(מאור אלקסלסי)
בתום פרק חימום נוראי במיוחד, בו הוצפו כלל בעיותיה של מכבי חיפה בדרך הכי קולנית וקיצונית שניתן, פתחנו אתמול רשמית את העונה - לא עוד תרגולים על יבש, הדבר האמיתי, בסמי עופר, איצטדיון מלא. ברוך שובך ליגת העל!
למשחק הפתיחה עלתה מכבי חיפה עם רצון עז להשכיח עד כמה שאפשר את זוועות הטוטו, ולהראות שבכל זאת, יש כאן קבוצה שיכולה לגרום לאוהדיה להתגאות ואפילו, שומו שמיים, ליהנות.
מי כמו מסאי דגו, שמכיר לא רע בכלל את האיצטדיון, יושביו ואת הקבוצה מולה שיחק אתמול, יכול לספר על ההבדל התהומי שבין משחק מדכא, מול יציעים ריקים, לבין מה שהוא והקבוצה שלו פגשו אתמול על הדשא וביציעים. הוא גם ציין בריאיון שלו שהוא ניסה להכין את הקבוצה שלו למעבר החד בין מגרשי הלאומית למעמד המחייב של סמי עופר מלא, אבל בפועל - קשה מאוד להסתגל לאווירה כמו אתמול גם בתיאוריה, ובטח שבפועל.
היה לי, אישית, די ברור שההתלהבות תישא אותנו לפחות לחצי שעה של לחץ וגלים. כאן המקום לציין רגע מפתח אחד שבו גבר הגברים של מכבי חיפה, קני סייף, חגג בפראות תאקל מוצלח (אפילו לא באגף שלו!) מול היציע והבהיר לכולנו עד כמה מחויבת מכבי חיפה להיראות אחרת לעומת כל מה שראינו ממנה עד כה.
בסמוך מאוד לתום חצי שעת ההתלהבות הירוקה והחרדה הרמת גנית, שוחררה פצצה חודרת בונקרים מרגליו של מספר 10 בירוק, ברוניניו, והסיר גלש על גדותיו. ביצוע מופלא שהאטרף ממנו כמעט וגרם להכפלת התוצאה בהתקפה העוקבת.
כאן, החלה הנדנדה ברמה וביכולת שלנו. אני מניח שחלק מכך קשור לחום וללחץ האינטנסיבי שהקבוצה הפעילה להשיג את השער ומירידת המתח הקלה, חלק מהתעשתות של מסאי והפועל רמת גן וחלק מהיעדר תיאום שעודנו קיים. כך או כך, עד לסיום המחצית, כובד המשקל עבר לכיוון השער שלנו, גם אם לא ממש היו הזדמנויות קורצות ליד השער של גלזר.
למחצית השנייה עלינו מאוששים וחדים, והשער השני - ללקק את האצבעות. שוב ברוניניו, שוב טירוף - ואז שוב תרדמת עמוקה של רבע שעה.
הפעם, הפועל רמת גן הצליחה לתרגם את כיסי האוויר בין הקישור להגנה שלנו לשער מצמק (הפקרות קשה בשמירה על שחקני הקו השני ועל כובש השער, פלקושצ'נקו), והחנק והחשש עלו שוב בבת אחת בגרונותינו הניחרים. כבר היינו בסרט הזה לא אחת, בעונה שעברה לבטח, ועם חבורת הגחליליות הלא מאוד מתואמת ומגובשת שהייתה בירוק על הדשא, שיוויון רמת גני לא היה תסריט מפתיע עבור אף אחד.
ברק בכר, שיש לו לא מעט להוכיח לאחר שלוש שנים כושלות במיוחד בעבורו (וגם בעבורנו), הכין את הקבוצה היטב למשחק, אבל כהרגלו - איחר להגיב לשינוי במגרש ולעייפות של קני סייף, וההשתהות הזאת עלתה לנו בשער.
יאמר לזכותו של בכר, הוא הבין מה כיוון הרוח בנוגע ליילה בטאי, שפלירטט עם צהוב שני בסדרת עבירות גבוליות ועשה את החילוף המתבקש עם איאד חלאיילי, אבל עדיין, היד שלו לא על דופק המשחק ביותר מדי מקרים.
ועם זאת, התגובה שלו לשער המצמק הייתה טובה, ועד לסיום, אנחנו היינו קרובים הרבה יותר לשלישי בשלל הזדמנויות מאשר רמת גן לשוויון. עם הכניסה של עלי, יכולנו גם להציץ ולהבין את הפוטנציאל הטמון בשיתוף הפעולה בינו לבין ירין לוי, ובהחלט ניתן להיות מעודדים מכך. בעיניי, זו גם הפעולה המתבקשת וכזו שתהפוך את הקישור שלנו ליותר שלם, מחופה ועטוף ממה שהוא כרגע - בטח מול קבוצות גדולות יותר מהפועל רמת גן.
אז ברמה האינדיבידואלית, נראה לי שמיותר לציין מי היה כוכב המשחק שלנו, לא? עוד צפויים לו מבחנים קשים יותר, בטח בשבוע הבא, עוד יש לו לא מעט להוכיח, אבל לא קשה להבחין בכך שיש לברוניניו כישרון לא קטן, נגיעה מופלאה בכדור, עם קטנות מרגשות - ואהבה מבורכת לתכלס. האמת? ההחמצה שלו בבעיטה אדירה ממש סמוך לשריקת הסיום הייתה אפילו יפה יותר מהשער הראשון. טפו טפו, עוד מוקדם אבל מסתמן, על פניו ועל פי דיווחים זרים, שבעמדה מספר 10 יש למכבי חיפה שחקן.
מעבר אליו, חוליית ההגנה במשחק טוב מאוד ושקט, בהנהלת נייג׳ל לונווייק. משחקי ההכנה הציפו לא מעט סימני שאלה בנוגע אליו, אבל לפחות אתמול הוא הפגין משחק שקט מאוד, אחראי, סגירות טובות, ניתוב חכם של הבילד אפ וחיצים קדימה. יש שם חומר גלם טוב מאוד וניתן לקוות ששילוב שלו עם פדראו ייצור יציבות בנקודה עגומה במיוחד אצלנו בשנים האחרונות, משחק ההגנה.
צונאמי אמנם לא עלה קדימה יותר מדי, אבל זה בעיקר כי קנג׳י חורה לא מכיר במונח הירידה להגנה כחלק מהמשחק, ומבחינה הגנתית - עשה את עבודתו נאמנה. פרשנים בעלי הבנה בסיסית במשחק הכדורגל טוענים שהוא לא מגן שמאלי, אבל מי שלקח אליפות בבולגריה כמגן שמאלי וכקפטן בעמדה הזו כנראה עובד כרגע על פי הוראות טקטיות בבחירה שלו להישאר למטה, והדבר לא באמת פוגם בשטף המשחק שהיה בכלל לא רע בשני האגפים. בוא נאמר - אוזלת הרגל ההתקפית שלנו באגף הזה נבעה בעיקר מהיעדר החדות שמאפיין את קנג׳י חורה עוד משלבי ההכנה לעונה זו.
כאן המקום לתהות - מדוע יאיר מרדכי לא זוכה להזדמנות על האגף? מי שהראה בכל פעם שנכנס סימנים מצויינים ולבטח מחויב יותר מקנג׳י בהיבטי חיפוי וחזרה להגנה פשוט נמחק. עוד אלמנט שברק בכר יצטרך לשפר מהכיוון של ניהול הסגל - להפסיק לחשבן לבכירים אצלו. אם קנג׳י לא בכושר, אז הוא צריך לשבת בספסל. בכל הכנות, הוא לא כזה כוכב גדול שמצדיק הלחמה שלו להרכב בכל מצב, גם אם קיבל איכשהו את סרט הקפטן.
בחזרה לפסים חיוביים - ירין לוי הציג אתמול את היכולת שגרמה למכבי חיפה להתאבד עליו בקיץ הנוכחי, ניהל בשקט ובנחישות את המשחק מאחור וידע להעביר את כובד המשקל קדימה בצורה פנטסטית. ירין לוי הוא קשר אחורי, זו עבודתו וזו עמדתו, והוא יהיה אפילו טוב יותר לכשיצוות לצד עלי מוחמד. ועל עלי מוחמד נאמר - כל דקה שהוא לא על המגרש, כל עוד הוא בריא, היא פשע למקצוע הכדורגל. כל מילה נוספת מיותרת.
מילה נוספת לירין לוי - אל תתרגש מכל הדרמה, ראית במו עיניך שהקהל הרחב מאחוריך בענק, ומעריך אותך ובסוף המשועממים שמסרבים לעודד אותך יעברו להתאבסס על הדבר הבא שימזוג להם קצת תשומת לב מהגרופים הלא רבים שעוד נותרו להם.
מעבר אליהם, קני סייף, כמו שכבר ציינתי, הוא גבר הגברים. איזה הבדל תהומי בינו לבין כל מי שכרגע נמצא במכבי חיפה ויכול לאייש את עמדת קיצוני ימין ברמת המחויבות, החיבור, החיפוי וגם השורה התחתונה - הנגיחה הקטנה שהוא נתן לכיוונו של איתן אזולאי איתרה ואיפשרה את השביל דרכו הגיע השער השני.
אשר לאיתן אזולאי - נו, אז החמיץ פנדל. ביג דיל. לא משהו שלא ראינו 450 פעם לפניו ונראה 560 פעם אחריו. יש כאלו שיאמרו שאפילו עשה מעט צדק עם ההחמצה הזו, שהרי פנדל לא ממש היה כאן. בגדול, כל עוד ימשיך לתת את כל כולו ולהיות חד ונחוש בפעולות שלו, הוא השם הראשון שבכר צריך לרשום בלוח בהרכב הפותח.
מעט על נובאקוביץ׳ - מוקדם עדיין להתרשם, אבל ניכר שהבחור עובד כמו סנטר בכדורסל, וקולט כמעט כל כדור שמגיע אליו. לא זו בלבד, נראה שהוא גם יודע להוריד ולחלק יפה את הכדורים הללו לסובבים, ובסה"כ מבעד לשכבת החלודה העבה שעוטפת אותו, יש מצב שיש כאן עם מה לעבוד. מה שבטוח, כישורי המשחק שלו, במובן של משחק מול מצלמה ותיאטרון, בהחלט לא רעים. מכר את העבירה המפוקפקת באופן יוצא דופן.
בסופו של עניין, זה היה ניצחון ראוי ויכולנו אפילו ליהנות ממכבי חיפה בלא מעט דקות במשחק הזה. אלו שיאמרו שזו רק הפועל רמת גן - אל לכם לזלזל בקבוצה הזו. לא חושב שיש פערי רמות בינם לבין הקבוצות האחרות ששיחקו מולנו בשבועות האחרונים, ולא צריך לזלזל באף קבוצה ואף ניצחון.
עם זאת, ברור לכולנו שיש עוד לא מעט מה לעבוד, ובלי תוספת משמעותית של כוכב ושחקן של תכלס ומספרים באגף ימין על חשבון בנסון, לא נוכל לשאוף לשום דבר בליגה הזו בטווח הארוך.
נקסט - מכבי תל אביב בבלומפילד. משחק שונה לחלוטין. יהיו כאלו שיתלו את תקוותם בעובדה שמכבי תל אביב בכושר לא טוב לאחרונה, אבל ההיסטוריה, הקרובה והרחוקה, עמוסה בקירקופים שלנו בבלומפילד בדיוק בנקודות האלו. יתרה מכך - גם למשחק הקודם מולם הגענו אחרי ניצחון מעודד, והוא הסתיים בפיאסקו מוחלט שהיה צריך להוביל לפיטוריו של בכר עוד באותו היום. זה היה 3:0 שהרגיש כמו תשיעייה מבחינת פערי הרמות, ואין דבר שמכבי תל אביב אוהבת יותר מאשר להתאושש על הגב שלנו ממשברים, הפסדים ושלל מרעין בישין.
מעבר לכך, ברור לכולנו שניצחון אחד, נחמד כשלעצמו אבל לא יותר, לא מסמן מגמה. זו עדיין לא קבוצה שאנחנו בטוחים בה, ולמעשה - ההיפך הוא הנכון. ישקר מי שיגיד שאין בו חשש מהותי לקראת המשחק הזה. מכבי חיפה וברק בכר יצטרכו להגיע ברמת מוכנות, אגרסיביות ובגרות שונות לחלוטין אם הם רוצים להוציא משהו מהמשחק בבלומפילד. אופרה אחרת לחלוטין.
מכבי חיפה חייבת להבין את מעמדה ומצבה, ולהגיע מבוקרת וזהירה יותר לבלומפילד. במשך שנים, הם כותשים אותנו דרך אגרסיביות ודרך עיבוי האמצע. הפעם, מכבי חיפה חייבת לעלות עם ירין לוי, עלי מוחמד ואיתן אזולאי כחוליה עצבנית ואינטנסיבית במרכז השדה ולחכות מאחור. אסור לברק להתלהב ולהיכנע לאינסטינקטים הקבועים שלו לנסות ולהיות דומיננטי במגרש שבו הוא אכל מרורים, גם עם שחקנים טובים בהרבה מאלו שעומדים לרשותו כרגע.
זו ההזדמנות של ברק בכר, מעבר לכל אחד אחר במערכת, להרוויח אוויר לנשימה, לצבור נקודות זכות למעמדו המידרדר בעמוד הטוטם של מאמני הכדורגל הישראלי ובעיקר לצבור מומנטום להמשך הליגה. אחרי המבחן המשמעותי שאותו עבר בהצלחה, מדובר בעוד מבחן עצום למי שצריך להרוויח מחדש את האמון שלנו כאוהדים.
יאללה, שבוע טוב וירוק לכולם, נתראה בבלומפילד.