(עיבוד תמונה: בינה מלאכותית)
בית"ר ירושלים מחפשת קשר. המאמן אלמוג כהן אמר בעצמו אחרי ה-3:3 אמש (שני) מול הפועל רמת גן ש"נביא קשר שיעשה את ההבדל". מוטי פשכצקי שלנו פרסם כאן באתר שהקבוצה מוכנה להשקיע מיליון ש"ח, כ-300 אלף יורו, בתשלום שכרו של אותו קשר.
הקבוצה מהבירה לא תשחק השנה באירופה אחרי ההפסד הכואב לאוסטריה וינה בפנדלים. היא לא החתימה זר אחד מחוץ לליגת העל, כשהזר היחיד שהגיע (יוג'ין אנסה) צפוי להירשם בהמשך העונה על תקן ישראלי. בהתחשב בכך שאיילסון טבארש לא בתוכניות, הזר שיגיע יהיה הזר השביעי. הוא אמור להיות שחקן משמעותי במיוחד, בכל זאת עושה הבדל. בשביל להבין מי יהיה סוג השחקן שיגיע, נשאלת שאלה אחת - מהו ההבדל?
למדנו להכיר את הכדורגל של אלמוג כהן. הן בשנים בנתניה (בהן, בין היתר, הוא קידם את רן קוז'וך) ובבית"ר כמנהל מקצועי ובפרט בחודש הראשון לעונה בו הקבוצה שיחקה באירופה. אם צריך לתמצת את הגישה שלו בשתי מילים, הן כנראה יהיו "משחק לחץ".
כהן מאמין בכדורגל אינטנסיבי, כזה שמקדש קצב משחק גבוה וניסיון לחטוף את הכדור שניות אחרי איבוד. הגישה הזאת הובילה בין היתר לכך שירדן שועה ועומר אצילי טרם השלימו 90 דקות, ולקישור של הקבוצה.
ברק יצחקי העניק מספר משחקים לשועה על תקן קשר קדמי. בית"ר הייתה יכולה לפתוח תיאורטית עם שועה לצד שלישייה קדמית שמורכבת מאנסה, ג'ונבוסקו קאלו ועומר אצילי, אך כהן העדיף קישור לוחץ יותר עם נועם מוצ'ה, דניאל וורקו ובוריס אינו, שלושה "סוסי עבודה" שרצים 90 דקות ומכסים שטחים עצומים.
הזר שיגיע, כנראה, יהיה שחקן כזה. יש לבית"ר ירושלים מספיק שחקנים שיכולים להבקיע ולבשל, בראש ובראשונה שועה ואצילי. יש לה מספיק שחקנים מהירים שיודעים לנצל את השטחים שהשניים יוצרים בדמות אנסה, נאנא אנטווי, קאלו וטימותי מוזי. ההבדל, כנראה, נמצא בלחץ וביכולת להפוך השתלטות על כדור למצב ממשי.
ההשוואה הטובה ביותר היא שחקן העונה בשתי העונות האחרונות, קינגס קנגווה. קנגווה הבקיע 29 שערים ובישל 20 נוספים בשתי עונות בב"ש. מספרים נאים מאוד לקשר התקפי, כשהוא היה מעורב בשער כל שלוש מחציות בממוצע. בכל זאת, זה רק חלק קטן מהתרומה שלו לב"ש.
המספרים היבשים יגידו לכם שקנגווה השלים 1.6 דריבלים למשחק, מקום שלישי בליגת העל אשתקד, חטף 0.9 כדורים וחילץ 7.2 כדורים, מהנתונים הגבוהים בליגה. קנגווה היה מספיק פיזי כדי לשחק גם בתור קשר אחורי, והשילוב בין הפיזיות הזאת ליכולת לתרום להתקפה הייתה ההבדל של הפועל ב"ש ושל קוז'וך, לשעבר בן טיפוחיו של כהן.
יותר מכמות הדריבלים או החילוצים, הדבר המשמעותי הוא המיקום. לאורך רוב העונה שעברה קנגווה תופקד בין השליש של היריבה לשליש האמצעי במגרש, במה שאפשר לו לחלץ כדורים בנקודה גבוהה ולהתקדם במהירות עם הכדור כדי לייצר סיטואציות של יתרון.
שחקן ייחודי. קנגווה (אלן שיבר)
זה בדיוק מה שחסר לבית"ר ירושלים. שחקנים שיכולים להבקיע, לבשל או להוביל לשער יש בשפע, כולל עדי יונה הפצוע שלא שיחק ממרץ (ולא צפוי לחזור בתקופה הקרובה לפי אלמוג כהן). יונה שחקן מצוין, אך גם כשהוא בריא אין לו את הפיזיות הזאת של קנגווה.
קשר אמצע שחושב על ההתקפה ולא מפחד לחלץ כדורים במקומות מסוכנים הוא הפתרון שחסר לבית"ר ירושלים, וקיים אצל חלק מהגדולות האחרות. כריסטיאן בליץ' יורד לגליצ'ים במרחק 60 מ' מהשער, כשהוא בריא, בזמן שאיתן אזולאי הראה את היכולת הזאת גם בנתניה וגם בחיפה. אזולאי סיים את העונה שעברה, הרעה ביותר של הירוקים מזה שנים, עם שישה שערים וחמישה בישולים.
אם הזר שיגיע לבית"ר יספק מספרים דומים, זה עשוי להספיק. הוא לא ימדד רק בגולים ואסיסטים, אלא ביכולת שלו לייצר מצבים של יתרון מספרי ולהפוך את החיים של שועה ואצילי לקלים יותר.
אחרי שדיברנו על מהות ההבדל, אפשר לדבר על עיתוי ההבדל. בית"ר פועלת ללא הפסקה, אך בהתחשב בכך שהודחה מאירופה (ובשאלת האזרוח של אנסה) ייתכן שנראה שחקן מגיע דווקא בתחילת ספטמבר, אחרי סגירת החלון ברוב אירופה.
השילוב בין מועד סגירת החלון בליגת העל, אחרי רוב הליגות באירופה, ובסוג השחקנים שלא מוצאים קבוצות אחריו ועשויים לעבור בהעברה חופשית, הופך למעין סערה מושלמת. תוסיפו לזה את פגרת הנבחרות הארוכה מה-20 בספטמבר עד 5 באוקטובר וקיבלתם שבועיים של אימונים, זמן טוב להכניס שחקן זר לעניינים.
בית"ר לא פחדה להביא זרים מליגות "לא שגרתיות" ופגעה, בדומה לקאלו וקרבאלי. היא עשויה לעשות זאת גם הפעם, למרות שבהתחשב בבשלות של הקבוצה היא תחפש זר עם יתרון פיזי ועבר באירופה. הסבלנות עשויה להשתלם, וראינו בעבר שחקנים שמגיעים אחרי סוף החלון ומשתלבים בצורה טובה.
מה יהיה בבית"ר? שאלה טובה, ורק הזמן יגיד. ההחתמה הזאת, של מי שעשוי להיות הדבק בהתקפה (ובמקביל להקל על הלחץ המצופה מאצילי ושועה), יכולה להיות ההבדל בין קבוצת ליגה טובה לאלופה.