מחוברת יותר: ההבדלים בין מכבי ת"א לחיפה

בתקופה שבה שום דבר אינו כמנהגו נוהג, דבר אחד בכל זאת נשאר על כנו: שוב משחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה מתחיל כשהאווירה הציבורית היא בצד של הירוקים, אבל התכל'ס - הוא של הצהובים. ז'ארקו לאזטיץ' סימן וי משמעותי ראשון העונה, במה שהוא הרבה יותר מעוד שלוש נקודות - דווקא בגלל הדרך הפתלתלה שבה הניצחון הושג.

בבחירות בארצות הברית ישנה תופעה שנקראת "הפתעת אוקטובר" - כלומר, החודש שלפני הבחירות (שבדרך כלל נערכות בנובמבר), טומן בחובו אירועים בלתי צפויים - כאלה שיכולים לשנות את המערכה. על אותו משקל, ללאזטיץ' היו שתי הפתעות אוקטובר משמעותיות - וגם שני שחקנים הרבה פחות מפתיעים.

הראשון היה הנרי אדו - עוד דוגמא לכמה הכדורגל, עם כל הנטייה שלנו לנתח, הוא בסוף מקרי כמו הגרלה. חודשיים אחורה, אדו נחשב לשחקן בקצה הסגל - למישהו שמכבי ת"א מחפשת איך למצוא לו קבוצה ולהמשיך הלאה. היום, בבליץ שקבע למעשה את תוצאת המשחק, היה לו חלק משמעותי - עם מעורבות בשני השערים (הפריצה בדרך לשער הענק של קניקובסקי, והנגיחה שהובילה לריבאונד של מדמון). על פי הקלישאה, אדו "קנה את עולמו" - ובהחלט הכניס ללאזטיץ' סיבות טובות לחשוב לגבי אגף שמאל בהתקפה.

ההפתעה השנייה, והמשמעותית יותר - הייתה רועי משפתי. גם למשפתי יש תדמית קצת בעייתית - הוא בא אחרי הדמות הגדולה של דניאל פרץ, ונתפס כ"קרטייקר" שנשאר בלית ברירה. היום, נגד קבוצתו לשעבר, משפתי סיפק הצגה אמיתית - ובעיקר הצליח להחזיק את מכבי ת"א במחצית השנייה, שבה היא הייתה הרבה פחות טובה, מול הלחץ הגדול של מכבי חיפה.

מנגד, למעט משפתי, יש למכבי תל אביב שתי מניות בטוחות - שהגיעו הפעם בגדול. אושר דוידה, בהופעה ענקית (שלא באה לידי ביטוי על הנייר, בעיקר בגלל החמצת פנדל שעשתה עוול למשחק שלו) - וגבי קניקובסקי, שכולם דיברו על העייפות ועל השפעת הטיסות עם הנבחרת, אבל הוא התעלם, ולא רק כבש שער גדול - אלא גם היה מצוין ויעיל עם כל נגיעה בכדור.

ואם תרצו, כנראה שההבדל בין שתי הקבוצות נגע לשני ה"אסים": במקרה של מכבי חיפה, היה מדובר בדיא סבע ודין דוד - ושניהם היו בערב פחות טוב וחד מהרגיל. מכבי חיפה אמנם בעטה יותר לשער - 11 מול 10, אבל ברמת הכדורים למסגרת, גם אחרי המחצית השנייה, היא עדיין הייתה עם פחות - 4 מול 6 של מכבי ת"א. זה אומר משהו על החדות ההתקפית, שהפעם פשוט לא הייתה שם.

בתחילת הערב, ברק בכר הימר על הניסיון שלו - עלי מוחמד, דולב חזיזה, כמובן סבע ודוד, היו ניסיון לשרוט, לבעוט ולקחת את הנקודות מול היריבה החזקה. ולמכבי חיפה היתה רבע שעה טובה יחסית בפתיחת המשחק, שהייתה צריכה להסתיים בשער - אבל מהרגע שבו הכדור לא נכנס, הדרך נפתחה למכבי ת"א לכבוש בצד השני - והמשחק הלך לאיבוד.

בכר בהחלט יכול להתעודד מהמחצית השנייה של הקבוצה שלו, שבה היא נראתה הרבה יותר טוב (ביחס לחצי הראשון). אבל נדמה לי שזה המחיר שמכבי חיפה משלמת על בניית הקבוצה האיטית, והזרים שהגיעו באיחור כבד לקראת סוף החלון. מכבי ת"א באה הרבה יותר מגובשת, הרבה יותר ככזו שמכירה אחד את השני - פשוט כי היא משחקת יחד מחודש יולי. מכבי חיפה של המחצית השנייה היא קבוצה שעדיין מנסה להשתחרר מהניילונים. במילים אחרות, כמאמר שירה של לוריין היל - היא אולי תנצח את משחק העונה הבא, אבל הפסידה את משחק העונה הנוכחי.

המשחק בטדי, גם הוא, כמו כל דבר שחווינו העונה בכדורגל היה על רקע המלחמה - וגם התוצאה שלו, היא בסופו של דבר פרי של המציאות פוסט 7.10. מכבי ת"א ניצחה את המשחק הזה, בעיקר בזכות הישראלים שלה - קניקובסקי, מדמון, כמובן דוידה, שהיו מעולים. מכבי חיפה, באידיאל שלה, היא קבוצה שבנויה על הזרים - והם עוד לא התאקלמו עד הסוף.

בכר יצטרך ללמוד מהמשחק הזה לקראת האתגר הלא פשוט - שיהיה לו באותו אצטדיון עוד שלושה ימים. שם, יצטרכו שחקני הרכש שלו לדבר - או במילים אחרות, אם יש סברינה ונהואל יופעו נא מיד, כי איבוד נקודות של חיפה מול בית"ר ירושלים, עלול להשאיר אותה עם גירעון גדול מדי להמשך.

ועוד מילה על גבי קניקובסקי: בעיניי, הוא הסמל המובהק של הכדורגל הישראלי הטוב אחרי ה-7.10. בכל תחום, אנחנו מחפשים דמויות מעוררות השראה - ויש לא מעט כאלה, בעיקר משדה הקרב. אבל קניקובסקי, שעבר טרגדיה אישית לא פשוטה, ומצליח למנף אותה לכדורגל יוצא דופן - הוא סמל ומופת לדמות שאפשר לאהוב ולהתחבר אליה, בתקופה הקשה הזאת. הוא קצת כמו כולנו - מתעסק בכדורגל, עושה אותו הכי טוב שאפשר, אבל לא מסוגל לחגוג. רק שולח הצדעה קטנה לשמיים.