להרכיב את הפאזל: האפשרויות בקישור של בית"ר ירושלים

אחרי חודש ארוך, ארוך מדי, בלי כדורגל ישראלי, עונת 2025/26 חוזרת בענק. מרוץ האליפות המצוין של ליגת העל קיבל טוויסט קצת אחר עם ההחלטה לשמור על 36 משחקים בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי עם משחק פעם בשלושה ימים.

לפני הפגרה ראינו את חמש הגדולות בכושר טוב, כשהפועל באר שבע ובית"ר ירושלים בעונות הטובות ביותר שלהן מזה שנים עם 55 ו-51 נקודות. האלופה מכבי ת"א מצאה את עצמה מחדש עם רוני דיילה, מכבי חיפה הראתה שיפור תחת ברק בכר והפועל ת"א, עולה חדשה מהלאומית, הצליחה להישאר באזור החיוג שלהן. מה נראה עכשיו?

בסבירות לא רעה, הקבוצה האחרונה שתעמוד על הרגליים תזכה. לכן אי אפשר לפסול את מכבי ובטח את הפועל ת"א, אולי הקבוצה עם הכושר הגופני הטוב בישראל, אבל מרוץ האליפות מתחיל קודם כל מהפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. סגנית האלופה מגיעה במרחק ארבע נקודות לפני הפלייאוף, אבל בלי שני שחקני קישור מרכזיים. עדי יונה גמר את העונה, בזמן שירין לוי יחמיץ 4-6 שבועות, את רובה. מה הלאה?

האפשרויות הבסיסיות
התפקיד של עדי יונה ושל ירין לוי היה שונה, כשבמשך חלקים גדולים מהעונה הם שיחקו זה לצד זה. לוי שימש בתור קשר אחורי בתחילת השנה ובהמשך כקשר 50/50 לאחר הגעתו של בוריס אינו, כמי שיכול לסייע בניהול המשחק ובמקביל להצטרף להגנה. יונה, שהבקיע שמונה שערים ובכך שני רק לירדן שועה, נע בכיוון השני - הוא לא קידם את המשחק לרוחב, אלא לאורך.

יש לבית"ר עומק לא רע בקישור, בטח בעמדות של השניים. דור מיכה פתח בחלקים מהעונה על חשבונו של לוי, כשהוא עושה עבודה לא רעה בכלל בבניית המשחק. אולי אין לו את התרומה ההגנתית של לוי, אבל בגיל 34 הוא מעניק ניסיון במשחקים הגדולים שאין כמעט לאף שחקן אחר בבית"ר (מלבד אצילי). מעבר לכך, עצם הנוכחות של בוריס אינו מקלה בפן ההגנתי ונותנת לבית"ר לשחק עם שש אמיתי, כזה שמחזיק את מרכז השדה.

במקרה של יונה התחליף מעט מפתיע, אך מובן מאליו - זיו בן שימול. בן שימול בן ה-22 הבקיע שלושה שערים ובישל אחד נוסף, כמעט כולם בתוספות זמן. היכולת של "יתושי" לעקוץ את הגדולות, כפי שראינו מול מכבי חיפה, או להיכנס פנימה לשערים קלים כמו השישי מול מכבי ת"א והשמיני מול מכבי נתניה.

יונה אחד השחקנים הטובים בארץ. הטכניקה שלו מצוינת, אך העונה הוא תרם בעיקר בשערים עם שמונה ובישול אחד. ברגע ששחקן אחר יכול להיכנס ככה לרחבה ולהפוך את החיים של עומר אצילי וירדן שועה לקלים יותר, נראה שערים. בן שימול הוא האפשרות הטובה ביותר בסגל.

עד כאן, הכל טוב ויפה. בעידן של משחק אחד בשבוע, גג שניים, קישור של בוריס אינו, דור מיכה וזיו בן שימול חלש יותר מזה של אינו, לוי ויונה, אך זאת האופציה הטובה ביותר בסגל הקיים ועשויה להספיק בחלק גדול מהמשחקים. הבעיה היא שהם הולכים לשחק כל יומיים.

לצאת מהקופסה
מיכה כאמור בן 34. בן שימול לא השלים 90 דקות פעם אחת העונה, וכמו כל שחקני ליגת העל הם לא התאמנו בצורה אידיאלית בחודש האחרון. בית"ר תצטרך לא מעט אפשרויות אחרות, וכאן מתחיל כאב הראש של יצחקי.

האופציה הראשונה, כמחליף לירין לוי, היא איילסון טבארש, הקשר מקייפ ורדה שלא נרשם בסגל הקבוצה בשני המשחקים האחרונים. טבארש פתח במשחק אחד בלבד מאז הגעתו של בוריס אינו, ההפסד 2:1 להפועל באר שבע. הוא קשר הגנתי יותר ממיכה, מה שיכול להפוך אותו למועמד מתאים לפלייאוף העליון בו בית"ר תשחק כמעט באופן בלעדי מול הגדולות.

מצד שני, קשה לראות סיטואציה בה בית"ר רושמת שמונה זרים למשחק. אף קבוצה לא עשתה כן העונה ומדובר בקנס של מיליון ש"ח, לא פחות, מכה קשה בהתחשב בכך שאין קהל עד להמשך העונה. מיגל סילבה, נאנא אנטווי, לוקה גדראני, בריאן קראבלי ובוריס אינו יהיו באנקר בכל משחק בו הם יכולים לשחק. מדובר בחמישה משבעת הזרים.

המשמעות - בשביל לרשום את טבארש, בית"ר תצטרך להשאיר מחוץ לסגל את ג'ונבוסקו קאלו או את חאסונד גונסאלס. שניהם הבקיעו במשחק האחרון של הקבוצה מול נתניה, כשגונסאלס אף פתח בשני המשחקים האחרונים שלו. 

קאלו היה טוב מאוד בחלקים בחצי הראשון של העונה, כשבאופן תיאורטי שניהם חלוצים מהירים שיהיו מצוינים דווקא במשחקים מול הגדולות בהן בית"ר שולטת פחות בכדור. לא בטוח שטבארש מתאים ממיכה, אך יהיו משחקים בהם הוא יצטרך לקבל דקות (במקום או לצד אינו). לא תהיה לקבוצה ברירה.

אופציה מעניינת אחרת, במקום יונה, היא טימותי מוזי. שחקן הכנף של בית"ר הבקיע חמישה שערים ובישל ארבעה נוספים העונה כשלרוב הוא מתופקד דווקא באגף, אך השילוב שלו בקישור האמצעי יכול להוביל ליותר ניידות בהתקפה ולבלבול אצל ההגנה היריבה.

גם אם מוזי מתופקד על הנייר כקשר החופשי ב-4:3:3, הוא יכול למצוא את עצמו הולך לאגף בזמן שירדן שועה נע לעבר המרכז ומפתיע יריבות. ייתכן שאף מדובר בתחליף טוב מבן שימול בכל הקשור למספרים, בטח בהתחשב בהתקדמות הגדולה של מוזי העונה. זה ידרוש ממנו מעט יותר הגנתית וייתכן שאף "יכריח" אותו להישאר במרכז המגרש בחלקים גדולים מהמשחק, אבל משהו בהחלט אפשר לדמיין את ברק יצחקי עושה.

האופציה השלישית ואולי המעניינת מכולן היא שינוי מערך, מעבר לשלושה בלמים. נאנא אנטווי, שהספיק לשחק בשני משחקים בלבד ולבשל בשמינייה מול נתניה, מספיק מהיר בשביל לשחק באופן חופשי כשחקן התקפה. מצב בו לוקה גדראני, גיל כהן ובריאן קראבלי משחקים מאחורה, בזמן שאנטווי וקיצוני אחר (מוזי?) על כל האגף, יכול לאפשר לבית"ר לשחק עם שני קשרים הגנתיים יותר, להרגיש שהיא מכוסה בהתקפה ולא לסבול בהגנה.

מצד שני, שינוי מערך זה דבר מורכב, בטח בעידן של משחק כל שלושה ימים ומעט מאוד אימונים. לא סביר שנראה יותר מדי שינויים טקטיים יוצאי דופן, בהתחשב בשלב של העונה ובעיקר בלוח המשחקים הבלתי אפשרי. שינוי עמדה לשחקן בודד היא דבר אחד. שינוי מערך? אחר לגמרי.

אז איפה זה פוגש את בית"ר ירושלים? בזמן לא טוב. כל פציעה תהיה משמעותית, בטח לקבוצה שקיבלה לא מעט מהקישור שלה, גם מבחינת מספרים וגם מבחינת חלוקת עומס על הכוכבים ירדן שועה ועומר אצילי. בן שימול בן ה-22 ומיכה בן ה-34 עומדים בפני מבחנים גדולים, כאשר במקרה של הראשון זה אף עשוי להגדיר את הקריירה. רק שיחזור הכדורגל.