(קרדיט: מאור אלקסלסי)
פרק ההכנה של מכבי חיפה לעונה הנוכחית תם אתמול רשמית - ובצורה הכי עגומה שרק ניתן לתאר. מילא התוצאות הרעות, שלושה הפסדים מחמישה משחקים, שניים מהם בבית, אבל העובדה שאין באמת גרף שיפור עקבי ואיזושהי יציבות או סימנים לדרך ולאג׳נדה כלשהי, הם אלו שבאמת מדאיגים.
הרשמו לליגת החלומות של XI MOBILITY MOTORS וערוץ הספורט. בנו את הקבוצה שלכם!
אפשר לדבר על איכות השחקנים ובהחלט יש כאן מקום לשיפור, אבל הקטסטרופה בהכנה מצביעה בעיקר על דבר אחד - מכבי חיפה היא פשוט קבוצה לא מאומנת.
לא ייתכן שכל חילוף של מאמן היריבה יזרע כזה כאוס ובקיעים במערך שלנו, ונמתין בסבלנות לתגובה רק אחרי שער שאנחנו מקבלים. לא ייתכן שמכבי חיפה, כמושג, כמותג, תייצר ארבע התקפות נורמליות במשחק, וגם זה בשיניים. סילבה קאני המסכן, שהפך פתאום מסמי מנודה למושיע בחוד (כולל הכתבות על כך ש"השנה מאמינים במועדון שיפרוץ מעמדת החלוץ"), זועק על הספסל שהוא לבד לחלוטין, מופקר לגורלו ואין לו מושג מה לעשות.
כן, כן, אני יודע - שחר, רפאלוב, עובדיה, ברור לי לגמרי שהכישלון הממשמש ובא הוא מערכתי ובראש ובראשונה נובע מניהול מחפיר ומצמרת מועדון חסרת אונים וחסרת מושג, ואני אדרש לכך מיד. אבל צריך לומר את האמת: אנחנו מנסים כאן להילחם בבלתי נמנע כבר למעלה משנתיים.
מכבי חיפה מנסה לרבע את המעגל הזה, שנקרא "ברק בכר הוא הפרגוסון שלנו", והתוצאות רק הולכות ומידרדרות. זה פשוט לא עובד, אין דרך לברוח מכך. הרקורד האדיר של בכר וההילה של "גדול מאמני ישראל בכל הזמנים" שאפפה אותו עד לא מזמן כבר לא יכולים להסתיר את העבודה המקצועית הרעה מאוד שלו במכבי חיפה מאז שחזר מהכוכב האדום.
כולנו רוצים שלסיפור המופלא הזה עם ברק יהיה סוף טוב, באמת, אני לא מכיר אוהד אחד שלא מוקיר לו תודה ענקית על כל הטוב שהביא למועדון הזה, על איך שפיאר את הסמל הירוק. אבל בסוף ישנה מציאות, והמציאות לא מותירה מקום לספק או בלבול.
ברק אמר אתמול בריאיון שיש שחקנים שייקח להם קצת זמן להיכנס לעניינים, משהו כזה. ואני שואל: תגיד, איזה זמן בדיוק אתה חושב שיש להם? איזה זמן בדיוק אתה חושב שיש לך? הרי רק חסד הנעורים שזכרנו לך הוא זה שהותיר אותך בתפקיד נוכח הביצועים העלובים של העונות האחרונות. רק בזכות כל הטוב שהבאת למועדון, אתה מתחיל את העונה הבאה באפס קרדיט, ולא באוברדראפט ובקריאות "תתפטר". אבל עם איך שהדברים נראים, זה לא יאחר להגיע גם כן.
אני באמת לא רואה איך ברק מצליח לשרוד את הבלאגן הזה כמאמן מכבי חיפה, לא ברמת האנרגיות שהוא משדר ומעביר לשחקנים ובטח לא ברמה המקצועית הבאמת נוראית של כל עבודתו בקבוצה. מבחינת ברק בכר. שני המשחקים הקרובים, וזו לא הפרזה מבחינתי, הם משחקים על המשך הקריירה ועל המקום שלו בצמרת המאמנים בישראל.
בנוגע לשחקנים, קשה לי לבקר או לחוות דעה נחרצת. להוציא ברוניניו ואיתן אזולאי, הצדיקים בסדום, כל אחד מהשחקנים על הדשא צריך לערוך חשבון נפש נוקב עם עצמו על הדרך שבה נראה עד כה, ולחשוב על איך הוא מביא מעצמו, בלי קשר לשום גורם חיצוני, עוד לפחות 50 אחוז של יכולת והתלהבות.
הזרים, כמובן, נחתכים בסיטונות ברשתות החברתיות, אבל זו חוכמה קטנה מאוד כרגע. אמנם לנייג׳ל לונווייק היו שני מקרים של אחד על אחד רע מאוד, אחד מהם גם הסתיים בשער של דאפה (שגם לגלזר יש בו חלק בתגובה המאוחרת) אבל גם היו לו כמה וכמה עימותים פיזיים מעודדים מאוד. הוא עדיין צעיר ולא מספיק יציב, והוא אכן סימן שאלה גדול, אבל קשה לבוא בטענות לשחקן ששיחק בכל משחק שלו בשיטה שונה ועם ציוות אחר בהגנה. ככה אי אפשר לבנות תיאום ויכולת.
אבל הזרקור על השחקנים מסיט את תשומת הלב מהאחראים האמיתיים למצב הביש: עם שלוש אליפויות ב-15 השנים האחרונות, רובן כשתקציבה הוא השני לפחות בגודלו בליגה, מכבי חיפה היא ללא ספק המועדון הכושל ביותר בישראל ביחס עלות תועלת. מילא רק שלוש אליפויות, אבל בשאר הזמן, היו שם בקושי, ואני נדיב, שני מאבקי אליפות לגיטימיים, ושאר העונות נעו בין ביזיון לחורבן כללי.
ניכר בבירור שהמועדון לא הפנים את הלקח מהקטסטרופה של העונה הקודמת. לעונה הנוכחית, הנהלת מכבי חיפה הייתה צריכה לבצע מהלכים דרסטיים, מהלכי שבירת כלים משמעותיים ביותר וחיתוכים דרמטיים אך מתבקשים.
למה הכוונה? ובכן, דמו לעצמכם אדם שמשחק כדורגל עם מטען חבלה מתקתק קשור לרגלו השמאלית. לא הייתם סומכים עליו להיות אחד המובילים בקבוצה, נכון?
ובכן, ליאור רפאלוב חשב אחרת, ואתמול, למרבה הצער, המטען המטאפורי אכן התפוצץ על רגלו של מנואל בנסון. וואוו, מי ראה את זה קורה חוץ מכל בנאדם עם זוג עיניים מתפקדות. במקום להכיר במציאות, ולפעול להביא לשם שחקן שיוכל להרים את המשחק ההתקפי ולעשות הבדל, מכבי חיפה בחרה לשחק בנדמה לי, והנה - הצפוי מכל קרה ובנסון ככל הנראה ייגרע מהמצבת.
עכשיו, מילא היה רק אחד עם פצצה מתקתקת קשורה לרגל, אבל יש עוד אחד! איך הגענו למצב, חמישה ימים לפתיחת הליגה, שפדראו נלקח בחשבון והוא שחקן רוטציה לגיטימי במכבי חיפה? האיש שבור מבחינה פיזית, שבור! אין דרך לברוח מכך, והבלתי נמנע יקרה בסוף, במוקדם ולא במאוחר.
משום מה, כמו בשיר ילד מזדקן, מכבי חיפה לומדת את הפרינציפ רק אחרי שהיא נופלת. בעצם, גם אז היא לא לומדת כלום. תהליך הסקת המסקנות של המועדון הזה הוא לא פחות מחרפה. עד כמה מזלזלת מכבי חיפה בחשיבות משבצות הזרים כשהיא מבזבזת אותם בצורה כל כך חולנית וכלאחר יד. כל אחת מהמשבצות האלו יכולה להכיל שחקן שיעשה הבדל ענק. באר שבע קיבלה ממכבי חיפה לפני שתי עונות שלישייה קלה בגביע הטוטו, הביאה את קנגווה ו-ונטורה והפכה לקבוצה אחרת לגמרי.
אבל לא - אצלנו הרי השמש זורחת מהישבן, אנחנו יודעים הכי טוב ולכן אנחנו נעשה כל מה שנוגד את האינטואיציה וההיגיון הבריא כמועדון וכמערכת, ואז נתלה בדרך מדורגת את האשם והאחריות עד למטה. בכל פעם מחדש, מכבי חיפה מובלת על ידי המציאות שתופסת אותה עם שתי אצבעות בנחיריים ממשבר אחד למשנהו, מגיבה במקום ליזום, כמו סירת דיג בסערה. כך זה על הקווים וכך זה גם במשרדים במסגר ובמתם.
ליאור רפאלוב מבין, בוודאי, שזמנו במערכת קצוב ושבכר יגיע אולי קודם למסגר להזדכות על ההונדה במקרה כישלון - אבל הוא ממש מיד אחריו בתור. על כן, באמת שלא ברור לי מה בדיוק היה אמור להיות הניסוי הנואל הזה של לאלץ שיטה חדשה ואובר מתוחכמת על חומר שחקנים שבוודאות לא מתאים לה ולא חש איתה בנוח. שוב, ככל הנראה טעות בחישוב כמות הקרדיט הסבלנות מהקהל.
חברים, אין במכבי חיפה סבלנות. לא הייתה, לא תהיה. זו המציאות, וכדאי שתכירו בה. כל אלו שאומרים לכם שהם "רק רוצים שהקבוצה תשחק יפה" ו"בכלל לא מדברים כרגע על אליפות" הם הראשונים שיבקשו לערוף ראשים אחרי התיקו הראשון.
אסב את תשומת ליבם של כל אלו שמדברים על מרקו בלבול כדוגמא למה שהם רוצים לראות העונה, ובייחוד זה העומד על הקווים אצלנו, לעובדה שמרקו בלבול, בתום אותה עונה נהדרת ורומנטית של בנייה וכדורגל טוב, הלך הביתה לאחר שלא הביא אליפות (ומול מכבי תל אביב טובה מאיתנו בשתי דרגות). זה לא משנה מה אתם מספרים או חושבים - רק אליפות נחשבת במכבי חיפה להצלחה.
ולמרות כל הכתוב דלעיל - יש גם חדשות טובות. כל המשחקים הנוראיים שעברנו עד כה לא קבעו שום דבר חשוב או בעל ערך אמיתי. זו הייתה הדגמה נוראית של יכולות המועדון והשחקנים, אבל הדגמה נוראית בחינם.
אוסיף ואומר, עד כמה שזה לא יאה לומר זאת, שהפציעה של מנואל בנסון היא יותר הזדמנות טרגדיה. גם אם נניח שבנסון היה נותר בריא, עד כה הוא לא הראה שום סימן לכך שאפשר לסמוך עליו מבחינת היכולת נטו ושהוא אכן יכול להיות שחקן הכרעה לקבוצה בסדר הגודל של מכבי חיפה. יש שחקנים על הכוונת ויש כעת הזדמנות לחזק את הקבוצה בשני המוקדים הבעייתיים שלה, בקישור ובחלק הקדמי, על חשבון שני שחקנים שכל דקת משחק שלהם היא רולטה רוסית של רצועות ברך.
זה באמת ובתמים יכול לשנות את הכל מבחינת העונה הקרובה. כך או אחרת, מכבי חיפה תידרש למהלכים דרמטיים מאוד במחזורים הקרובים. השאלה הנשאלת היא אם המהלכים האלו, על הקווים או בפנקס הצ׳קים וגזרת ההעברות (או גם וגם), יקרו לאחר שהנזק ייגרם או שמכבי חיפה כמערכת תשכיל להקדים תרופה למכה סוף סוף.
זהו, הליגה נפתחת בשבת, עם מעט מאוד תקווה מהצד שלנו ועם המון בעיות וסימני שאלה. מסאי דגו מגיע לראשונה בחזרה לסמי עופר, ואני מניח שיכולתנו הדלה לא נעלמה מעיניו. בדומה לשאר הקבוצות שכבר לא ממש מחשבנות לנו במשחקי הבית, גם הפועל רמת גן תגיע בשבת לנצח.
מצד שני, האווירה בסמי עופר תהיה אחרת לגמרי מאתמול, אין ספק, ואני יכול רק לקוות שכל הגורמים במכבי חיפה יבינו את גודל השעה ויראו לנו דברים שונים ממה שראינו עד כה.
זו לא תהיה הגזמה לומר שהמשחק בשבת יהיה דרמטי מאוד בחשיבותו להמשך העונה עבור לא מעט גורמים במכבי חיפה, ועבור המועדון כולו.
יאללה מכבי מלחמה. תנו לנו סיבה לחייך, סוף סוף.