אי אפשר להתכחש: דין דוד מגדולי הכובשים בירוק
בהיעדר רכש, העול על כתפיו. וגם: התרשמות ראשונה מנהואל. אוהד ירוק
מערכת היחסים של מנהלת הליגה לקהל אוהדי הכדורגל בישראל הייתה ועודנה בעייתית מאוד. אני רושם "בעייתית", מכיוון שהמילים החריפות יותר בהן אני מעוניין לנקוט לא יעברו את הסינון כאן. הדבר הראשון עליו מוותרת המנהלת, או ההתאחדות, או וואטאבר, בכל פעם שבה מתעוררת מצוקה במדינת ישראל (לא אירוע נדיר, כפי ששמנו לב), הוא הדבר שמבטיח את עצם קיומו של הענף - הקהל.
אני לא מבין מה כל כך דחוף לקיים משחקים באקלים הנוכחי. לוח הזמנים העונה יחסית מרווח, יש איפה לשבץ משחקים דחויים, למה לוותר על הזכות שלנו להיות לצד הקבוצה במשחקים? סביר להניח שהמערכה הנוכחית לא תיקח שנה, לפחות לא בשלב העצים שלה, אז הדעת נותנת שניתן להמתין מעט עד שהמצב יצטנן מעט ואז לחזור לשגרה מלאה.
הנה, נפל אתמול טיל רציני בירושלים, על פי כל דעה אין שום סיבה לקיים במתכונתו הנוכחית את המשחק מול בית"ר - ממש כמו בחיפה. מה גם, שמרבית האוהדים מגיעים למשחק הזה ממקומות מוכי טילים, אבל ההחלטה לקיים אותו נותרת בעינה, לפחות נכון לכתיבת שורות אלו. אבסורד, בלגאן וחוסר צדק.
זה עוול מתמשך ופגיעה בספורטיביות וברוח המשחק, משחקים ללא קהל הם העתק דלוח וחסר חיים של הדבר האמיתי, ומהם צריך להימנע בכל דרך. כל הפעולות האחרונות הן ענישה מתמשכת כנגד הקבוצות וכנגד הקהל, אי צדק ויצירת מצב שבו לקבוצות מסויימות יש יתרון לא הוגן על האחרות.
אם כבר מדברים על חוסר הגינות, הרי שה"מארחת" שלנו אתמול (שבת) סובלת ממנו יותר זמן ובאופן ניכר, הרבה יותר מכל שאר קבוצות הליגה. איזו צורה יש לעובדה שקריית שמונה לא יכולה לארח בביתה אף קבוצה, זו נקודת פתיחה גרועה במיוחד עבור קבוצה שגם כך נאבקת על מקומה וחייה בליגת העל מהרגע הראשון. ממש מבאס, גם אם זה אומר שאנחנו נמנעים מלהגיע לאחד ממגרשי הכדורגל הגרועים שיש לליגת העל להציע. המגרש הזה הוא יתרון משמעותי עבור קרית שמונה, והעקירה של הקבוצה ממנו היא עוול ספורטיבי נוסף וענק.
מקצועית, אין יותר מדי מה לדון במשחק הזה, שהיה במעמד צד אחד ובהילוך נמוך מאוד, פחות או יותר לאורך כל 90 הדקות. היה שם, לאחר פציעתו של עלי, איזה פאטץ' של 10 דקות שבו קרית שמונה נראתה כאילו היא יכולה לעשות משהו, ואנחנו נלחצנו לאחור ואיבדנו את האמצע, אבל סדרת חילופים הוכיחה גם את כמות האיכות שיש למכבי חיפה בסגל וגם תירגמה את העניין, מספרית, לתוצאה.
בגזרת הוולקאמים, סברינה נראה מעט מנומנם ולא היה מספיק אנרגטי עם הכדור. הוא כן הראה מעט ניצוצות, פה ושם, והגיע לשני מצבים טובים, אבל זה לא היה מספיק.
מי שהכניס בוסט אנרגיה מטורף, והרים את קצב המשחק מיד עם כניסתו, היה מתיאס נהואל. התקתקת בינו לבין ליאור רפאלוב ודיא סבע הייתה פשוט תאווה לעיניים, הוא מכניס חיוך וחיים למשחק, מהסוג שהיינו רגילים אליו מאחד עם רגל שמאל הולנדית. אני חותם על 70% מהתפוקה של שרי עבורו, זה יהיה מספיק טוב.
לטוב ולרע, נמתין עם חריצת דינים בעבור שניהם, והם יצטרכו עוד זמן ובעיקר עוד אינטראקציה עם הקהל הירוק בכדי להוציא מעצמם ולמצות פוטנציאלים.
הגנתית, משחק סולידי למדי, פדראו וסירוטה נראו טוב מאוד (להוציא פעולה אחת לא טובה של סירוטה במתפרצת שבה איבד שחקן קרית שמונאי). סירוטה הולך ומוכיח את עצמו גם כסקורר וכנשק בקרנות, וברמת הבלמים, נראה שאנחנו בהחלט מכוסים.
המקום הפחות מכוסה, אפעס, הוא בחוד. לאור הכישלון להביא חלוץ, בכסף או בהעברה חופשית, העול נח על כתפיו של דין דוד. נכון לאתמול, חמישה שערי ליגה, צמד ובישול ספציפית אתמול, והוא ממשיך לבסס את עצמו כאחד מגדולי הסקוררים שלבשו ירוק. גם גדולי המלגלגים עם בדיחות הנבדל העבשות והלא מצחיקות כבר לא יכולים להתכחש למספרים.
נוסף עליהם, גם דולב חזיזה רשם משחק טוב מאוד, עם שער (יש לי תחושה שאם שחקן אחר, נניח ערן זהבי, היה כובש שער דומה, הוא היה נזקף לזכותו) וחזרה לטמפו שאפיין אותו - עד שנגמר לו האוויר. זו בשורה משמחת וחשובה מאוד, ממש כמו שברק אמר: דולב חזיזה זה מכבי חיפה. מכל בחינה.
חזיזה. הוא מכבי חיפה (קובי אליהו)
המאורע העגום של אתמול חלף בשלום, למעט פציעתו של עלי שאני מקווה שאינה חמורה. המשחק הבא יהיה סרט אחר לגמרי, מאבק צמרת מול בית"ר ירושלים המתחדשת שעבר, בעל כורחו, לאיצטדיון טדי. אנחנו נצטרך לשים את הפציעות, החיסורים והעוול הספורטיבי המתמשך של מרתון משחקי חוץ בלתי סביר בצד וכמובן - החרם הדו שבועי של ארגוני האוהדים, ולנסות ולהביא הביתה שלוש נקודות.
ולצד כל השמחה על חיסולו וסילוקו מהעולם של חסן נסראללה השטני, לא נשכח את החשוב מכל, המטרה הצבאית והמוסרית העליונה, והפצע המדמם בנשמת כולנו: אחינו החטופים בשבי חמאס בעזה. תחזירו אותם הביתה, שום דבר לא חשוב יותר מהם.
שבוע טוב וירוק לכולם, כל הכבוד לצה"ל