באמצע שנות התשעים, אחד הטרנדים החמים ביותר היו מעין תמונות מג׳וברשות כאלו, שאתה צריך לבהות בהן מספר שניות ולמקד את הראייה על מנת "לפצח" מעין מודל תלת ממדי כלשהו שמסתתר בערימת החירטושים. אתמול בערב, סמוך לשריקה, חוויתי את אותה החוויה בדיוק, מינוס הקטע של "לפצח" ולהבין מה לעזאזל אני רואה, עת התבוננתי בהרכב שהעלה למשחק ברק בכר.
מי משחק מה? איפה? קו שלוש עם שני קיצוניים? ארבעה? מי באמצע? מה קורה פה? מילא אני, אני בסך הכל אוהד. הבעיה היא שככל הנראה, גם השחקנים שהיו אמורים ליישם את הדבר הזה לכדי תכנית משחק לא ממש הצליחו בפענוח כתב הסתרים הזה. כמה מביך לראות חבורת שחקנים שמנסה (כל עוד היא לא סופגת) - ואף אחד לא יודע מה הוא צריך לעשות.
בהילוך ראשון, הפועל תל אביב ירדה למחצית ביתרון שער, אנחנו לא הגענו בכל המחצית לסיטואציה אחת שראוי לקרוא לה "מצב", אפס איי קיו של כדורגל, אפס ריכוז, אפס בביצוע.
ואז מגיעה המחצית השנייה - ברק מבצע חילוף, חוזר לקו 4 ואנחנו מרימים במעט את הקצב ומגיעים לשני מצבים. אליניב ברדה מגיב באופן מיידי, וכולנו ידענו עוד בדיעבד מה בדיוק הולך לקרות ממש מיד לאחר מכן. בעשר דקות של הגברת קצב, הפועל תל אביב מרסקת את העולב של מכבי חיפה לאלף חתיכות.
הביטוי הנפוץ בקרב כל מי שמדבר על מכבי חיפה מאתמול (לא רק מאתמול) הוא "פשיטת רגל". וזו אכן תמונת המצב כרגע: מועדון בפשיטת רגל מקצועית, ניהולית, ערכית - למעשה, פשיטת רגל בכל מובן, למעט המובן הכלכלי.
כסף, כך מסתבר, לא יכול להיות פתרון לבעיות אם מי שמקבל עליו אחריות מפזר אותו לרוח. מי שבונה בית מקש בקיץ, לא יכול להתפלא על זה שלא נשארו לו קירות בחורף. אני לארג׳, האמת - כבר מהסתיו שיחקנו על גארבג׳ טיים טהור. כשכבר הייתה אפשרות אמיתית לתקן בינואר, הכל קרה מעט מדי, מאוחר מדי, או לא רלוונטי.
עכשיו, בואו נשים רגע בצד את כל הרעה החולה של המועדון, את הניהול הכושל והעובדה שכולם, לרבות יענקל'ה שחר, איציק עובדיה וליאור רפאלוב, צריכים לפנות את מקומם בהקדם. בואו נצא מנקודת ההנחה שהמשפט הזה נעוץ בתחילת כל טור שלי, פחות או יותר מאוקטובר 2025.
הסגל הזה, רעוע ונטול איזון ככל שיהיה, לא צריך להיראות ככה. אלוהים עדי, ראיתי סגלים עם פחות כישרון מזה במכבי חיפה (ובקבוצות אחרות) שלא התבזו וביישו את המקצוע החולצה כמו הסגל הזה.
אז צריך לומר את זה בקול, גם אם הטוקבקיסטים לא יאהבו את זה וימשיכו לציין את המובן מאליו בכל פעם, אבל זו האמת וצריך להוציא אותה אל האור: מרגע החזרה מפגרת המלחמה, כל מפולת השלגים המוחלטת שאנחנו עדים לה, התפרקות המועדון מצלמו ומדמותו, היא בעיקר באחריותו של ברק בכר.
לא ראיתי חידלון כזה של מאמן אף פעם במכבי חיפה. זו הקבוצה הכי גרועה ולא מאומנת שראיתי מאז קבוצת הפלייאוף התחתון של גיא לוזון. נקלענו לאזור האש, ארנבת ירוקה קטנה ומפוחדת, ואף אחד לא יכול להושיע אותנו.
כואב לי הלב על כך. באמת. אני אוהב את ברק, הוא יקר לי יותר מכל מאמן שהיה במכבי חיפה ואף פעם לא אשכח לו את הטוב שנתן לנו. אבל בכל זאת, יש לי עיניים מתפקדות ואני לא יכול להתווכח עם מה שאני רואה. ואני מודה - התרסקות כל כך מביכה לא הייתה לי בקלפים, לא ראיתי את זה מגיע. היה לי ברור שזו לא קבוצת חלומות, אבל כבר הצלחנו אפילו להיראות טוב העונה, אפילו לתת כדורגל יפה בכמה מקרים מבודדים. ככה? בדרך הזו, להפסיד כל משחק, בכזו שבירות ופריכות? אין לזה שום צידוק.
המשחק אתמול היווה את החותמת הסופית לאובדן השליטה המוחלט של ברק על הקבוצה. אי אפשר להשלים עם הסטנדרט המקצועי שאנחנו מקבלים מהקבוצה במשחקים האחרונים. התבוסה מחפירה אתמול, ובעיקר הדרך שבה היא קרתה, האפס כדורגל שלנו קאבר טו קאבר, הם עילה להנחת מפתחות מצד ברק. אני מבין שיענקל'ה לא ירצה לתת מכה כל כך קשה לתדמית שלו ולשלוח שוב את כל הצוות המקצועי תחת השמש, שנה שנייה ברצף, אבל להמשיך במתכונת הנוכחית, אפילו בשנה הזו, יהיה הרסני אף יותר.
הכי לא מאומנת מאז ימי גיא לוזון (אלן שיבר)
בפעם הקודמת שמכבי חיפה התבזתה באופן הזה בפלייאוף, היא נאבקה על הירידה בשנה שלאחר מכן (בין השאר כי לא החליפה מאמן). יש כאן מפולת מוחלטת, שמוחקת את כל הדרך והאתוס המכונן של מכבי חיפה כמועדון צמרת בארבעים השנים האחרונות. ומי שנמצא כרגע במערכת לא יוכל להיות חלק מהפתרון, למרבה הצער.
אין מה להתעכב על אף אחד מהשחקנים, באמת, גם מי שעוד הציג ניצוצות כבה וקמל, כולם נדבקים בצחנת הכישלון ומורידים את רמתם יגון שאולה. אין כרגע אף אחד שנראה שיכול להוביל אותנו אל מחוץ לבוץ. מול הפועל תל אביב, מועדון שבונה את עצמו מחדש בחוכמה והחץ שלו בוער כלפי מעלה, נראית מכבי חיפה מועדון שצולל אל מעמקי הים, חושך גדול מסביבו ואף אחד לא יודע מתי ואיפה תהיה הקרקעית.
עצם העובדה שזה קורה לנו כמועדון מסודר וחזק מאוד כלכלית, בעל גב עצום של אוהדים ותשתיות אירופיות לכל דבר, רק מעצים עד כמה הכישלון של מכבי חיפה במאקרו, בשני העשורים האחרונים, הוא קולוסאלי. אין לאף אחד שקשור במועדון הזה חשק לראות אותו גם עוד דקה אחת, והתבוסות ששברו את הלב מתקבלות באדישות. כאב שהתרגלנו אליו, כמו שאמרו פעם דפש מוד.
מכבי חיפה חייבת לבצע ניתוח מציל חיים למועדון עצמו, והיא חייבת לבצע אותו כאן ועכשיו. זה מתחיל בפרידה מהצוות המקצועי כולו בהקדם האפשרי, והעברת ידיים של המועדון לבעלים אחרים. זה כמובן לטווח הארוך יותר, אבל גם שם - הזמן לא לטובתנו ולא נראה שיש לקברניטי המועדון את היכולת לייצר מציאות אחרת. אבל נכון לכרגע - פרידה כואבת מברק. באמת כואבת. לא רק בכדי לנסות ולייצר איזושהי תשתית לעונה הבאה, אלא בכדי לשמר את מעמדנו כמועדון צמרת בכדורגל הישראלי. זה לא פחות מכך כרגע.
אני לא מאוד אופטימי לגבי ההחלטות שיילקחו במועדון גם בטווח הארוך, אבל היות ואין לי שליטה או ברירה כלשהי, איאלץ כמו שאר חבריי ליציע להסתפק בתקוות שוטים.