אין מנוס: הפתרון למצב לא נמצא בתוך מכבי חיפה
מחזור הקסם של בכר-אלברמן נכשל, סמי עופר הפך לטירה מחול. אוהד ירוק
אפשר לדבר על השיפוט הנוראי של אוראל גרינפלד. בוא נגיד, שווה לפחות לאזכר אותו. אבל אוהד ירוק שחושב על השיפוט כאיזשהו תירוץ לחרפה המוחלטת שראינו על הדשא אתמול (שני), שיכניס לעצמו סטירת בושה ויתיישר עם המציאות. והמציאות, כפי שהעובדות מספרות, היא שאנחנו פשוט לא קבוצה טובה השנה.
המשחק הנחוש מול ריינה עודד אותי, אישית, וגרם לי לחשוב שנראה קבוצה אחרת, אבל בפועל - פשוט היינו גרועים, נרפים, רכים, מהשריקה הראשונה עד לאחרונה.
כבר הוצאנו רגל מהקבר עם גול של קני והרחקה של מיגל סילבה. סמי עופר עולה בלהבות ורועש בטירוף, מה עוד אפשר לבקש בכדי להביא את המהפך המאוד מתבקש? לשחק כדורגל היה רעיון לא רע, ולא רק שהפסקנו לשחק ולא הגבנו להתאמות של בית"ר, מה שהלך בהגנה שלנו באותן הדקות זו פשוט חרפה, שאין בה נקיים. לא השחקנים על המגרש ובטח לא ברק בכר, שלא זיהה את העייפות ומשך את החילופים עד שכבר היה מאוחר מדי.
פעם אחר פעם ביתר חתכה אותנו במעברים כאילו הקישור שלנו זו שמועה, וכשלא היה נס בדמות תיקול של ג׳אבר, היא גם הייתה ראשונה לריבאונד והשיגה ניצחון סופר מוצדק. מה זו ההתלהמות הזו, כולם קדימה עלא באב אללה כשיש עוד ים זמן לשחק? למה בכר לא רואה את מה שרואה גם אחרון היושבים בדרומי עליון, וממשיך לתת לנו לדמם כדורים במרכז המגרש?
זה היה משחק שהבהיר עד כמה גדול הכישלון בעונה הזו, ולצערי הרב, זו מכה מנטלית אדירה שאני לא רואה איך נתאושש ממנה, לפחות בכל מה שנוגע לליגה. כל באנקר שסמכנו עליו בעבר מפשל בענק, המאמן שלנו מאוהב בהמצאות שלו, מעללי מחלקת הרכש זה בכלל פשע מתמשך, ומעט האוויר שחזר לנו לריאות אחרי ריינה יצא בבום מהאגרוף בבטן שקיבלנו.
המספרים לא משקרים - 4 משחקים מול שלושת הקבוצות שמעלינו, 0 נקודות. שני הפסדי בית, והפסד משפיל, מבזה שהוציא לנו את כל האוויר מהריאות. לא מספיק טובים, גרועים אפילו, כל דבר הולך נגדנו ומה שלא הולך נגדנו - אנחנו דואגים לסובב לכיוון הנגדי בעצמנו כדי שיחזור לבעוט לנו בתחת.
מחמאות לבית"ר שעם כל פסטיבל אצילי באה מרוכזת, ידעה לשחק על החולשות המאוד ניכרות שלנו וצלחה בקלילות משוכה שבשום פנים ואופן לא היינו צריכים לאפשר לה לעבור.
זה הפסד של אובדן שליטה, החל בהתנהגות השערורייתית של עלי מוחמד ליד גרינפלד (חרפה שאין לה שום הצדקה) בצהובים המיותרים של דיבורים עם השופט ואובדן הראש המוחלט שלנו. ועוד כל מה שקרה לאחר השגת השוויון גם בשחקנים וגם בתוצאה, סימפטום של קבוצה שאין לה מה למכור. סמי עופר היה אמור להיות הגיים צ׳יינג׳ר, והקהל הירוק סיפק מעל ומעבר את הסחורה, אבל כשאין חיר בשום דבר על הדשא, ואין מזל כי הוא הולך עם הטובים, המבצר של סמי מרגיש שוב כמו טירת חול שמפרק אותה גל גדול.
אני אומר את זה בכאב, אבל הניסוי של מיחזור הקסם בגזרת בכר-אלברמן ככל הנראה נכשל. הלוואי ונזכה לראות משהו אחר, איזו התעוררות בכל זאת, אולי משהו שיקרה בינואר יצליח להזריק מרץ, חיים וסדר בקבוצה, אבל כמו שזה נראה כרגע - יותר מדי דברים מקולקלים ושבורים מכדי שנוכל לתקן את זה. קבוצה של צ׳וקרים, חסרת לב וחסרת אופי, שחקנים שלקחו פה אליפויות מפגינים לוזריות.
לצערי הרב, ועם כל אהבתי לכל מי שמקושר נכון להרגע למכבי חיפה, על ומחוץ לדשא, לא יהיה מנוס מזעזוע משמעותי, גם אם סיימנו דה פאקטו את העונה הזו. אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ לאסוף את השברים ולאתחל איכשהו את הפרויקט הזה, גם עבור המשחקים שנותרו השנה. זה באמת עבר כל גבול, מועדון בסדר הגודל שלנו לא יכול להרשות לעצמו להיראות ככה.
קשה לי אפילו לחשוב במונחים של עמדות, מרוב שהמשחק הזה היה מדכא. משחק שמסמן, אולי, סוף עידן במכבי חיפה. עידן שהיה מדהים, עידן זהב. אני אוהב ונקשרתי באמת לכל אחד שנמצא היום במכבי חיפה, אנשים שנכנסו לליבי ולעד אוקיר להם תודה על כל מה שנתנו לי. אבל סביר להניח שהפתרון למצב הזה לא נמצא על הדשא, לא על הספסל וגם לא במשרדים בכפר גלים.
יום שבת, קרית שמונה, נקווה להתאוששות כלשהי, כי איזו ברירה יש לנו.
שבוע טוב ולא מאוד ירוק לצערי, הכי חשוב שתחזירו אותם כבר אלינו