ככל שהקיץ מתקדם, הולכת ומתבהרת התמונה הניהולית של חמש הגדולות בכדורגל הישראלי. לא רק מי התחזקה יותר ומי עדיין מחפשת חלוץ, אלא מאיזו נקודה כל מועדון יוצא, באיזו תפיסה הוא פועל ועד כמה הפעולות שלו תלויות במה שיקרה השבוע באירופה.
כי בית”ר ירושלים, הפועל באר שבע, מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל תל אביב אולי מתחרות באותו שוק ועל אותם שחקנים, אבל הן מתנהלות כרגע כחמישה מועדונים שונים לחלוטין.
בית”ר ובאר שבע הן במידה רבה קבוצות של שנה נתונה. מועדונים שהיקף הפעילות שלהם נשען על ההכנסות שהם מצליחים לייצר באותה עונה ועל הכסף שהבעלים מוכנים להשלים.
אצל ברק אברמוב המודל די ברור: ככל שהמועדון מכניס יותר, כך הוא מסוגל להוציא יותר. העונה בית”ר נמצאת בשיא של הכנסות, בזכות הקהל, המנויים והציפיות שנבנו סביבה. מבחינת היריבות שלה, ההדחה מאירופה עצרה אפשרות של קפיצת מדרגה נוספת. שלב בתים אירופי היה יכול להוסיף לבית”ר עשרות מיליונים ולשנות את מאזן הכוחות.
באר שבע נמצאת במקום דומה, אבל עם בעלים שיכולה ורוצה להוסיף כסף מעבר להכנסות. כבר עכשיו זו שנת שיא מבחינת הכנסות, אבל היא עדיין קרובה לקחת את כל הקופה. עלייה לליגת האלופות לא תהיה רק הישג מקצועי עצום, אלא אירוע כלכלי שיכול להפוך את באר שבע למועדון החזק והגמיש ביותר בשוק לפחות לעונה הקרובה.
מכבי תל אביב ומכבי חיפה פועלות ממקום אחר. אלה מועדונים עשירים, מבוססים ורב שנתיים, אבל דווקא משום כך הם נושאים איתם הרבה יותר החלטות מהעבר.
במשך כל הקיץ עסקנו בסגל העמוס של מכבי חיפה, בחוזים הכבדים ובשחקנים שהיא מתקשה להזיז. אלא שככל שהתמונה במכבי תל אביב נחשפת, מתברר שגם שם כמעט חצי סגל משועבד לשנים קדימה. חוזים ארוכים, השקעות שלא הבשילו ושורה ארוכה של שחקנים שקשה למצוא להם פתרון.
יש כמובן גם הצלחות, ובמכבי תל אביב אפילו יותר מאשר בחיפה. היא זכתה בתארים, מכרה שחקנים והגיעה לאירופה. אבל לצד ההצלחות הצטברו לא מעט נפילות, וכל נפילה כזאת ממשיכה לעלות כסף גם שנתיים ושלוש אחרי שהעסקה נחתמה.
הנפילות יוצאות לאור. אנגלידיס וגולדהאר (האתר הרשמי של מכבי ת“א)
מכבי חיפה, מצדה, צפויה להכניס העונה כ־90 מיליון שקל גם ללא אירופה. זה מלמד על עוצמת המועדון, אבל גם על גודל הפספוס. עם בסיס הכנסות כזה היא הייתה אמורה להיות מסוגלת לרענן את הסגל במהירות. בפועל, החוזים מהעבר מצמצמים את הגמישות שלה ומכריחים אותה קודם לפתור בעיות ורק אחר כך לבנות.
הפועל תל אביב נמצאת בנקודה החמישית והשונה מכולן. התחושה היא שהיא פועלת על בסיס תוכנית שאינה תלויה לחלוטין בתוצאות של העונה הנוכחית. זהו עדיין שלב של בניית המועדון מחדש.
חלק מהכסף לא מגיע לרכש שרואים על הדשא, אלא לשיקום חובות העבר. חלק אחר מושקע בדברים שבמועדונים הגדולים האחרים כבר קיימים: חנות, מערכים מקצועיים, תשתיות ניהוליות ובנייה מחודשת של הארגון. לכן לא נכון למדוד כל שקל שהבעלים מכניס להפועל מול כל שקל שבאר שבע או מכבי תל אביב מוציאות על שחקנים. הפועל עדיין משלמת גם על מה שנהרס בעבר וגם על מה שצריך להיבנות לעתיד.
אבל כל ההבדלים האלה מתנקזים עכשיו לשבוע אחד.
באר שבע רוצה את ליגת האלופות. מכבי תל אביב והפועל תל אביב רוצות להבטיח שלב אירופי. התוצאות שלהן יקבעו לא רק היכן ישחקו, אלא גם כמה כסף ייכנס, כמה משחקים יהיו להן, איזה עומס יצטרכו לנהל וכמה שחקנים באמת דרושים לכל אחת.
מועדון שמשחק רק בליגה ובגביע זקוק לסגל אחד. מועדון שמשחק עד החורף באירופה זקוק לסגל אחר לגמרי. הוא צריך יותר עומק, יותר רוטציה ויותר פתרונות לפציעות ולעייפות. במקביל, הכנסה אירופית יכולה לאפשר רכישה נוספת, שדרוג של עמדה או ספיגה של חוזה כבד שאי אפשר היה להרשות לעצמך קודם.
גם מכבי חיפה ובית”ר, שכבר אינן תלויות בתוצאות שלהן באירופה, יושפעו. הצלחה של שלוש היריבות תכניס לשוק עוד כסף, תגדיל את הביקוש לשחקנים ותאפשר להן להתחזק. כישלון עשוי לגרום לצמצום סגלים, לשחרור שחקנים ולהזדמנויות חדשות בשוק המקומי.
בשבוע הבא נדע הרבה יותר. נדע מי נדרשת להחזיק סגל עמוק עד ינואר, מי קיבלה עשרות מיליונים של אוויר ומי תיאלץ להתאים את החלומות למציאות.
הקיץ עדיין לא הסתיים, אבל זה השבוע המשמעותי ביותר שלו. לא רק עבור אירופה, אלא עבור כל העונה הקרובה של חמש הגדולות.
תכריע לאן העונה תלך. זלאטנוביץ` והפועל ב“ש (צילום: ליאור מוסקוביץ`, הפועל ב“ש)