבקים ההגנתיים - והמון חוסר דיוק במסירה האחרונה מקדימה. אולי זו העובדה שאין לו מחליף ואין סכנה אמיתית למעמדו, אבל בטאי מפגין יכולת סופר חלשה מפתיחת העונה, והמערכת במכבי חיפה חייבת לתת את הדעת ולנצל את יתרת החלון הזעומה בכדי לנסות להנחית מחליף לעמדה, מישהו שיאתגר את בטאי וישיב אותו לפסים חיוביים.

מרכז ההגנה גם הוא לא הביא בשורה חיובית, בלשון המעטה. צונאמי נראה במרבית שלבי המשחק כאילו הוא משחק על סקטים, עם החלקות ואיבודים לרוב, וגם נייג׳ל לונווייק התחיל רע מאוד ואיבד בצורה שלומיאלית את ניב גבאי בתחילת המשחק. גם קני סייף כמעט וגרם באיבוד לא מחויב לשער השוויון שנפסל על חודם של סנטימטרים בודדים.

אי אפשר לדבר על החידלון בהגנה מבלי לדבר על החידלון בקישור, שהרי שניהם תלויים מחוברים האחד לשני - עלי מוחמד לא יכול לשחק את הסטופר הבודד, ואני בספק עד כמה מישהו, גדול וגרזני ככל שיהיה, יוכל לנהל את הפונקציה הזו לבדו לגמרי. איתן אזולאי מתחיל נמוך כל משחק, אבל ההוראות הטקטיות והאופי שלו דוחפים אותו קדימה. עלי במיקום לא מספיק טוב כמעט תמיד כשהכדור ברגליו היריבה, וזה גורם לבידוד של שחקנים מהירים על הבלמים שלנו ולמבוכות חוזרות ונשנות.

הפתרון? שני קשרים אחוריים בקו אחד, או מיתון של הלחץ הקדמי של איתן אזולאי, משהו במשחק הלחץ של מכבי חיפה מקדימה לא דופק ורך מדי.

בקיצור, העסק נראה רעוע למדי, התקפי לב לאורך כל השדרה ועצבנות גדולה בקרב השחקנים. ניתן לייחס את זה לחוסר התיאום של הגנה שמשתנה פרסונלית מדי משחק, ניתן גם לייחס את זה לחוסר הביטחון הכללי של מכבי חיפה, אבל אלו בסך הכל תירוצים - אם משחק ההגנה כולו, לא רק של הרביעייה האחורית, לא יתהדק משמעותית, מכבי חיפה לא תגיע לשום דבר העונה.

עם זאת, אני עדיין לא פוסל אף אחד מן השחקנים. זכור לכולם מה נאמר על בלמים כמו פלאניץ׳ או סק כשרק הגיעו למכבי חיפה, ובכל הנוגע בלמים, סבלנות היא מילת המפתח. זאת ועוד - נייג׳ל לונווייק נראה בעיניי כחומר גלם טוב מאוד, כזה שאולי גילו הצעיר הסיטואציה הלא פשוטה של מכבי חיפה משפיעים על קבלת ההחלטות שלו והזריזות שלה. בסופו של עניין, גם נייג׳ל וגם צונאמי התאוששו מהמחצית הגרועה, הראשון בישל פעמיים (עד כמה שאפשר לקרוא למסירה לברזאו בישול, כן?) והשני נעץ זפטה מטורפת למזוזה בשער הרביעי.

ומעמבה בחזרה לסמבה - כמה שהייתה חסרה לנו עוצמה ואיכות באגף ימין. על מנואל בנסון אי אפשר לומר שאינו שחקן איכותי, אבל עוצמות? ממנו והלאה. פדרו ברזאו, לעומת זאת, הפגין עוצמה עוד לפני פתיחת המשחק, ביכולת הבלתי נלאית לסדר את השיער בצורה אקרובטית ולהשאיר אותו ככה לאורך כלל המשחק.

עכשיו ברצינות, את האיכות של ברזאו יכולנו להבין בנגיעה השנייה שלו בכדור. הראשונה הייתה דריבל חצי כוח לתוך המגן, אבל השנייה הייתה פליק מופלא עם העקב בדיוק מופלא לנתיב הריצה של יילה בטאי. אמנם המהלך הזה לא הניב שער, אבל זה היה מסוג  המהלכים שמספרים לך את כל מה שאתה צריך לדעת על שחקן מסויים ואופיו. מה שהגיע אחר כך לא יכול להיות מסווג אלא כהתעללות מוחלטת. מגני קרית שמונה דמעו מיגון בכל פעם שנאלצו לראות את ברזאו חולף על פניהם בקלילות, עם כמות השחלות של דוכן חרוזים בטיילת באילת.

זו, כאמור, בכורה מרהיבה, עם שער, בישול והמון אקשן וסקס אפיל של כדורגל מצד ברזאו. מצד שני, מלהיבה ככל שתהיה בכורתו, עדיין מדובר במשחק אחד, עקביות ובעיקר שיחזור היכולת הזו מול הקבוצות היותר גדולות בליגה יהיו המבחן האמיתי של ברזאו. אבל בכל הנוגע לרושם ראשוני? לא חושב שיש מישהו בקהל של מכבי חיפה שלא מחכה בקוצר רוח לדייט השני בשבת.

מעבר אליו, ברוניניו ויאיר מרדכי במשחק סולידי פלוס, עם כמה מהלכים יפים, דריבלים מוצלחים והנעת כדור מהירה. הביקורת המרכזית בקרב יושבי היציע הייתה שברוניניו צריך לשחק באמצע ומרדכי בשמאל. יש בכך מן האמת, אבל לעניות דעתי, שניהם צריכים לחלוק ביניהם את העמדות בחילופי מקומות על פי הדינמיקה במשחק. זה משהו שידרוש יותר תרגול ותיאום, נכון לכרגע אין ספק שמי שצריך לאייש את עמדה מספר 10 מבין שניהם זה ברוניניו.

באופן כללי, מרענן לראות שיש למכבי חיפה לפני החלוץ שלושה שחקנים שחושבים מהר ויש להם גם יכולת ביצוע גבוהה להוצאת מחשבותיהם לפועל, לא משהו שהיינו רגילים אליו בשנים האחרונות. אם תוסיפו לכך את קנג׳י חורה, שעלה רעב מהספסל ונראה שהתחרות הבעירה לו להבה קטנה מתחת לישבן, ואפילו את סדריק דון שנכנס טוב, אולי אפשר לקוות לעוד כדורגל טוב בהמשך הדרך.

נכון, הכרטיס האדום שיחק תפקיד ענק במשחק הזה. נכון, ההחמצות של קרית שמונה היו מזעזעות. נכון, נהנינו מים של מזל עם נבדל גבולי ונכון גם שהמשחק שלנו ללא כדור הוא זוועה בשידור חי. ולצד כל אלו - זכורות לי לא מעט פעמים בשנה שעברה שגם כרטיס אדום ליריבה לא הצליח לחלץ מאיתנו כדורגל ראוי לשמו וגם לא שלוש נקודות. אין צורך לשבת במבט מכורכם ולנסות להתבאס בכוח, הביקורת לגיטימית וטוב שהיא נאמרת - אבל לא ייגרם נזק אם נודה שלצד דקות לא טובות, היו לא מעט דקות בהן נהנינו מכדורגל שלא זכינו ליהנות משכמותו בשנתיים האחרונות, לכל הפחות. נראה שנעשה כאן ניסיון לייצר התקפה עם עוצמות ואיכות שהכרנו משנים עברו, וזה ראוי לציון, גם אם זה נעשה בטלאי על טלאי וכתיקון לטעות על גבי טעות. בסוף, ככל שהקבוצה תשכיל לנצח, כך יגדל הביטחון, וככל שיגדל הביטחון, כך גם יגדל מספר הדקות הטובות האלו.

כמובן, זאת בכפוף לעוד חיזוק בתום החלון, עם הבאת מגן שמאלי ואולי עוד שחקן לאמצע. אפשר וצריך להצר על כך שאנחנו ערב סגירת החלון ומכבי חיפה עדיין מנסה לפתור דברים ובעיות שהייתה צריכה להידרש אליהן עוד ביולי העונה, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, וטוב אף יותר לשאוף ולבצע את התיקונים האלו כשאנחנו עם נקודות בכיס.

טבריה, סמי עופר, מטר ושייבה לפני כיפור. נקווה לאיצטדיון מלא ונקווה שהצדדים הניצים יידעו למחול על גאוותם, להפחית מהאגו שלהם ולחשוב על טובת המועדון - ונזכה, בניגוד לאתמול, גם לעידוד מאסיבי.

שבוע טוב וירוק לכולם, שנה טובה!

נ.ב. שריקת הבוז לקאני הן שיא חדש של גועל. על מה ולמה?? אם בשבוע שעבר אי שיתופו של מלמד היה תירוץ, מה התירוץ הפעם? למה לגרום לבנאדם, עזבו שחקן כדורגל, להרגיש ככה? פשוט דוחה בעיניי.