אז מה חדש? הכל בנוהל. מכבי תל אביב מגיעה עלק בכושר לא טוב למשחק מולנו, אנחנו מגיעים עם גישת "ננסה מה שאנחנו יכולים עד שניכשל" כצפוי - הטקס הקבוע של פיק הברכיים בבלומפילד נערך וכל המשתתפים מילאו את תפקידם ביעילות מבחילה. הקהלים העניקו אווירת אש ותמרות עשן, מתאימים את עצמם למעמד, מכבי תל אביב עלתה נחושה ומוכנה למשחק חשוב, ומכבי חיפה שיחקה, כמו תמיד, את השטיח של הצהובים.
נהיה הוגנים ונאמר שהיו עשר דקות של כדורגל סביר שלנו, עם כמה התקפות מעניינות ושער בנבדל, אבל מרגע ההכשלה הכה לא חכמה של פדראו ברחבה - חזרנו במהרה לחיקו המאוד לא מנחם של הריקוד הישן והמוכר, הטנגו השחור של בלומפילד.
מה שבאמת מעצבן אותי זו העובדה שצפיתי לגמרי מראש את איך הולך להיראות המשחק הזה, גם לפניו וגם במהלכו. היה ברור כשמש שברגע שבו ישתבש משהו, אנחנו נאבד לגמרי את הראש וניראה כמו קבוצת המילואים של חדרה מול בארסה. היה ברור שכל דקה טובה שלנו שלא תנוצל לשער תביא לשער בצד השני, והיה כל כך ברור שמהשליטה האופטית שלנו במחצית השנייה תבוא תוצאה אחת והיא השער השלישי של מכבי תל אביב. מכבי חיפה, בפיגור בבלומפילד, מול מכבי תל אביב שחוטה אחרי משחק בחמישי וטיסה, מסתגרת בפחד במצב של פיגור 1:0. אוי לבושה.
טוב, האמת שיש משהו יותר מעצבן מכל אלו - שיוויון הנפש שבו כל ההתרחשויות האלו מתקבלות במועדון הזה. ההשלמה העצובה עם הירידה שלנו ברמה כמועדון בישראל והנחיתות המובנית של מכבי חיפה כמועדון מול מכבי תל אביב. לא חושב שיש כזו רמה של דומיננטיות במפגשים ישירים בין שתי קבוצות אחרות בישראל בעשור וחצי האחרונים, אפילו הפועל ת"א הצליחה להתנער מהנחיתות הזאת.
אבל אנחנו? בושה וחרפה. רואים חולצה צהובה נשברים. וזו כבר לא בעיה של שחקנים כאלו ואחרים - כל ההרכבים שלנו, לרבות כאלו שלקחו אליפויות וזכו להישגים, חוו מפלות קשות בבלומפילד, בעיקר כי במועדון שלנו משדרים בינוניות ונחיתות. זה לא שהשחקנים שלנו היו במשחק טוב, כן? יילה בטאי נראה מתחילת השנה כמו מגן של קבוצת אמצע-תחתית טבלה מבחינת ההגנה שלו. אתמול, רק היה חסר שווארלה ייגש אליו בסוף המשחק וייתן לו את הרפליקה מ"חגיגה בסנוקר" - "שאלוהים ישלח אותך אלינו פעמיים בשבוע".
אפילו הפועל ת“א התנערה מהנחיתות מול מכבי ת“א (אלן שיבר)
פדראו נראה כמו איש הפח אחרי ששפכו עליו מים והשאירו אותו להחליד בחצר - ואז זרקו עליו חולצת הרכב (פלוס מינוס מה שקרה איתו בפועל), ולמעט שני צדיקים בסדום, ברוניניו ואיתן אזולאי, באמת שלא היה אור ירוק, תרתי משמע, משום דבר ואף אחד. התאימו עצמם לתפקיד הנדרש מהם בתיאטרון הבלהות הבלתי נגמר הזה שלנו בבלומפילד.
טוב, מצאתי משהו נוסף שעיצבן אותי אפילו יותר מכל מה שנרשם דלעיל - לרגע היה נדמה לי אתמול שאני הוזה, ושברק בכר אמר בריאיון שהוא דווקא מרוצה. ראשית -גם אם אתה מאמין, משום מה, שיש אספקטים מסיימים במשחק שעבדו טוב, מן הראוי שאחרי תבוסה נוספת, שלישייה רביעית (!!) ברציפות שאתה(!!!!) כמאמן חוטף ממכבי תל אביב, תצניע את העובדה הזו מכל וכל. שנית - ממההההההה למען השם אתה מרוצה? מה היה טוב שם? העשרים דקות שמכבי תל אביב נשמה משקית ניילון והצלחנו להשתלט קצת על המשחק ולצמצם פאדיחה עם פנדל? ממש שמחה וששון.
סתם, ככה לסבר את העין, במהלך שש השנים האחרונות, שוחקו שלושה משחקים שלא תחת ברק בכר בבלומפילד. שתי תוצאות תיקו וניצחון, היחיד שהיה לנו שם ב-12 שנים או משהו כזה. ובשלושתם לא נראינו כל כך מבוזים ועלובים כמו איך שנראינו אתמול ואיך שאנחנו נראים שם בדרך כלל.
עד מתי נמשיך עם הטעות הנגררת הזאת של לתת לברק בכר עוד ועוד חבל? עד מתי ימשיכו במכבי חיפה לפחד מלעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון ויתעוררו רק כשהכל כבר גמור ועוד עונה מחורבת לחלוטין? טעויות קורות, וזה בסדר. כאילו, זה לא, אבל אפשר להבין. צריך רק לדעת מתי ואיך לתקן אותם, והמערכת במכבי חיפה פשוט לא מספיק אמיצה ולא מספיק חזקה מולה ומול הקהל והתקשורת לקחת החלטה שתמשוך כותרות שליליות - אבל היא הנכונה עבור טובת המועדון.
בסוף, הרי, במוקדם יותר מאשר במאוחר, הבלתי נמנע יקרה, כי השידוך המחודש הזה פשוט לא נועד להתקיים, לצערי הרב. אין כאן סוף שמח, ומכבי חיפה כמערכת, שמפחדת לקבל את ההחלטה הזו בגלל כל הסיבות הלא נכונות, תישאר גם עם הנזק וגם עם הלכלוך של הקהל והתקשורת.
שלא יהיה ספק - ברק בכר איננו הבעיה היחידה במכבי חיפה. רחוק מכך. אבל הוא גם ממש לא הפתרון ולמעשה, הוא משמש בעיקר כגורם מחמיר ומחריף של מה שקורה בכל שדרות המועדון, מלמעלה למטה. עם כל הכאב, ובאמת שכואב לי על כך - ברק בכר לא יכול להמשיך להוביל את מכבי חיפה. זה לא עובד, וככל שאנחנו מנסים לאלץ את זה על המציאות, כך המציאות ממשיכה לטפוח לנו על הפרצוף בכאפה אחרי כאפה אחרי כאפה.
בכר. בסוף הבלתי נמנע יקרה (אלן שיבר)
בשורה התחתונה, שוב יש לציין, תחת בכר, מכבי חיפה העבירה עוד משחק כשהיא נתונה לחסדיה של מכבי תל אביב. ועוד מכבי תל אביב הזו, לחלוטין לא חפה מבעיות. הקלות הבלתי נסבלת שבה הם השתעשעו בנו, באפס מאמץ אמיתי, הקלות הבלתי נסבלת שבה נשברנו ופשוט התמסרנו לתפקיד העכבר במלכודת - הכל כל כך מרתיח.
בסוף, אין לאן לברוח - הכשל בבלומפילד, הריטואל הקבוע של ההתבטלות, הנחיתות והביזוי האלו, ובעיקר שיוויון הנפש לעוד חוליה בשרשרת בזיונות ובכשלונות הוא כשל מערכתי. כשל של מועדון ובעיקר כשל של העומדים בראשו. הייתי רוצה לראות את בעל הבית משתגע, נשרף מעצבים אחרי תצוגה כזו, מבהיר ומעביר מסר שדבר כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסלח. אבל איפה אני והרצונות שלי ואיפה המציאות. פשוט משלימים עם זה, מדפדפים הלאה במלנכוליה קלה, כאילו זו גזירת גורל.
התנהגות והתנהלות של מועדון קטן. מה שבטוח - המועדון הזה בתצורתו הנוכחית קטן בכמה מספרים על האוהדים והאתוס שלו. תוצאות השנים האחרונות, להוציא שלוש שנות הקסם שגם אותן מיהרו להעביר מן העולם ביד גסה ופרועה, לא מותירות מקום לספק: מכבי חיפה במתכונתה הנוכחית, כמושג, כמועדון, סיימה את דרכה ההיסטורית. אמרתי את זה בעבר, ושום דבר לא באמת השתנה. המועדון הזה לא מספיק חכם, לא מספיק חזק, לא מספיק אמיץ ולא מספיק מודרני בכדי לקבל החלטות קשות.
כל עוד מי שמקבל החלטות במכבי חיפה יוביל כזו אווירת שוויון נפש והשלמה נוכח כישלונות כל כך מחפירים, נוכח כזה ביזוי של הסמל של כמעט כל מי שעובד תחתיו, לא תהיה לנו תקומה ולא נוכל לחזור למקומנו הטבעי בכדורגל הישראלי.
ממשיכים הלאה, כי אין ברירה - הפועל פתח תקווה בשבת. אולי ננצח, אולי לא, אבל הארומה שיש ממכבי חיפה הנוכחית, על כל חלקיה, ובעיקר מהראש, היא של מועדון לא הישגי. טוב, זו מעבר לארומה, זו כבר עובדה קיימת.
מאין יבוא עזרנו...