בריאן קרבאלי: "מכבי חיפה וקבוצות גדולות מעוניינות בי"

בית"ר ירושלים ממשיכה לחלום ובגדול על אליפות. בזמן שהקבוצה נערכת למשחק הגדול נגד הפועל ת"א מחר (רביעי), בלם מוליכת ליגת העל, בריאן קרבאלי, התפנה לראיון מקיף במולדתו קולומביה.

"זו שמחה עצומה להבקיע שערים כאן במדינה הזו, בארץ הקודש, ובמועדון המפואר הזה שמעניק לי את ההזדמנות להמשיך לצמוח במקצוע שאני הכי אוהב", אמר הבלם שכבש בשבת ב-2:4 על מכבי ת"א בשיחה עם Blu Radio.

קרבאלי נשאל רבות על החיים בישראל תחת מלחמה וענה: "המלחמה לא קשורה לחיים עצמם כאן, בתוכה. החיים נמשכים כרגיל, הכדורגל נמשך כרגיל. ברור שיש אמצעי זהירות, כפי שקרה בזמן המלחמה עם איראן והליגה נעצרה. אבל הכל טוב מאוד פה, הביטחון והצבא טובים מאוד. חזרנו לשגרה והאצטדיון מלא. למרות שתמיד נוקטים בזהירות, האצטדיון מלא, והאינטנסיביות והליגה תמיד ממשיכים, נשארים על הרגליים, וזו השמחה של כל תושבי המדינה הזו".

על ההגעה שלו לארץ הוסיף: "למעשה ההזדמנות הזו צצה כבר לפני כשנתיים, אבל בגלל מה ששומעים על המצב בישראל העדפתי להישאר בדפורטיבו פסטו בקולומביה. אבל כעבור שנה שוב הגיעה הזדמנות להגיע לפה והקבוצה רצתה אותי. אני מאמין שזה היה סימן שאלוהים שלח לי כדי לבוא לכאן. אמרתי לעצמי, 'זו כבר פעם שנייה שההזדמנות הזו מגיעה אליי, צריך לתפוס אותה כי זה לא יקרה פעם שלישית'. אני חושב שניצלתי את ההזדמנות הזו והערכתי אותה כי זה כדורגל שונה לחלוטין, אנחנו ברמה של אירופה".

על ההסתגלות בבית"ר סיפר בפתיחות: "בקולומביה שיחקתי כששקלתי 105 קילו כדבר שבשגרה. פה באו ואמרו: 'אם השחקן כאן לא במשקל תקין, בנושא של שומן והכל, הוא לא משרת אותנו פה. השחקנים הזרים צריכים לעשות את ההבדל'. אני כמובן רציתי להתפתח, רציתי לצמוח בשביל המשפחה שלי, כי מאחוריי יש הרבה, הרבה פיות להאכיל, ואני באמת רוצה תמיד לתת את הכי טוב למשפחה שלי. והצלחתי, ירדתי כבר ל-93 קילו. אני מרגיש מהיר יותר, כמו שחקן ברמה גבוהה, וברור שרואים את זה". 

על השאיפות לעתיד והתעניינות ממועדונים אחרים: "כבר הגיעו הצעות ממועדונים מליגות אחרות, תודה לאל. כמובן שאי אפשר לחשוף שמות או משהו כזה, אבל כבר הגיעו הצעות מהליגות הבכירות, והמטרה היא כמובן להגיע לשם. המועדון האמין בי ומקדמים אותי עוד יותר כדי שאגיע מוכן היטב כשההזדמנות תגיע. גם קבוצות אחרות כאן, כמו מכבי חיפה, קבוצות גדולות כאן מעוניינות. אז אנחנו מחכים לזה, ולעבור לליגות האלו, שזה מה שאני רוצה. אני מרגיש שאני צעיר ואני שואף גם להגיע יום אחד לנבחרת הלאומית של קולומביה".

על הדרך המיוחדת שלו לכדורגל סיפר: "סבתא שלי הייתה מאוד חשובה עבורי. אני בא מצ'רקו אזול, במחוז אגואה בלנקה, אזור שממנו יש מעט מאוד אפשרויות לצאת. תמיד רואים רק את הסמים, את הדברים הרעים שקורים בכל שכונות המצוקה כפי שכולנו יודעים. אבל סבתא שלי, שעבדה כעוזרת בית, היא תמיד עבדה וראתה אותי רק בסופי שבוע. היא תמיד, בכל יום, דאגה לי, השיגה לי כסף לנסיעות כדי שאוכל ללכת להתאמן, היא הייתה דואגת ולא ישנה. 

התמיכה שלה הייתה מאוד חשובה, מאוד חשובה, כי גם אני הייתי קרוב מאוד להיות בסיטואציות האלו של הדרך הרעה. אבל היא העדיפה לעזוב את העבודה שלה, להפסיק בעבודתה שלה כדי לגדל אותי. היא הייתה בשבילי אבא, אמא, סבתא, הכל בשבילי. היא הייתה נהדרת ובזכותה אני נמצא כאן בארץ הקודש, צומח, והיא בטח גאה בי מלמעלה כי היא גידלה בחור שהיא לא רצתה שיישאר ברחובות או בענייני הסמים, היא רצתה שאהיה שונה ואני חושב שהצלחתי, מהשכונה שלי אני חושב שאני היחיד שיצא, מבין הרבה שחקנים מוכשרים אחרים, כי היו עוד הרבה שחקנים מוכשרים, אבל אני מאמין שהעזרה שלה וההתמדה שלי, וגם זה שהקשבתי לה והייתי ילד ממושמע, זה מה שהביא אותי לכאן".