בגיל 34, כשרוב הכדורגלנים מתחילים לספור את הימים עד הפרישה, אלון תורג'מן מצא את עצמו בשיאה של רכבת הרים מטלטלת. עונה שנפתחה עם שאיפות לחגוג אליפות באדום של בירת הנגב המשיכה במאבקי הישרדות דרמטיים במדים האדומים של הכרמל - תורג'מן לא רק שרד את העונה הזו, הוא יצא ממנה רעב מתמיד. בראיון חשוף לערוץ הספורט חלוץ הפועל חיפה מדבר על שערים, משברים, תארים והסיבה שבגללה הוא עדיין מסרב לחשוב על הצעד הבא.
אלון, אנחנו מסכמים עונה ומתחילים בקרוב עונה חדשה. איך אתה מסכם את השנה שעברה עליך?
"וואו, האמת רכבת הרים. אתה יודע, להתחיל בבאר שבע אחרי עונה פנטסטית שעשיתי עם 14 גולים בליגה, ואז להתחיל את העונה הזאת ולא לקבל את הקרדיט שרציתי ושחשבתי שמגיע לי. אבל כספורטאי התמודדתי עם זה כמו שצריך. קיבלתי החלטה לעבור להפועל חיפה כשהייתה במצב לא הכי טוב. אני שלם עם ההחלטה והכי מאושר שהסוף היה בדיוק כמו שחלמתי עליו".
הפועל באר שבע זכתה באליפות, התואר היחיד שחסר לך בארץ. איך קיבלת את זה?
"זה מצחיק. פגשתי לאחרונה את רן קוז'וך בחתונה של יוני סטויאנוב. הוא הראה לי בטלפון שבפרופיל 'transfermarkt' שלי אני מופיע עם צלחת אליפות מהעונה עם באר שבע. אבל אני באמת לא מרגיש שייך לאליפות הזאת. עברתי באמצע העונה להפועל חיפה, אני שמח בשבילם ובשביל העיר והמועדון שאני מחובר אליו. אני לא אשקר, מאוד רציתי לקחת אליפות, זה משהו שחסר לי. אבל ברגע שהחלטתי לעבור לחיפה עשיתי את זה בלב שלם כי ידעתי ששם מעריכים אותי יותר ונותנים לי את המושכות. אני חושב שאני מחזיר כמו שצריך".
מה השתנה מבחינתך בקיץ האחרון שגרם לירידה בדקות בבאר שבע?
"זו שאלה שצריך לשאול את רן. אלון תורג'מן לא השתנה. עברתי בינואר לחיפה והוכחתי שאני עדיין יודע לכבוש שערים. להבקיע תמיד ידעתי, ואם אני מקבל את המושכות מהמאמן, אני מחזיר".
הבקעת בטרנר נגד באר שבע במשחק השני שלך בחיפה. מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"מצד אחד אתה רוצה להגיד 'הנה אני פה, תראו מה פספסתם', אבל מצד שני, יש לי חמלה גדולה לאוהדים ולמועדון הזה ולא רציתי לפגוע בהם בדרך לאליפות. לא חגגתי, מן הראוי, כי יש לי הכרת הטוב לאנשים שם ולמועדון. עד היום כשאני מסתובב בבאר שבע, איפה שאני לא הולך שואלים אם חסר לי משהו ומודים לי".
“בהפועל חיפה מעריכים אותי יותר ונותנים לי את המושכות“ (קרדיט: קובי אליהו)
פתאום מקבוצה שרצה לאליפות הגעת להפועל חיפה, קבוצה שהסתבכה בתחתית. דמיינת שזה יגיע למאבקי ירידה כאלה?
"לא דמיינתי, במיוחד אחרי פתיחה טובה. ואז הגיעה המלחמה והמומנטום נעצר. זה הפך לכדור שלג שהיה קשה לעצור. היה לחץ, ולא אשקר - פחדתי מירידה כי המועדון הזה יקר לליבי. פנו אליי אלפי אוהדים ויואב כץ היה מוטרד, אבל הסוף היה מתוק".
למה המומנטום שלכם נעצר בצורה כזו קיצונית העונה?
"אם לא המלחמה, היינו מציגים כדורגל אחר. המלחמה עצרה את המומנטום והיה קשה לגבש את השחקנים מחדש בזמן קצר. אני הייתי זר בחו"ל וחוויתי קורונה, אבל מלחמה זה הרבה יותר מלחיץ. טילים ומה שקורה במדינה... זה מחלחל. כולנו חזרנו לא טוב, גם הישראלים, בגלל המצב הנפשי וחוסר השינה בלילות".
אחרי המלחמה המצב הסתבך, הייתם קרובים לירידת ליגה…
"הייתי פעם אחת בעונה הראשונה שלי בהפועל פ"ת במאבק הישרדות, אבל זה לא היה עם קבוצה כמו הפועל חיפה שהיא יקרה לליבי ונורא חשובה לי. היו רגעים... אני זוכר את הפנדל של יוג'ין אנסה נגד מ.ס. אשדוד. הלב שלי היה שם למטה. אם הוא היה מכניס, אני לא יודע מה היה קורה, אבל הוא החטיא ומיד אחרי זה כבשנו וכל העונה הזו התהפכה. הסוף הוא כל כך היה רשום ומתוק, שבאמת אם הייתי יכול לרשום את זה עוד 100 פעמים בתסריט, ככה הייתי רושם את הסוף. עמדנו במשימה וזה הכי מתוק וחשוב".
איך התנהל המעבר מבאר שבע לחיפה ברמה האישית, ברגע האחרון של חלון ההעברות?
"לעזוב את הפועל ב"ש עם אישה ושתי בנות, כולל תינוקת בת שבוע וחצי שנשארו לגור בבאר שבע ולנסוע חמש שעות כל יום על הכבישים - זה היה קשה מאוד. היו ימים לא פשוטים של עייפות ותשישות מהנסיעות, אבל זה חלק מהמסע. האם היה רגע של כעס על באר שבע בנסיעות האלו? לא. אני קיבלתי את ההחלטה. ישבתי עם רן קוז'וך לשיחה והוא היה הכי גבר שיש. הוא אמר לי שיהיו הרבה סיטואציות שבהן אמצא את עצמי מחוץ לסגל, אמר שג'בון איסט הגיע על המקום שלי. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא יכול להיות כנר 13 או 14 או לא להיות מחוץ לסגל, זה לא אני. לא נועדתי לשחק כדורגל בשביל הדברים האלה. לחצנו ידיים, התחבקנו וכבר הבנתי שאני בדרך להפועל חיפה".
איך הקשר שלך עם יואב כץ?
"יואב כץ הוא הגורם המרכזי שבגללו המעבר מבאר שבע היה כל כך חלק ומהיר. הוא האנטיתזה למה שמציירים בתקשורת. הוא איש שיחה שיודע להקשיב ולהשיג מה שהוא רוצה. הוא הביא את הפועל חיפה להישגים כמו גביע המדינה, ואני מאוד אוהב אותו. גם חיים סילבס מאוד עזר לי באופן אישי בכל התקופה הזו. עם כל הנסיעות והקשיים הגעתי לפעמים לאימונים אחרי שלא ישנתי טוב בלילה, הייתי משתף אותו והוא היה אומר לי: 'אלון תעשה מה שאתה יודע, באמת תגיע למשחק איך שאתה מכין את עצמך'. ובאמת ככה הייתי עושה וזה עזר לי מאוד".
תחזיר אותי לתואר האחרון שלך עם הפועל חיפה, הגביע ב-2018, כמה זה היה גדול?
"וואו. הרבה אנשים לא יבינו את זה, אבל לקחת תואר עם הפועל חיפה אחרי כל כך הרבה שנים, מי שחווה את זה? זה שווה ערך מבחינתי לעוצמות באליפות, התגובות והחגיגות של האוהדים בעיר. באמת זה רגע שאני לא אשכח בחיים, זו חוויה מטורפת בקריירה ואני באמת באמת שמח שעשיתי את זה עם הפועל חיפה. ואני מאוד מאוד מאמין שאני גם אעשה את זה שוב עם הפועל חיפה".
“לא אשקר, מאוד רציתי לקחת אליפות, זה משהו שחסר לי“ (קרדיט: קובי אליהו)
הזכרת את הפרק שלך בחו"ל, אתה מרגיש פספוס במחשבה לאחור לגבי החזרה לישראל?
"אילולא הקורונה, לא הייתי חוזר לארץ. או שבכל אופן לא הייתי ממהר לחזור לארץ. כי היו לי הצעות להישאר בוויסלה קראקוב, והייתה לי אפשרות להישאר באוסטריה וינה שרצו להאריך לי חוזה. חוויתי חרדה מאוד קשה בקורונה כשהייתי סגור במלון של 14 מטר בחו"ל, לבד במדינה זרה, במשך 14 יום. זה מה שנתן את החותמת שאני רוצה לחזור".
התקופה הזו, היא נשמעת כמו צלקת…
"אני לא מתבייש בזה, אני אפילו גאה בזה שעברתי את זה והיום זה מאחוריי ואני יודע איך להתמודד עם מצבים לא נעימים בחיים שרובנו חווים. התחושות היו לא נעימות בכלל. לילות בלי שינה, הזעות, אתה מרגיש כמו 'זומבי', לא בא לך כלום וכלום לא מעניין אותך. אבל כנראה שהייתי צריך לעבור את זה. אני בן אדם מאוד מאמין, ואני היום יודע שאני הרבה יותר חזק ממה שהייתי. באמת שאני שמח על כל צעד שעשיתי בקריירה שלי ואין לי שום חרטה. הייתה לי תקופה מדהימה בווינה ובקראקוב, עד היום אוהדים שם שולחים לי הודעות ורוצים שאני אחזור".
“אני זוכר את הפנדל של יוג`ין אנסה. הלב שלי היה שם למטה. אם הוא היה מכניס, אני לא יודע מה היה קורה“. (קרדיט: אוהד אלקסלסי)
בגיל 34, אתה חושב כבר על הצעד הבא?
"הראש לא חושב כרגע על הצעד הבא. הראש חושב על העונה הקרובה, איך לעשות את המספרים שאני רוצה לעשות ואיך להנהיג ולהביא את הפועל חיפה למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם".
איפה אתה רואה את עצמך ביום שאחרי?
"נמנע מלענות על השאלה הזאת כרגע. אל תסכם לי את הקריירה (צוחק)".
נמנע מלחשוב על זה?
"כן, כי אני לא שם באמת. הראש והגוף שלי לא שם. אני ב-100% בתוך המגרש. רוצה לדרוס את הליגה ולעשות את מה שאני יודע הכי טוב. לא חשבתי על תפקיד אימון או משהו, אני רעב. כדורגל זה דבר דינמי, אבל מבחינת הגוף אני מרגיש פנטסטי. צוות הכושר בהפועל באר שבע החזיר אותי כמה שנים אחורה ועשה לי טוב בגוף. מבחינה פיזית, כמו שב-10 מחזורים בחיפה כבשתי 7 שערים, אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתת".
במשחק האחרון של העונה הגעת לציון דרך מרשים של 100 שערי ליגה, מה המטרה הבאה?
"להצעיד את הפועל חיפה קדימה. אני מרגיש מוערך מאוד במועדון ומודה על כך. מרגיש היום שאני הרבה מעבר רק לשערים - אם זה בחדר ההלבשה, או בשיחות עם שחקנים או בקהילה עם חיילים. אבל כמובן שלכבוש זה הכי כיף בעולם. יש כמה שניות אחרי גול שזה רק אתה, השקט ואלוהים, זה הסיפוק הכי גדול שיש עלי האדמות".