ברק אברמוב חושף: התנאים להחתמת ערבי בבית"ר ירושלים

במסיבת העיתונאים בה הוצג ברק אברמוב כבעלים של בית"ר ירושלים הוא הצהיר כי הוא יכול להעניק חיים למועדון, אבל לא איכות חיים. יכול להיות שהוא הנמיך ציפיות בכוונה, אבל ארבע שנים לאחר מכן לא רק שלבית"ר יש "איכות חיים", היא גם פותחת את 2026/27 כאחת הנציגות שלנו באירופה וכמועמדת לאליפות. בראיון נרחב ל"אסנהיים מארח" בערוץ הספורט סיפר אברמוב על הדרך המיוחדת שלו לצמרת העסקית במדינת ישראל וגם חשף כמה מסודות ההצלחה שלו בכדורגל. 

ברק, איך התקבלה ההחלטה לא להמשיך עם ברק יצחקי?
"אני קיבלתי את ההחלטה כי שמתי דד ליין ועצרתי את זה. אם הצעתי לו 50 אחוז יותר ממה שהוא מרוויח, כנראה שרציתי להמשיך איתו. לא היתה שיחה איתו, אלא עם הסוכן שלו. נפגשתי עם דודו דהאן מספר פעמים. אמרתי לו שאנחנו רוצים להמשיך ואני מאמין שאנחנו יכולים לעשות עוד קפיצת מדרגה. אחרי שהחלטנו שאנחנו נפרדים, לפני שהוצאתי הודעה, דיברתי איתו. זה לא נפל על כסף. אין לי תשובה למה. יצחקי עוד יחזור לאמן את בית"ר, הדלת שלו לא סגורה. כשהוא חתם לשנתיים וחצי, המועדון היה במקום כלשהו והיום המועדון במקום אחר ויכול להיות שהוא לא חשב שהוא יכול לשחזר את מה שאנחנו רוצים לשחזר. ברק לא האמין בקבוצה שהיא יכולה לזכות באליפות. עם הזמן, היינו שם והוא התחיל להאמין. לטווח ארוך, מול התחרות שלנו, הוא לא שלם במאה אחוז ביכולת שלנו כמועדון. לא התבאסתי, הכל לטובה בחיים. הוא עשה את הפרידה בסטייל".

מה החוזקות והחולשות של ברק יצחקי כמאמן?
"הוא איש ניהול מערכת מצוין. תקשורת, חדר הלבשה, צוות מקצועי, לדבר מול הקהל ומול ההנהלה. על כר הדשא הוא יודע לנהל את המשחק בצורה טובה. הוא עשה את הדברים די מושלם. חולשות? אולי הוא לא מספיק מגוון בשיטות משחק לפעמים. הוא די מקובע, אבל אני מאמין שעם הזמן הוא ישתנה. היה תקופה שהיינו משחקים שיטה מסוימת והלך לנו והיה לנו משחק שהיינו צריכים לשנות את השיטה והוא אמר 'לא, ניצחנו ככה וצריך להמשיך ככה'. זה לא תמיד נכון. היה משחק מול טבריה איך שחזרנו מהמלחמה ואלמוג רצה לפתוח בשיטה מסוימת וברק אמר 'לא, ניצחנו את נתניה ב-5-3-2 ונמשיך כך'. אלמוג אמר לי שזו טעות ונפסיד את המשחק. טבריה הובילה 0:2 עלינו במחצית, היינו נראים קטסטרופה. עשינו שלושה חילופים במחצית ועברו למה שאלמוג רוצה והשלמנו מהפך".

המינוי של אלמוג כהן כמאמן
"באימונים זה נראה מצוין, אבל זה רק אימונים. גם אם בהתחלה זה לא יעבוד, בסוף זה יעבוד. לאלמוג יש חוזה לשלוש שנים והוא יישאר, גם אם זה כמאמן וגם אם זה כמנהל מקצועי. יכול להיות אפילו שאם נזכה באליפות, הוא יחזור להיות מנהל מקצועי. אני רואה ביום-יום שיש לו את התשוקה, אבל זו עונה ארוכה ויש את הנושא של הדת. שכרנו לו דירה סמוך למגרש האימונים. אם יהיה אימון בשבת, הוא יירד מהבית והוא יעביר את האימון ואם יהיה משחק, הוא יילך ברגל. אני מקבל את הנתונים מהאימון לפעמים ואני רואה שירדן שועה מ-4 ק"מ באימון בעבר, היום הוא רץ 7.5 ק"מ בקצב גבוה. זה מספרים גבוהים לשחקני התקפה. זה אומר שבאימון הוא ירוץ 11-11.5 ק"מ. הוא יגיע גבוה אם אלה המספרים. אלמוג גרמני באופי שלו, יש לו יסודות גרמנים. מרמת האימון לניהול המשחק לניהול האנשים. זו רמה אחרת. ועבדתי עם מאמנים טובים. יוסי אבוקסיס מאמן ברמה גבוהה, אבל אלמוג כהן הוא משהו אחר. בישראל לא מבינים מה הוא רוצה. בתחילת השבוע הוא אומר להם מה הולך להיות כל השבוע. אני אוהב את הדרך הזו".

איזה ילד היית? 
"הייתי ילד טוב. לא הייתי עושה בעיות. לא הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה. היה לי סיכום עם המורים שאני לא מפריע, אבל אני יכול לקרוא עיתון בצד. לא איתגר אותי כ"כ. לא דיבר אליי. אין לי תעודת בגרות ואין לי תואר. התחלתי בתור ילד שעובד כשליח פרחים מגיל 11 עד גיל 18. הייתי עושה זרים מאלפים. הייתי עובד ולומד ומשחק כדורגל בו זמנית. בצבא לא עשיתי יותר מדי. יצאתי על פריצת דיסק אחרי שנה ומשהו והתחלתי את החיים שלי".

התחלת החיים האמיתיים לא היתה פשוטה
"בגיל 20 עשיתי כל מיני שטויות. חיפשתי כסף קל. מצאתי את עצמי אחרי שנה חייב 200 אלף ש"ח. עשיתי דברים לא נורמטיביים. אני שמח שזה בדיעבד. כל מה שקרה רע חישל אותי. עבדתי ב-4 עבודות במשך 4 שנים והחזרתי את כל הכסף. לא היו איומים, אבל אנשים רצו את הכסף. אמרתי להם שיש להם שתי אופציות - לכעוס ולעשות מה שרוצים או לחכות וכל חודש אחזיר כסף. עבדתי קשה מספר שנים והחזרתי. אבא שלי לא הבין מאיפה זה בא. הוא כעס עליי ואני כעסתי על עצמי. אני ואבא שלי אנשים שונים. היה לי דחף שלא יהיה חסר לי. היתה טראומה בבית באותה תקופה, זה לא היה נעים. היו לילות שלא ישנתי. היה לי חבר שהלכתי לישון אצלנו. לא היה נעים להיות בבית".

כשאתה עובד בהבימה אתה מזהה את הפוטנציאל העסקי
"הייתי עובד בחברת 'מורג' שניהלה את המזנונים ואת בתי הקפה. אחרי תקופה של חצי שנה-שמונה חודשים, בא איש בן 35-40 הציג את עצמו כאמיר ואמר שהוא הולך להיות הבעלים החדש של המתחם והוא רוצה שאני אנהל את המזנונים. הוא אמר שהוא ראה אותי ואת שפת הגוף ואמר שאני יכול להתאים. ביקשתי יותר כסף וקיבלתי. הם לקחו את המקום הזה למועדון לילה. באיזשהו שלב הייתי יד ימינם. שם יצרתי הרבה קשרים ולמדתי את היסודות כאיש עסקים. אחרי 5 שנים נגמר להם החוזה עם הבימה והתיאטרון היה צריך לצאת לשיפוץ והיה פער של שנה-שנה וחצי בין החוזה לבין השיפוץ. אודליה פרידמן היתה מנכ"לית של הבימה והיא אמרה לי שהיא לא רוצה אותם בגלל המסיבות ושאני אפעיל את זה כבית קפה ומזנונים. אמרתי לה שאני לא יורק לבאר ואבדוק איתם אם זה בסדר מבחינתם. הם אמרו שבלי מסיבות מבחינתם זה לא מעניין ונתנו לי את ברכת הדרך. לא היה לי פחד. צריך לדעת להפסיד בחיים. זה לא סוף העולם. אין רק הצלחות. הרוב זה כישלונות. צריך הצלחה אחת ואז אתה עולה למעלה. האמנתי בעצמי שאני עושה את הדברים טוב. יש לי בבטן את מה שאני מאמין בו ואז אני עושה לעצמי 'חשבון מכולת' בראש. זה לא באקסלים. הלימודים יכולים לעזור, אבל הם לא ישנו לך את החיים".

מה קורה בהבימה ולאחר מכן
"הפעלתי את המקום במשך שנה וחצי, לא עשיתי מיליונים, אבל תקעתי יסודות. הבנתי מה זה לנהל עסק בבעלות. היה בית ספר טוב ומשם יצאתי לחיים האמיתיים. ואז היה בוטקה ברוטשילד של 15 מטר והפעלנו שם חנות סנדיביצ'ים. אחרי חצי שנה-שמונה חודשים עשיתי קאט. אם אתה רואה שזה לא יכול להוביל אותך לשום מקום, אני אומר 'ביי'. המקום היה סגור חצי שנה ואין יום שלא היו מתקשרים אליי 3-4 אנשי עסקים שרוצים את הבוטקה. משהו בבטן אמר לי לא לתת את הבוטקה הזה. האמנתי שאם אני אעשה את המוצר הנכון, זה יהיה שוס אדיר. ערב אחד אני וחבר יושבים בבית קפה ומגיע מישהו שהוא גם חבר שלי ועבד אצלי בהבימה. הוא פתח סושיה בדיזינגוף. החבר אומר 'תגידו, אתם לא רואים את התמונה? אתה יש לך בוטקה עם הלוקיישן הכי חזק בתל אביב ולשני יש את הסושי שכל הארץ מדברת עליו. למה אתם לא עושים בבוטקה סושי?'. אמרנו 'טוב, מה יכול להיות? גם ככה המקום מוכן. אם לא יעבוד, נסגור'. אני לא הייתי בפתיחה, ישבתי בבית קפה. השותף שהיה לי התקשר אליי ב-21:30 ואמר לי שהוא בא. אמרתי לעצמי שבטח לא היתה עבודה. הוא זרק לי מעטפה של 13,000 ש"ח. הוא אמר לי שמ-18:00 עד עכשיו הם עבדו ונאלצו לסגור כי אין יותר מה למכור. מאז הבנתי שזה בוננזה. משם לקחנו את ג'פאניקה ל-20 סניפים".

איך היה לך כסף לקנות את הרשת אחר כך?
"לא היה לי כסף. לקחתי הלוואה מחבר בריבית, לקחתי הלוואה מהבנק וקוקה קולה נתנו לי מקדם הנחות וכך קניתי את הרשת. 29 מיליון ש"ח. הרבה אמרו שאני משוגע, אבל האמנתי שעם עבודה נכונה אפשר להביא את הרשת הזו למקומות הכי גבוהים במדינת ישראל ולא טעיתי. זו הרשת הכי גדולה במדינת ישראל".

מתי אתה מרגיש שאתה עשיר?
"גם היום אני לא רואה את עצמי איש עשיר בטירוף. ברור שאני עשיר, אבל זה לא מניע אותי. בעשור האחרון בעיקר הרגשתי שאני לא צריך לדאוג לגבי כסף. כסף זה כיף, זה מוריד הרבה חשיבה ביום-יום, אבל זה כסף ויש דברים מעבר".

מה הדבר הכי מטורף שהרשת לעצמך לקנות כשהתחלת להרוויח?
"רכב, מרצדס. זה עלה לי 350-400 אלף ש"ח. מאז אני מרשה לעצמי מה שבא לי. מי שעושה כסף ויש לו את היכולות ליהנות מהכסף והוא לא נהנה, הוא אדם מסכן. אם אני יוצא עם חברים טובים.... זה לא משנה, אני יכול לטוס לחופשה וללכת למסיבה, אין לי בעיה לשלם על שולחן 20,000 אלף יורו".

איך אתה דואג שהילדים שלך לא יהיו יותר מדי מפונקים?
"בגלל כל הרשתות אי אפשר להסתיר דברים. אני בחשיפה גבוהה בגלל הכדורגל. אני נותן להם מה שצריך, אבל לא נותן להם דברים אחרים שאני יכול לתת להם. אם הבת שלי רוצה לקנות תיק של מותג, זה לא יקרה. זה לא הגיל. היא מתעצבנת כי לחברות שלה יש. ילד בודק את הגבולות ובסוף הוא יהיה פרזיט. אני רוצה שהם יבינו שזה שיש כסף זה נחמד, אבל הם צריכים לעשות את זה בזכות עצמם".

למה להכניס את הראש שלך למיטה החולה הזו שנקראת כדורגל?
"הכל מגיע מהילדות. כשהיינו ילדים, היינו חיים את הכדורגל בשכונה. אפילו לא חלמתי שאני אהיה איש עשיר. חשבתי שאני אהיה מבוסס. כנראה איפשהו בתת מודע שלי היה לי את זה. כשהתחלתי לעשות כסף, אמרתי שאולי יום אחד אקנה קבוצת כדורגל. הגיעה בני יהודה וזה התאים למימדים הכלכליים שלי והלכתי על זה. היה לי חבר שהיה מקורב להנהלה ואמר לי להיות ספונסר. זה עלה לי מיליון ש"ח. אבל ביקשתי אופציה לקנות את המועדון בסוף העונה. באתי למשחקים, ראיתי איך זה עובד והחלטתי שאני לא קונה. אחרי שנתיים חזר לי הג'וק ואמרתי לדמאיו שאני קונה. זה היה בתקופה שרכשתי את הרשת וידעתי שכלכלית אני מבוסס. אם אני לא טועה, זה עלה 4 מיליון ש"ח ועוד חובות. לקחתי איתי חבר טוב, אמרתי לו 'אתה הנציג שלי'. השארנו את כפיר אדרי שהיה מנכ"ל. היום הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי. אמרתי 'בוא נבנה מערכת'. בנינו הצלחה אדירה במשך שש שנים. לצערי, לא קיבלו אותי שם מספיק טוב. בגלל שאני אומר אמת, אנשים לא יודעים איך לאכול אותי. בראיון הראשון אחרי שרכשתי אמרתי שהקבוצה שאני אוהד היא בית"ר. אני לא יכול לשקר. כשבני יהודה שיחקה נגד בית"ר, רציתי שבני יהודה יפרקו אותם. הקהל לא ידע איך לקבל אותי כי הם היו רגילים שכל הבעלים האחרים היו משכונת התקווה. פתאום מגיע אדם שאומר שהוא לא אוהד בני יהודה וכל פיפס חיפשו אותי. הייתי משחרר את השחקן ה-16 של הקבוצה ושאלו אותי למה שחררתי אותי. ברוך השם, הצלחנו הצלחה אדירה".

מה קורה לפני גמר הגביע הראשון עם המאמנים?
"כשאנחנו היינו בתחתית, עשיתי שינוי. הבאתי את יצחק שום מנג'ר ואת ניסן יחזקאל מאמן והם הוציאו אותנו מהתחתית ונשארתי בליגה. ידעתי שאני רוצה את יוסי אבוקסיס בעונה הבאה. כשהם הבינו שהם לא הולכים לקבל חוזה לעוד שנה, הם לא אהבו את זה והם בדקו גבולות איתי. נתנו לשחקנים שאני לא רוצה ישחקו בכוונה, לא לתת לשחק למי שאני רוצה שישחק. הם עושים את זה כדי לעצבן. יצחק שום באותו זמן היה זכיין שלי בג'פניקה. כמה ימים לפני הגמר אני פיטרתי את שניהם. אם אתם לא מתיישרים, ביי. אני האמנתי שאפשר להביא את הגביע. הם צחקו. ניסו במועדון שאלון מזרחי יהיה המאמן. הוא עבד אצלי במחלקת הנוער. אני ישבתי עם אלון ופחות התחברתי. תחושת בטן. אמרתי שאני רוצה את כפיר אדרי ויעקב אסייג שינהלו את המשחק הזה. זה הצליח, זכינו בגביע כנגד כל הסיכויים. בבני יהודה לא הבינו את המקום שלהם. בכל משחק, גידופים. זרקו לי אבנים על האוטו ועליי. היתה לי מחשבה לצאת החוצה ולא לתת את המועדון לאף אחד".

היתה ביקורת שאחרי הזכייה בגביע לקחת את הגביע אליך למשרד
"הגביע הוא של המועדון, איפה הגביע פיזית? אני לא חושב שזה אקוטי. הרי האוהדים לא ישנים במועדון. אם אלירן עובד יבקש את הגביע, מחר בבוקר הוא יכול לקבל אותו. הגביע עדיין אצלי במשרד. גם כשהגעתי למשרדים של שחר, ראיתי את כל הגביעים שלו. אני הולך עם האמת שלי, לא אכפת לי מה אומרים מסביב, לטוב ולרע".

מה חשבת על הסדרה "מלכת השכונה"
"אמרתי לאלירן עובד מה אני חושב. אני לא אהבתי את זה. קרה לי שנכנסתי למאמן במחצית, לא קרה לי שצעקתי. בשנים האחרונות אני לא נכנס במחצית. בבני יהודה הייתי נכנס, אבל זה היה עם יוסי. אני ויוסי היינו בקשר אחר. לא לקחנו את זה למקום לא טוב. לא היתה לו בעיה עם זה. אני הפוך - אם אני בשקט, זה מסוכן. אם אתה מאמן ולא באתי לחדר ההלבשה אחרי המשחק, אתה בבעיה. אם באתי וצעקתי והערתי, אנחנו עדיין במשחק, אנחנו עדיין שם. אם לא באתי, זה נגמר".

למה לקחת את ניר ברקוביץ' בזמנו?
"ראיתי מאמן שהקבוצה שלו עובדת על המגרש ואהבתי את זה. עקבתי אחריו בלאומית. לקחתי בחשבון שיכול להיות שיהיו בעיות. אני לא נמצא ביום-יום במועדונים כשראיתי שבהתנהלות כמאמן בליגת העל הוא לא עושה את קפיצת המדרגה שלו. שהוא לא יודע לנהל מערכת, אז הבנתי שקשה להמשיך. היה לנו משחק עם הפועל חיפה שבסוף המשחק הוא התראיין אצל לירן שטראובר והוא קילל אותו. זה לא מה שאני רוצה לשדר בבני יהודה. אמרתי לו שהוא סיים מיד אחרי זה".

המעצר
"זה בא לי בהפתעה. 5 בבוקר. רקפת העירה אותי ואמרה לי 'ברק, יש שוטרים בדלת'. אני איש עסקים, אין לי קשר לעולמות הפשע. אני מנהל עסק של אלפי אנשים, הכי לגיטימי והכי בריא שיש. משלם מס יותר ממה שצריך לפעמים. במדינה מתוקנת, אני צריך להגיע לחקירה, לא תחת אזהרה, לתשאל אותי מספר שאלות וללכת הביתה. הם ערבבו דבר בדבר. היו מזנונים באצטדיון סמי עופר ששם התנהלו בצורה מסוימת ואחד האנשים שניהל את סמי עופר ניהל גם את המזנונים באצטדיון טדי שהיו בבעלות שלי. אמרתי להם שהוא עובד שכיר, יש הסכם. אמרו לי שהוא הבעלים ואני זכיתי במכרז עבורו. ניסו וחקרו אותי 200 אנשים ואחרי 4 שנים הם החליטו להגיש כתב אישום עם 37 סעיפים. התנהלתי עם אות קין על המצב ואין לי מה לעשות. אי אפשר לתת לאדם להיות 4-5 שנים תחת עננה. החיים לא ממשיכים. לקחתי 2 משרדי עורכי דין. אמרתי להם שכל מה שכתוב, הכל חארטה. אי אפשר להוכיח משהו שלא עשית. היה שימוע, ואז עוד שימוע ואז הודיעו שהתיק נסגר בלי כלום. עורכי הדין אומרים שזה לא קרה להם בחיים. קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אני שמח שזה קרה. הבנתי שיש הרבה אנשים ששמחים לאידך. ששמחים שקורה לך משהו לא טוב. קשה להם לראות הצלחה. כשאתה נופל, הם שמחים. ניטרלתי מלא אנשים מהחיים שלי. קיבלו כרטיס אדום. לעומת זה, הרבה אנשים שהיו איתי ברמה חברית בסיסים, הם ברמה חברית אלוהית איתי".

השוד
"חזרתי מבילוי, נכנסתי הביתה וקופצים עליי שלושה רעולי פנים. דוחפים אותי לתוך הבית. היתה אלימות, קשירות של ידיים-רגליים. אלה היו 20 דקות מאוד ארוכות. הם רצו שעון שכבר לא היה בבעלותי. שעון ששווה מיליון וחצי ש"ח. חודש לפני כן מכרתי אותו כי ראיתי ששודדים את השעונים האלה. למדתי שצריך ליהנות מהחיים כי אתה לא יודע מה יהיה עוד דקה. עבודה זה נחמד, אבל זה לא כל החיים. הורדתי הילוך בעבודה מאז. טוב לי עם מה שיש לי". 

איך אתה מגיע לבית"ר ירושלים?
"הייתי בים והתקשר אליי משה חוגג. באותו זמן הוא הבעלים של בית"ר, אני הבעלים של בני יהודה. היינו בקשר מינימלי. הוא נעצר כמה חודשים לפני כן. שלחתי לו הודעה שאני מבין מה הוא עובר כי גם אני עברתי את זה לצערי ושיהיה חזק ושאם הוא צריך משהו, אני פה בשבילו. הוא אמר לי לבוא אליו הביתה ושם סיפר לי שאני קונה ממנו את בית"ר ירושלים. אני צחקתי. אמרתי שזה בור ללא תחתית, זה כאב ראש, חשיפה מטורפת, כסף גדול, מועדון קשה. אני מוכן לתרום כסף כי אני אוהב אותו, אבל אני לא קונה. מי שמכיר את חוגג, יודע שיש לו יכולת שכנוע. הבנאדם פנומן, תותח. הוא יודע לגעת בנקודות, הוא איש מאוד חכם. הוא יושב עליי ולא עוזב אותי. שאלתי אותו מה המספרים, הלכתי לכונס והבנתי שיש חשיפה של 70 מיליון ש"ח חובות. בגלל שהיה לי ניסיון בניהול כדורגל וידעתי שאני יכול לעשות דברים שונים, הבנתי את הסיטואציה. אמרתי לכפיר שאני הולך על זה. החיים זה חוויות, זו תהיה חוויה. אפשר להפסיד כסף, אני יודע להפסיד כסף. גם היום אני מפסיד, אני לא קורא לזה הפסד כי אני יודע מלכתחילה שאני הולך להפסיד. אחרי כמה ימים ההתאחדות החליטה שיש דד ליין שאם הקבוצה לא עובר בקרה, המועדון יורד שתי ליגות. נכנסתי לעובי הקורה והבנתי שהמועדון לא של חוגג, אלא של משטרת ישראל. של להב 433. אני מוכר שם (צוחק). הם אמרו שהם מוכנים לעזור ולפרוס את חוב של 12 מיליון ש"ח. התחלתי את התהליך, הבאתי את משרד רואי החשבון שלי, הבאתי את העורך דין שלי ובאיזשהו שלב הם לקחו אותי החוצה ואמרו לי לא לקחת את זה. הם אמרו שהם מוותרים על שכר הטרחה. אמרתי שאם אני מוותר על זה, המועדון יורד לליגה א'. אז העירייה אמרה שהיא תאשר לי הלוואת גישור של 10 מיליון ש"ח. אחרי 24 שעות היא חזרה בה. זה היה 48 שעות לפני הדד ליין. אמרתי לחוגג שאני יורד מזה. חוגג עשה מהלך - מסיבת עיתונאים, בלי שאני יודע. אמר שמועדון הכדורגל בית"ר ירושלים תלוי באיש אחד - ברק אברמוב. אם אני לא קונה, המועדון יורד לליגה א'. אני בבריכה, אני רואה את זה בטלפון ואומר 'הוא קבר אותי'. מאותו רגע מעל 5,000 הודעות ושיחות טלפון. מי לא - שרי ממשלה... אומרים לי 'אתה חייב לקחת את בית"ר'. נכנסתי לסחרחורת. הלב רצה לעזור, אבל הראש אמר שזה משהו מטורף, ועוד בלי עזרה. ניר ברקת התקשר אליי וביקש שאגיע אליו. הוא עזב את הפריימריס והראה את האהבה שלו לבית"ר והשתכנעתי ואמרתי שאני לוקח את בית"ר. ב-23:58 חתמנו על החוזה שתי דקות לפני שהקבוצה יורדת ליגה, והשאר היסטוריה".

מה קרה עם עומר אצילי? הוא היה סגור במכבי חיפה
"היה לנו משחק מול הפועל טבריה כשהוא הודיע שהוא הולך למכבי חיפה. הרגשתי שרציתי וזה לא יצא. תדמיתית אתה אשם. הרגשתי שהפסדתי בתחרות הזו. חזרתי הביתה, שמתי את הטלפון על שקט. התעוררתי ב-06:30 וראיתי שיחות באחת בלילה מאלמוג כהן. שלחתי לו הודעה - 'בוקר טוב, מה קורה?'. הוא אמר לי 'עומר אצילי רוצה לבוא'. אמרתי לו ששמעתי את זה שבועיים. יש לו חוזה במייל, שיחתום. אחרי חמש דקות התקשר אליי רונן קצב. הוא אמר לי שהוא חותם, אבל משאירים את זה ככה עד שמדברים על יענקל'ה שחר. הוא חתם ואני מבין שיש חוזה והוא לא יכול לחזור בו. ב-12:00 בצהרים הוצאנו את זה החוצה והיה הד מטורף. זו היתה אותה הצעה כמו חיפה והוא החליט על בית"ר ירושלים".

אתה מרגיש שאתה באמת במגרש של הגדולים מבחינת צירוף שחקנים?
"אין פערים כספיים בהצעות. דן גלזר כבר סיכם בבית"ר לפני שמכבי ת"א נכנסו לתמונה. דור פרץ החליט להישאר במכבי ת"א בפחות כסף. השנה זה לא מה הבאנו, אלא מה השארנו. מועדון שמצליח, יש הרבה הצעות כלכליות על שחקנים. אני לא נעניתי לשום הצעה על מספר שחקנים ופה הכח של בית"ר ירושלים. ההצלחה שלנו תהיה לשמור על הבסיס וזה קשה בקבוצה מצליחה. מכבי חיפה זכתה בתארים, עשתה ליגת האלופות וקנו אותם. אני הצלחתי להשאיר, זו ההצלחה". 

איך היחסים עם ירדן שועה
"יחסים שונים מאשר עם שחקנים אחרים. זה שחקן שלקחתי על אחריותי לפני עשור. מאז יש לנו מערכת יחסים אחרת. אני מכבד ואוהב את הדרך שלו. מגיע לו להצליח".

העניינים עם אלמוג כהן נפתרו
"מזמן. אני סייעתי. היה ערב לא נעים אחרי ניצחון ואי עליית שלב. יש אמוציות בכדורגל. בגלל זה אחרי משחק אני אומר לכולם לא לדבר. האמוציות קצת גלשו. צריך לדעת איך לסים את זה וסיימנו את זה יפה".

הגדלת בבית"ר את כמות המנויים
"בשנה שעברה היינו על 14,800, השנה אני מאמין שנהיה על 16,000. כשקיבלתי את הקבוצה היינו על 900 מנויים. זה בסיס של קבוצת כדורגל".

בתקופתך לא שומעים על הרבה צרות עם לה פמיליה
"זה לא ארגון גזעני. זה ארגון שמסתכל לטובת ישראל והוא שונא מחבלים. לי אין בעיה עם ערבים. בזמן הנכון ובמקום הנכון, אני מאמין שכן אפשר יהיה להביא ערבי לבית"ר ירושלים עם הסכמה של לה פמיליה. אם יבוא שחקן ערבי שיגיד שהוא רוצה לשחק בבית"ר עבור הסמל של בית"ר ירושלים, עבור עיר הבירה שהוא מכיר בה כבירה של מדינת ישראל, אני מבטיח לך שבשיח שלי מול לה פמיליה, אם הוא יתאים מקצועית, הוא ישחק בבית"ר ירושלים. אם הוא חי בישראל, אני רוצה שהוא יתעטף בדגל ישראל וישיר את התקווה גם. אם הוא חי בישראל, הוא 'נפש יהודי' מבחינתי. בזכויות הוא יהודי. יכול להיות שיהיה שחקן ערבי בבית"ר. כרגע אין שחקן שאני רוצה אותו מקצועית ושאני יכול להביא אותו. ברור שאני רוצה לראות שחקן כמו אבו פאני מבחינה מקצועית. אם הוא יגיד את הדברים, אז אני אנסה לעשות תהליך. אם אני יודע שזה הולך למלכודת, אני לא אעשה את זה, לא לשחקן, לא לבית"ר ולא לעצמי. אני לא בא לעשות נזק, אני לא בא להתייפייף. בסוף מי שיסבול זה השחקן והמשפחה שלו, אז למה לעשות לו את זה?".

איך נראה שיח שלך עם לה פמיליה?
"בגובה העיניים. לא אהבתי הרבה דברים שהם היו עושים ואמרתי להם את זה. ברומניה הם זרקו חזיזים למגרש. הם הבינו, הסכימו ועשינו קאט. אני לא בא לחנך אותם".

כשרמזי ספורי עשה להם תנועה של תפילה אחרי גול, אמרת להם שהם יכולים לקלל אותו כמה שהם רוצים
"אמרתי שאני מבין את האמוציות ואני לא כועס. כל שחקן שמתגרה, שיבין שהוא הולך לחטוף, לא משנה אם הוא ערבי או יהודי. נתת גול, תשמח עם הקהל שלך. למה את בא לקהל שלנו? מה אתה מנסה לעשות? ברור שאני לא רוצה שזה יקרה, אבל השחקן צריך למנוע את זה. בשביל זה הוא מקבל כסף ונמצא במעמד שהוא נמצא. אם הוא עשה את זה, כנראה זה היה בשביל לעשות בכוונה. זו לא היתה שליפה מהמותן". 

איך תיראה העונה הקרובה של בית"ר ירושלים
"אני מאוד מאמין בה, נראה לי שהולכת להיות טובה. אחרי מה שסיימנו ההישג זה רק אליפות. לשם אנחנו מכוונים, אבל אנחנו מתמודדים מול מפלצות. אנחנו יודעים את זה. הכל אצלי זה דרך ארוכה ובסוף התוצאה. יש היום תוצאות, אבל אנחנו רוצים תארים והם יגיעו. עד 2030, נזכה באליפות. אני מקווה שזה יהיה השנה. אבל אולי לא. אנחנו מתמודדים מול אריות".