בגיל 60,
ניר קלינגר עדיין מאמין שהוא יכול לאמן ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי. המאמן הוותיק סיפק עוד הצצה לקריירה עשירת הסיפורים שלו בחלק ב' של הראיון עם "אסנהיים מארח", מספר לקח אחד שהוא לקח ממנה ומבהיר: "לא פרשתי. אני יודע שאני מאמן מצוין והוכחתי את זה".
אתה מתחיל את קריירת האימון שלך ואחרי שנתיים בבית"ר ב"ש אתה מגיע למכבי ת"א"אחרי שנתיים כעוזר, יצאתי לבית"ר ב"ש ועשיתי שם שנתיים מופלאות. בגלל פרשת "שופטים באדום"... לדעתי בגלל זה בית"ר ב"ש לא עלתה ליגה. לוני החזיר אותי למכבי ת"א כמאמן ראשי".
איזה אבי נמני אתה מוצא?
"בהתחלה הכל היה בסדר. התחלנו את העונה באירופה. ניצחנו קבוצה מפורטוגל והתחילו קצת עניינים. במשחק השני בחוץ, אני קם בבוקר של המשחק ושולחים לי כותרת ב'ידיעות אחרונות' - 'אי שקט במכבי ת"א'. אמרתי לכתב משה שיימן 'מה זו הכותרת הזו?'. הוא סיפר לי כמה דברים והבנתי שיש לי בעיה. מתחיל לבעבע. הפסדנו ועפנו באירופה ואז מתחיל רחש-בחש. העונה לא הולכת טוב. מפסידים בבית לב"ש וקשה לי. אני לא אדם חשדן ואני לא פוחד מכלום. זה לא מסתדר לי. לא הרגשתי טוב עם הקבוצה".
למה לא לקחת את אבי נמני לשיחה?
"לא יודע. ככה הרגיש לי באותו רגע. החלטתי שאני עושה מעשה. לא אומר לאף אחד כלום. היינו אחרי הפסד בבית לב"ש, וזו לא היתה ב"ש של היום, יוצאים לקרית אליעזר, אני לא דיברתי עם אף אחד. כל השבוע הייתי איתם קשוח. אומר להם 'מי שמזיז ממני את העיניים, אני מעיף אותו'. באתי לשבוע הזה אש. היה מישהו שעזר לי מבחוץ. לא מהכדורגל. יועץ ארגוני. קראתי לאבי לפני המשחק, שמרתי על כללי הכבוד. אמרתי לו 'אבי, היום אתה לא פותח. זו ההחלטה שלי, קבל אותה כמו גבר. ביי, להתראות'. הוא לא הגיב. אנחנו מנצחים שם ניצחון 'וואו' ומנצחים 15 ניצחונות רצופים. הקבוצה הפכה למפלצת. נמני נכנס פה ונכנס שם. הוא לא דיבר איתי. נתק מוחלט. כוכב כזה יושב על הספסל ורואה את הקבוצה מנצחת... ברוך דגו, איזה ילד נחמד מגיע משום מקום ומפרק את הליגה, אנחנו מקום ראשון. זה מטורף. מה הוא יכול לעשות? הקבוצה מנצחת, אני אחליף את ההרכב? אבי אחד השחקנים הכי גדולים מבחינת קור רוח ויכולת. שחקן ענק בקנה מידה ישראלי. יכולת אדירה, גולר, קר רוח, טכני. הוא יושב על הספסל והוא רואה שהקבוצה מנצחת".
הוא פועל מאחורי הקלעים?
"לא יודע, ככה אמרו. זה היה הדיבור. הקהל היה מפולג כבר אז, אבל אי אפשר להיות מפולג כשאתה מנצח. בשנה הזו אני מרגיש שיש סוג של מחנות ואני צריך לעשות מעשה. כולי בן 36 ואין לי ניסיון באימון של מכבי תל אביב. זו עונה ראשונה שלי בליגה בכירה בבוגרים כמאמן ראשי. היינו בתחתית. ואז אני לוקח 7-8 שחקנים ואני מביא אותם אליי הביתה כל שבוע. אשתי מיכל עושה כיבודים. אנחנו עושים פרלמנט. שטראובר, דגו, טל בנין, ברונו רייס, מושיקו מישאלוף. שחקנים שהרגשתי שהם יכולים להיות גרעין. אני המצאתי את הפורמט הזה. אני מטפטף להם ומסביר להם שאני לא רוצה מלחמות. זה לא נורמלי. אף אחד לא יודע על האקט הזה. זה עבד פצצה. הייתי חייב להגן על עצמי ולשמור על הקבוצה שלי. אותי עניינה מכבי ת"א, לא קלינגר או אבי נמני. רציתי להצליח".
נמני. קיבל את הקרדיט על האליפות (Getty)
לקראת סוף העונה הזו ברוך דגו שובר את הרגל. ידעת מיד שאתה נותן לאבי את המושכות?
"לא. היתה לי וללוני התלבטות. הייתי בא אליו הרבה הביתה והיינו מדברים. היו לנו פתרונות. חששנו שלאבי יהיה אגו. בחיים, כשאתה ספורטאי, ואחרי הכל נמני היה ספורטאי וכדורגלן גדול וגם ווינר לא קטן.... אני מחליט ואומר שאני לוקח את זה על עצמי ואני אקח את אבי. עבדתי על זה עם הפסיכולוג והחלטנו שהולכים על זה. לקחתי את אבי לשיחה בקרית שלום. אמרתי לו 'תקשיב, מעכשיו יש חמישה משחקים והקבוצה שלך. אתה מביא אליפות ואני מצהיר קבל עם ועדה שהאליפות שלך. אתה רוצה, קח את זה. לא תביא אליפות, זה יהיה גם עליך. אם האליפות תתחרבן בגלל שתעשה לי בכוונה... אבל אתה ספורטאי'. זה סנדול כזה. זה מצב של 'ווין-ווין'. נתתי לו מילה ועמדתי בה. הוא אמר לי 'אין בעיה, אני איתך אול אין. אני גם רוצה להצליח'. אבי אדם מאוד שקול, הוא חושב טוב טוב לפני מה שהוא אומר. הוא לא אימפולסיבי כמוני. הוא התנהג כמו גבר במקרה הזה וגם הוכיח על המגרש שהוא גבר, אבל היה לו אינטרס. בחמישה משחקים הוא נתן הצגה".
היתה לכם שיחה אחרי העונה הזו?
"התחבקנו אחרי משחק האליפות, אבל לא חזרנו להיות אותו דבר אף פעם. לצערי. אני בסדר, אני עובד איתו היום, הוא בירך אותי ליום הולדת 60. אבל היינו 'אחוקים', זוג לחדר".
לקראת העונה שאחרי, מתי אתה מבין שיש לך בעיה?
"במחנה אימון. יצאנו למחנה, צריכים להתכונן למוקדמות ליגת האלופות. זה היה בהולנד. היתה אווירה לא טובה באימונים. כשאני עושה תרגולים, אתה שם את ההרכב הראשון מול השני ואתה רואה שיש פיצוצים. באימון השני היה קרב בין השחקנים. תיקולים מסוכנים. לא אהבתי את זה, עצרתי את האימון, קיפלתי אותם למלון והתחלתי לפרק את הסיפור. שלחתי אחד או שניים הביתה. אבי רצה להגן ודיבר איתי, לא הסכמתי לשנות את ההחלטה. התחלתי לעשות סדר כי הרגשתי שזה בורח לי".
"מה שקרה אח"כ, מאפיל על הכל. קיבלנו החלטה שנפרדים. אני נזהר במה שאני אומר. היה סכסוך בין אבי לטל. שני כוכבים, שני שחקנים גדולים, בין הגדולים שאימנתי ושיחקתי איתם. הם היו צ'ילבות. בשביל לא לקחת צעד... טל היה יד ימיני כל עונת האליפות. הסתדרתי יותר עם טל. זה לא היה פייר לעשות הפרד ומשול ולהעיף רק אחד. עשינו ישיבת הנהלה רצינית. ממש קבינט. אמרתי להם שהדרך היחידה זה לחתוך פה, אחרת לא תהיה קבוצה. שניהם חלקו שווה בשווה את הבעיה לדעתי. ברגע שכל אחד מושך לכיוון שלו, לא טוב לי. רציתי קבוצה מאוחדת. היה גם אלמנט כלכלי. היינו יושבים במשרד עורכי דין כדי לדעת כמה יעלה לנו. אתה לא רוצה לפגוע לאנשים בפרנסה".
מה היה בשיחת הפרידה?
"20 שניות. כל אחד בנפרד. בקרית שלום. 'לאור הסיטואציה שקורית בקבוצה, החלטנו להיפרד ממך. מאחל לך בהצלחה במה שלא תבחר. אתה לא תיפגע בשכר. מה שיש לך פה בחוזה, תקבל אותו. אם תמצא קבוצה אחרת, נשלים לך'. אבי הסתובב והלך, וטל אותו דבר. ואז יש את מסיבת העיתונאים המפורסמת. אני יושב ומודיע לכל עם ישראל על ההחלטה. זה היה מטורף, אבל זה היה נכון. לא יודע אם היה לי את האומץ לעשות את זה היום".
לאחר מכן מתחילות המחאות
"לא זמנים טובים. גרפיטי בבית מגורים, הפגנות בקרית שלום, חולצות שחורות. עשו ללוני הפגנות מול הבית בצהלה. לא היה נעים לילדים ללכת לבית הספר".
הלחצים להחזיר את אבי נמני מגיעים מהמקומות הכי גבוהים
"הזוי. התחלנו את העונה ודייויד מתקשר אליי ואומר 'תשמע, יש עליי לחצים מגבוה מאוד'. ביבי היה אז שר האוצר ומי שהיה האיש הכי קרוב היה אביב בושינסקי, אוהד מכבי ת"א שרוף. לדעתי זה בא ממנו. אמרתי לדייויד שזה לא יקרה. זה מהצד הפוליטי. ואז אני מקבל יום אחד טלפון מחבר וביקש ממני לי להיפגש בלובי של מלון. אנחנו שותים קפה. אותו לא עניין הכדורגל ואמר לי שיש מישהו שרוצה לדבר איתי בנושא של אבי ולכבד אותו. קובעים למחרת בגלילות, הוא לוקח אותי לשם. מגיעה מרצדס, נהג, שומר ראש יושב לידי. כולם חמושים. אני נוסע איתם למקום אחר. מגיעים לבית, אני נכנס, יש תמונה יפה של אבי נמני, של טל על הקיר במרתף. הוא קיבל אותי, חיבוקים, קפה, היתה שיחה נעימה. ואז מדברים על הפיל שבחדר. הוא אומר לי 'מה עושים? צריך להחזיר את אבי'. לא היה רגע שחששתי או שהרגשתי מאויים. אני אומר לו 'אחי, אני מכבד אותך, אבל זה לא יקרה. אם אני מחזיר את אבי, אני גמרתי את הקריירה. אני לא יכול ללכת לבעלים ולעשות רוורס. אני מצטער, זה לא יקרה'. הוא קם, מחבק אותי, אומר לי 'וואלה, אתה גבר. קיבלתי'. לימים נשארנו בקשר עד היום".
זה נשמע כמו סצנה מסרט
"זה היה בסך הכל נחמד. אף אחד לא ידע מזה, זו פעם ראשונה שאני מספר את זה. זה גם מכניס בי עוד פן של בטחון. כשאתה עובר את הדברים האלה, אתה מרגיש עוד יותר חזק. אתה יודע שאתה יכול להתמודד. בקריירה של מאמן כדורגל, הוא צריך להיות חזק. אפשר לדעת יותר או פחות כדורגל, אם אין לך אופי, אין לך כושר מנהיגות ואין לך כריזמה, אתה לא יכול להיות מאמן כדורגל. בסוף אתה תיפול".
ברוך דגו. התפוצץ בעונת האליפות (Getty)
ואז אתם עושים קמפיין מטורף בליגת האלופות
"העניין הזה קצת בורח לנו מהרדאר. הגענו לשלב הבתים דרך המקום השני, בכלל לא זכינו באליפות. הצלחנו לעבור את פאוק סלוניקי. הקבוצה היתה קבוצה של ילדים, חיילים, שחקני בית רובם. חוץ מברוך דגו, אף שחקן שם לא היה מוכר אפילו. קובי מוסא, סאלם אבו סיאם, תמיר כהן, מושיקו מישאלוף, לירן כהן, ארז מסיקה ואבי סטרול. ילדים של מכבי ת"א. הזרים, גם לא... ג'ובאניני היה בלם, ברונו רייס שהיה שחקן מעל האחרים. לא קבוצה... היא הצליחה להוציא בתקציב מינימלי יחסית לכדורגל ישראלי 4 נקודות עם אריות כדורגל. בשבילי אין פסגה יותר גדולה מזו. זה מטורף. אני גאה בהישגים שלי. אני לא יודע אם יש מישהו שעובד היום שהיה גם שחקן וגם מאמן שהצליח להביא את ההישגים שלי. והיו לי גם כישלונות".
ואז מגיעה עונה מטורללת שנולדת בפגישה בפיקנסין בצהלה
"לוני עבר תקופה מאוד קשה עם האוהדים של מכבי ת"א. אני עברתי קצת, אבל זה לא מתקרב אפילו. נמאס לו. אנחנו מבינים ממנו שתמה התקופה, הוא רוצה לעוף ממכבי ת"א. הוא לא רוצה לשמוע. כלכלית, נפשית, אישית, משפחתית. בצדק רב. אחרי עונה כזו, אנחנו לא יודעים מה לעשות. מתקשרים לדייויד, הוא קורא לנו אליו הביתה. אמרתי לדייויד שצריך לעשות משהו. הוא חושב והוא הוגה את הרעיון איך להרים את המותג שנקרא מכבי ת"א בחזרה למקום שהוא צריך להיות. כי אין מה לעשות, מכבי ת"א זה המועדון הכי גדול בישראל. לא יעזור לאף אחד... בלי להעליב. הוא עושה טלפונים, אין בנאדם יותר מקושר ממנו. הוא הוגה תכנית לעשות קבוצה שתביא את הקהל ולוני יוכל למכור את הקבוצה. זה יכול היה להצליח מקצועית... טיפה התבלבלנו. נסחפנו אחרי הטירוף".
למה לא עזבת?
"לא חשבתי לעזוב. אני חייל של המערכת... אני כ"כ הייתי נטוע במכבי ת"א. הרגשתי שאין מוגן ממני. אף אחד לא יכול לגעת בי. זה היה נכון, אף אחד לא רצה לגעת בי".
איך שכנעת את אייל ברקוביץ'?
"התקשרתי אליו לאנגליה והוא נדלק על לחזור לארץ. אייל ואני... יש לנו קשר עוד מאז שהוא היה בגיל 17. תמיד חשבתי שהוא 'וואו', כוכב בקנה מידה עולמי. חשבתי להביא את אייל ולבנות מסביבו קבוצה. אז התחיל... 'בוא נחזיר את אבי'. הסכמתי. אמרתי הגיע הזמן. הייתי נאיבי לחשוב שזה יצליח. ואז ג'ובאני. דייויד החליט שיש מצב להביא אותו. ואז בלסינג קאקו ואז דוארטה. אין אף אחד גלקטי בקבוצה הזו חוץ משלישיית המוסקטרים האלה, נמני, רוסו וברקוביץ'. כל השאר זה גלקטי מעלי אקספרס. הם עשו רעש כמו 40 קבוצות. להיות מאמן של 3 אלה... עברת את זה, עברת הכל".
תן דוגמה
"כל היום מריבות... אגו. פעם הם מתחבקים, פעם הם רבים, פעם הם מקללים... כל אחד רוצה להיות המוביל. הם לא יכולים לשחק ביחד כי שלושתם לא עושים הגנה. היינו במחנה אימון והיה פיצוץ גדול בין רוסו לאבי אם אני לא טועה או בין רוסו לאייל... אני לא זוכר. קללות ומריבה גדולה. לא מצאתי את עצמי. אחד דרך על השני. זה בעייתי. לא ידעתי איך לצאת מזה. הקבוצה לא היתה במקום האחרון. היינו באמצע איפשהו. לא כמצופה. אנשים לא מבינים שכל הרעיון היה כלכלי".
באימון הפתיחה האוהדים מרימים את נמני על הכתפיים. מה חשבת?
"לא היה אכפת לי כבר. כשהייתי במכבי ת"א, אף פעם לא התרגשתי מכלום. הייתי 'מכביסט' ונטוע. שום דבר לא ריגש אותי והפחיד אותי אחרי מה שעברתי".
מי מודיע לך שאתה לא ממשיך?
"לוני. אנחנו יוצאים לטיול בשדות בצהלה. היה לו קשה לפטר אותי. אני לא הייתי הבעיה. אם אני הייתי צריך לפתור את הבעיה, כמו שפתרתי אותה אז, הייתי מתמודד עם הגלאקטיקוס והייתי חותך כמו אז. זה יילך הביתה, זה יילך הביתה, הפסדנו קצת כסף... לוני אומר לי שהוא רוצה שאני אקח שבועיים חופש. אמרתי לו 'עזוב אותך, בוא נתקשר לדייויד'. אמרתי לדייויד שאני עוזב, פוטרתי, התפטרתי זו סמנטיקה. תמה תקופה".
מה למדת מהסיבוב הזה?
"כמאמן כדורגל, כשאתה מאבד שליטה על הבנייה של הקבוצה, אין לך סיכוי להצליח. אם אתה לא עושה את זה בעצמך... אני יכול לתת דוגמה את ברק בכר שאני מאוד מעריך אותו כמאמן. מהיום שהוא התחיל לעבוד עם מנהלים מקצועיים שמשפיעים על הבחירות שלו, הוא התרסק. הוא דוגמה למישהו כמוני שצריך להיות האיש הכי חזק במועדון. הוא צריך להחליט. הוא הכישרון, הוא יודע, הוא עושה את הדברים. ברגע שמתחילים לערב לך מנהל מקצועי, ההחלטות הן לא רק שלך. אני הייתי האיש הכל יכול במכבי ת"א. זה מה שהפסיכולוג אמר לי בפגישה הראשונה: 'אני רוצה להפוך אותך לאיש הכי חזק במכבי ת"א' והוא הפך אותי לאיש הכי חזק במכבי ת"א לאורך שנים. ברגע שלא הייתי האיש הכי חזק במכבי ת"א, כשמישהו החליט בשבילי, זה נגמר. קיבלתי את זה כמו גבר. משם עשיתי קריירה לא רעה בכלל".
אתה עובר לקפריסין ואח"כ מגיע לארץ לכל מיני קבוצות. אתה מגיע לפרוייקט של הפועל חיפה, עושה שם גביע היסטורי. ואז אתה מגיע לבית"ר. מתי אתה מתחיל להרגיש לא טוב?
"בית"ר היתה 'על הפנים' כשהגעתי. זה קרץ לי מאוד. התחלנו מצוין, ניצחנו את מכבי חיפה והתחלנו לעלות. בדרך היה לחץ נוראי ובאחד האימונים אני מרגיש חולשה שלא מוכרת לי. אני באמת בנאדם חזק. אמרתי למיכל שאני לא מרגיש טוב. היא אומרת לי 'בוא לאיכילוב'. הרופא אומר לי 'המדדים בסדר, אבל אני לא שקט איתך, בוא תרד איתי לצנטור וירטואלי'. עושים בדיקה ורואים 90 אחוז סתימה בעורך. פה השתנו חיי. זו היתה בומבה. התאוששתי אחרי חודש וחצי. חזרתי לאמן את בית"ר, אבל לא הייתי אותו ניר. היתה לי תקופה לא טובה נפשית. הכרה שאתה לא כל יכול. הרגשתי חרא. לא בטוח בעצמי. כשאתה מתעסק עם לב, זה לא פשוט. זה מפחיד".
גביע שהוא לא ישכח (אלן שיבר)
למה הלכת לטיפול פסיכולוגי?
"קודם, כל מחייבים אותך אחרי הצנתור. זה דבר נכון. הם יודעים מה הם עושים. אתה מתחיל להבין איך לעבור את הדבר הזה. אני יודע איך לטפל בעצמי, איך לחשוב עם עצמי, מה לקחת, ממה צריך להיזהר. זו הסתכלות אחרת על מי שהיה 'חיה רעה' בכל מקום. כשחקן אני רואה את עצמי בערוץ 57 ואני משפשף את העיניים ואומר 'זה אני? ככה רצתי? לא יכול להיות'. אתה מסתכל אחרת על החיים".
מה למדת על עצמך מהאירוע הזה?
"חשבתי שלמדתי. קשה להיפטר מהרגלים ישנים. אני לא מצליח להיות רגוע כמו שאני רוצה להיות. כנראה לא אהיה ככה לעולם. אני למדתי הרבה, אבל צריך לעשות הרבה ספורט, שזה לשמור על הלב".
בעצבים לא למדת לשלוט. אחרי האירוע בלב אתה עושה תנועה מגונה לאוהדים של מכבי ת"א
"אני לא יודע לשלוט בעצבים שלי. אני עדיין משוגע, זה אני, אבל אני יותר מתון. אני לא גאה בזה. אני רוצה לנצל את הבמה הזו, אבל אני רוצה להתנצל בפני כולם על הדבר הזה. זה לא היה מכובד, היה טיפשי, היה אימפולסיבי. גדלתי כילד פרחח וזה יצא לי החוצה. נורא נעלבתי מזה שאוהדים של מכבי ת"א שנתתי את החיים שלי עבורם. באתי למועדון מרוסק. מהיום שהגעתי למכבי ת"א ועד היום שעזבתי, הייתי שותף לעשרות תארים ורגעים יפים ושמחים ועדיין, כעסתי ונפגעתי מאוד שקיללו אותי ושרו לי שירים. אני רוצה להתנצל על זה, גם בפני אוהדי הפועל וגם בפני מכבי וגם בפני נשיא המדינה, רובי ריבלין. תקופה מסוימת חשבתי שאני צודק ואני יכול היום עם יד על הלב שזה היה מעשה טיפשי ואידיוטי ואני מצטער על זה עד היום".
מה אתה עושה היום ביומיום?
"אני עובד בערוץ הספורט ונהנה מכל רגע. לא פרשתי מאימון, אני עדיין... אני יודע שאני מאמן מצוין, מעולה אפילו והוכחתי את זה. יש לי רזומה מדהים. יש לי גם כישלונות, לא הרבה, וצמחתי מהם. אני יודע ביני לבין עצמי שכל חיי גדלתי כווינר ומי שיודע להתמודד עם צמרת. אני לא בנוי להתנהל במקום שהוא בתחתית. אני לא טוב בזה. אם מישהו רוצה מאמן כדי לקחת אליפות, שצריך לנצח... עבדתי בקבוצות תחתית, אני לא טוב בזה. נכשלתי בזה. אם יהיה לי פרוייקט שאני יכול לנצח בו, עם הכלים הנכונים, אני אעשה אותו, ואם לא, אני אשאר פה".
בכל הקריירה שלך, על איזה רגע היית מוותר?
"אחד מבחירה ואחד לא מבחירה. הייתי שמח למחוק מהחיים שלי את התנועה המגונה שעשיתי, לא משנה אם זה בצדק או לא. אסור היה לי לעשות את זה. גידלתי דורות של שחקנים. משהו שלא מבחינה זה הרגע שבו הבנתי שיש לי בעיית לב. אני לא מה שהייתי פעם. הייתי שמח לוותר על זה, אבל זה לא יעזור לי".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"הרגשי? השמחה האמיתית שלי בלב לא היתה בהישג הכי גדול. הרגשתי באמת אושר עילאי בגביע עם הפועל חיפה. לקחתי אליפויות, גביעים, דאבלים, כדורגלן העונה. זה היה אושר אמיתי, טהור. כי זה מקום שיש לו תקרת זכוכית. פתאום ראיתי 11,000 צופים בטדי, זה היה משהו לא ייאמן. עד היום אני אוהב לשמוע... ברדיו חיפה שידרו את המשחק ויש לי את זה בטלפון. אני שם את הצרחות של השדר ב-1:3 של אלון תורג'מן ויש לי צמרמורת. לא היה לי את זה בשום מקום. כמובן שההישג הכי גדול שלי כמאמן היה לאמן בליגת האלופות עם חבורה של ילדים".
איזה עצה היית נותן לניר קלינגר התינוק?
"אפשר היה לקחת זנקס בגיל כזה? היה מרגיע אותי כשהייתי בן שנה. אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי. עשיתי קריירה מדהימה כשחקן וכמאמן. אי אפשר לעבוד בכדורגל ולהצליח כל הזמן וליהנות כל הזמן. אז העצה הכי טובה היא לא להיות מאמן. לשחק כדורגל, לפרוש וללכת להייטק. עזבו אתכם, לא כדאי".